דדו באגרנט: כך הסתיר צה"ל מהציבור את האמת

"ב-13:55 נכנס מפקד חיל האוויר והודיע על המראת רביעייה בסוריה, במצרים המראות. הוא מזניק את הכול להגנה על שמי המדינה" - כך תיאר הרמטכ"ל במלחמת יום כיפור, רב-אלוף דוד אלעזר (דדו), את הרגע שבו פרצו הקרבות ב-6 באוקטובר 1973. בהמשך לביקורת ציבורית על המשך הסתרת העדויות מוועדת אגרנט, ארכיון צה"ל ומשרד הביטחון, שאחראים על תהליך החשיפה והדיגיטציה של החומרים, התירו היום (א') לפרסם את התמליל המלא מעדויותיו של דדו בפני הוועדה שחקרה את המחדל, לצד עדויות נוספות.

העדויות שהותרו לפרסום:

גלילי באגרנט: האמצעים הסודיים שלא הופעלו

טליק באגרנט: ביקשתי מילואים, אמרו לי לא

• העדות הקודמת שנחשפה: "דיין עשה מכה מונעת למכה מונעת"
  

בדו"ח הביניים של הוועדה באפריל 1974 הומלץ על הפסקת פעילותו של אלעזר, בשל "אחריות אישית" לכשלי הערכת המצב ומוכנות צה"ל. דדו חש בעקבות מסקנות הביניים כי נגרם לו עוול גדול. אך בהמשך נגבו עדויות נוספות ולקראת תום הדיונים הוא אמר: "אני מאמין אמונה מלאה שאני פעלתי כרמטכ"ל באופן הסביר ביותר בכל המלחמה הזאת ובכל פתרונותיי הטקטיים. מאחר שהוועדה הזו הטילה עליי ביקורת כבדה ביותר, אני הייתי שמח לו הוועדה הזו הייתה גם מראה את אורות פעולתי כרמטכ"ל ולא רק את הצללים".

העדויות מוועדת אגרנט שנחשפו בחודש שעבר:

• הערתי את ראש המוסד: טוס למלאך, תהיה מלחמה
• אבא אבן: גם ארה"ב לא חזתה מלחמה
• גורודיש: אריק לא מילא פקודות. ידין: הוא הלך כסביבון
• סיגרים ולשכות פאר. צמרת צה"ל לפני יום כיפור
  

להוריד מאוד אחד

"ולכן, אמרתי, יש רק דבר אחד שאולי סאדאת ירצה להשיג. הוא יודע שאין ביכולתו לכבוש את סיני כתוצאה מיחסי הכוחות, הוא יודע שהסורים לא מסוגלים לכבוש את רמת הגולן. הוא ודאי יודע שהוא לא יוכל להפתיע אותנו כפי שאנו הפתענו אותו ב-1967, ואמנם לא הפתיע אותנו כך, אם כי הפתיע אותנו יותר ממה שאני חשבתי. ואני אמרתי זאת בדיון שהיות וסאדאת יודע את כל הדברים האלה הוא יכול לקוות רק לדבר אחד, שממתקפה בו זמנית ממצרים ומסוריה יישאר לו איזה מעוז או איזה דונם פה או דונם שם. ההערכה הזו שלי היא לצערי מאוד מאוד חופפת את מה שהתרחש באוקטובר, כמעט במדויק".

דדו (מימין) עם חיים בר-לב (לצדו) ואריק שרון (משמאל)(צילום: דוד רובינגר)

לקריאת העדויות המלאות של ישראל גלילי (בקבצי PDF):

13.2.1974

20.2.1974

לקריאת העדויות המלאות של דוד אלעזר:

31.1.1974

31.7.1974

לקריאת העדות המלאה של יגאל אלון:

לקריאת העדויות המלאות של ישראל טל:

לקריאת העדות המלאה של אביעזר יערי:

לקריאת העדויות המלאות של אריה שליו:

27.12.1973

חברי הועדה שאלו: מדוע צה"ל לא הקפיד על כוננות ברמה הגבוהה ביותר?

דדו: "אני אומר את זה באחת מהערכות המצב של 1972, כהנחיה למטה שכדאי להשקיע יותר משאבים בהתעצמות ולא בהגברת הכוננות היום-יומית. לכאורה אפשר היה לומר שטוב שצה"ל יהיה תמיד בכוננות גבוהה מאוד, אבל מאידך כוננות גבוהה ומיותרת עלולה הייתה להביא את צה"ל בסופו של דבר לפחות מוכן כתוצאה מקיפוח ההתכוננות על חשבון הכוננות ביום מבחן, אם הוא יהיה כעבור שנים".

באפריל 1973, הזכיר הרמטכ"ל, "אנחנו מקבלים ידיעות מחמירות על אפשרות של מלחמה קרובה בקיץ. אני ראיתי את הידיעות שהן ידיעות של מקור טוב ובעקבות ידיעות אלה נעשתה הערכה מודיעינית שקבעה כי למרות הידיעות של אותו מקור, סבירות המלחמה היא נמוכה מאוד, או בכמה התבטאויות נמוכה מאוד מאוד. בטרמינולוגיה שלנו סבירות נמוכה מאוד זאת אומרת בעברית 'זה לא יהיה'".

דדו עם חיילים במלחמה. "בשלב הראשון - לעזור לפיקוד דרום"(צילום: דובר צה"ל)

דדו הסביר: "אני הייתי פחות בטוח בסבירות הנמוכה. ואמנם ראש אמ"ן מסר את הערכתו על הסבירות הנמוכה מאוד במספר הזדמנויות ובכולן היה בינינו הבדל, והגישה שלי היא שזו הפעם הראשונה מאז 1967 שסבירות המלחמה עלתה. גם אני אינני מגדיר אותה אז כגבוהה, אבל כשראש אמ"ן אומר הסבירות היא נמוכה מאוד מאוד,

 אני אומר: אני מבקש להוריד מאוד אחד, או שאני אומר - אמנם אני מסכים עם ראש אמ"ן שהסבירות היא נמוכה, אבל היא יותר גבוהה מאשר אי פעם מאז 1967.

"ההגדרה שלי לראש הממשלה הייתה שבמצרים חושבים על מלחמה, מדברים על מלחמה ובסופו של דבר תהיה מלחמה. כתוצאה מזה אני ב-73' מגיע למסקנה שאנחנו צריכים להגביר את הכוננות לקראת מלחמה אפשרית בקיץ. באותה תקופה אני מכריז על מבצע 'כחול לבן' שנועד להגביר את הכוננות למלחמה בכל התחומים ואשר עלה לנו כ-60 מיליון לירות שלא הופיעו קודם בתקציב. ובכל אופן אני חשבתי שאין להם שום סיכויים אם יפתחו במלחמה, כי תמיד יצאתי מתוך הנחה שתהיה לנו התראה אלמנטרית".

מאשים את ראש אמ"ן 

במהלך דיוני הוועדה עלתה הסוגיה שצה"ל ידע על כך שמצרים נערכת לתרגיל צבאי גדול, ונשאלה השאלה - האם זה לא היה תמרור אזהרה?

דדו: "הערכת אמ"ן הייתה שמצרים עושה תרגיל ואין לה שום כוונות מלחמתיות, וסוריה לבדה לפי דעתי לא תתקוף - אני חוזר על זה בכל מקום. הסיבה שלא הנחנו שהתרגיל המצרי עלול לעבור לפעולה מלחמתית נבעה מביטחון מוחלט וידיעה שהייתה לאמ"ן על התרגיל. קודם כול זו לא פעם ראשונה שעושים תרגיל ואמ"ן ידע מראש איך ייראה התרגיל. אני אומר מהזיכרון שבאיזה שהוא שלב הבאנו את האינפורמציות לראש הממשלה, היא שאלה מה עושים בתרגיל ואמ"ן אמר לה הם יזיזו יחידות לשדה ויעשו ככה ויעשו ככה, כי אנחנו מכירים את התרגיל".

חברי ועדת אגרנט במושב הפתיחה. משמאל לימין: יגאל ידין, משה לנדוי, שמעון אגרנט, יצחק נבנצל וחיים לסקוב(צילום: יעקב סער, לע"מ)

עוד סודות יום כיפור שנחשפו בשנים קודמות:

• הפרוטוקולים המצמררים מישיבות הממשלה  / פרויקט מיוחד
• עדויות אגרנט שפורסמו ב-2008 / פרויקט מיוחד
  

טו פליי דאון

הוא פירט: "היו לנו הרבה מאוד תקופות שהצבא הסורי והצבא המצרי היו במערכי חירום והיו יכולים לעבור להתקפה תוך שעה-שעתיים. אנו בכל זאת תמיד נקטנו בקונספציה, שמעבר למלחמה מהיערכויות חירום יש לה הרבה סימני לוואי, הערכה מדינית שזה עומד לקרות, הסבר מדיני, ידיעות פוזיטיביות וסימנים באמצעי המודיעין. בערב ראש השנה אלוף פיקוד צפון אמר לי, אני מודאג מההצטברות הגדולה, זה כן. אבל לא בא אלוף פיקוד, לא צפון ולא דרום, שאמר תשמע יש פה הרבה סימנים שחורגים מתרגיל רגיל, שהם אינדיקציה למלחמה".

ב-3 בבוקר אני מבין שגם בגולן המצב קשה

ומה בדיוק קרה בשעת פרוץ הקרבות? דדו: "ב-6 בחודש בשעה 13:30 נתתי לאלוף פיקוד הצפון, בתדרוך האישי, אמרתי לו לתגבר את המוצבים ושישתדל שהם יהיו בסדר גודל של 25-20 איש במוצב. ב-13:55 נכנס מפקד חיל האוויר והודיע על המראת רביעייה בסוריה, במצרים המראות, הוא מזניק את הכול להגנה על שמי המדינה. לראשונה דיברתי עם אלוף פיקוד דרום על פינוי מעוזים בשעה 17:55. אמרתי לו: אם יש לך עוד מוצבים שוליים, כאלה שלא נלחמים במאמץ העיקרי, אתה יכול להתחיל לפנות אותם".

הוא מוסיף ומסביר: "המוטיבציה שלא הייתה להם כזאת במלחמות הקודמות, תמיד ידענו לנתח את ההבדל במוטיבציה ואמרנו שלחייל המצרי אין בשביל מה למות בנגב. כאן הייתה תופעה של שטיפת מוח במשך שנים, של מוטיבציה של שחרור אדמה. אני יודע שעל שכבה של קצינים צעירים וכאלה שהיו בשבי - ראינו את תוצאות הפעולה החינוכית הזאת".

חיילים בדרך לצפון במלחמה(צילום: לע"מ)

בטלוויזיה אהיה אופטימי

ביום השלישי למלחמה, מספר דדו, הוא נפגש עם עורכי העיתונים, "ודובר צה"ל שאל אותי אם אני הולך להגיד בטלוויזיה את מה שאמרתי בדיון. אמרתי להם, לא, אני אשתדל בטלוויזיה להיות אופטימי. יש לי מערכת שיקולים שונה כלפי חוץ.

 א' בשלב הזה אני פוחד שירדן לא תתקוף ואסור לתת להם הרגשה שמצבנו לא טוב. ב' יש לנו בעיה של פת"ח מגבול לבנון, גם הם אסור שידעו שמצבנו פחות טוב".

האלוף אברהם אדן סיפר על "גדוד העיתונאים" שהתלווה לאלוף אריאל שרון, מפקד אוגדה בסיני. הרמטכ"ל לשעבר יגאל ידין שאל בנושא: "קיבלנו עדות ממפקדים בשטח שעיתונאים התרוצצו להם בין הרגליים והייתה מהומת אלוהים".

שרון ודדו. ביקורת מרומזת על החבירה לעיתונאים(צילום: דוד רובינגר)

גורודיש "פרא אדם"? לכל אחד יש מגבלות

במהלך הדיונים פקודים ועדים רבים מתחו ביקורת קשה על אלוף פיקוד דרום שמואל גונן (גורודיש). דדו נדרש לעניין: "כאשר מונה גונן לאלוף פיקוד דרום היו קצינים שניסו להניא אותי מכך. אותו הדין היה לגבי מפקד חיל האוויר, מפקד חיל הים וראש אכ"א.

 בין שזה לחיוב ובין שלשלילה, זוהי תופעה די מקובלת שבמינויים בכירים יש דעות שונות. כאשר אומרים שהוא התנהג 'כפרא אדם', זה לאו דווקא כמפר משמעת. ההתנגדויות לגונן היו בתחומי אישיות, הוא היה ידוע כנוקשה מאוד. אני רוצה לומר, מבלי להגיד אם המלחמה הזו הוכיחה ההפך או לא, שגונן נחשב לאחד המפקדים הקרביים הטובים ביותר במלחמת ששת הימים. אצל כל מפקד יש יתרונות ומגבלות. לפעמים יש איש נפלא עם הרבה מאוד תכונות חיוביות, אך יש לו דווקא מגבלות בתחום הקרבי".