"משעל חם": האריה שאג, המנחה צעק

נישאת על גלי הצונאמי של החדשות, הגעתי הביתה והדלקתי טלוויזיה, קצת לפני ההתחלה, בהיסח הדעת, בהיתי בבוקי נאה מספר סיפור על זונות, סחיטה, איומים, וכיוצא באלה - דברים שלרגע חשבתי שהם אלגוריה מתוחכמת למצבנו הפוליטי. אבל, זו הייתה טעות. בוקי נאה בסך הכל דיבר על אנשים החיים בשולי החברה, לא על אלה שעושים כותרות בפריים-טיים.

ביקורות נוספות בערוץ הטלוויזיה של ynet:

"עוד סקס בבקשה, אנחנו בריטים"

"שלוש שנים עם אריה דרעי"

"טריני וסוזנה מרגישות בבית"

ניסים משעל חוזר למרקע. כנראה שיש בחירות(צילום: ינאי יחיאל)

גם הכותרות היו בעייתיות. כבר במהדורה המרכזית הבליח ניסים משעל על המסך כדי לקדם את "משעל חם", והסביר שהיה עליו לגרור את אריה דרעי בחזרה לאולפן על מנת שיגיב למפץ החדש. אין למנחה של תוכנית רגעים קשים מאלה: גמרנו להקליט, ופתאום המציאות מחרבת את כל ההישגים. רק שועל ותיק כניסים משעל יכול היה לדבר על זה בלי להניד עפעף ועוד להמשיך באווירה של פרומו חגיגי.

אחרי הזונות, דרעי ומשעל יושבים באולפן והווליום עולה כבר בהתחלה. משעל מבין שצעקנות שווה רייטינג, ולאורך הראיון עם דרעי הוא עושה בה שיש יתר משני טעמים: האחד - כדי שיבינו מי פה שולט, והשני - כדי להוציא את המרואיין משלוותו. גם זו טקטיקה פסיכולוגית שמשעל מצטיין בה, ואפילו שכלל אותה לאומנות, אבל דרעי, הוא לא קוטל קנים. הקילומטראז' העצום של דרעי מול התקשורת הישראלית הופך אותו גם הפעם לכוכב יחיד שהמנחה מחוויר בצילו. תוסיפו לזה את האיפור המופרך של משעל, שמעניק לו מראה של מומיה לעומת האקספרסיביות העשירה של דרעי, ותקבלו את השואו הטוב בעיר.

כל זאת בתנאי שלא צפיתם בסרטו של רביב דרוקר בערוץ 10 על דרעי ששודר בתחילת השבוע. אני מודה שבילוי של שני ערבים עם דרעי על המסך זה קצת יותר מדי גם בשבילי, שעוקבת אחרי מעלליו של האיש מאז הפציע כמטאור ענק בשמי הפוליטיקה הישראלית. עם זאת, הוא עדיין יודע לספק כותרות.

"הליכוד ביתנו הוא לא בית של המסורתיים, עדות המזרח והמצוקה", מסמן דרעי את האלקטורט שלו ומוסיף, "פינה אחת של חמלה שהייתה שם - כחלון - עזב אותם". וכך הוא מזהה חמלה עם מזרחיות, בדרך אינטליגנטית וחתרנית. לזה הוא ידרש פעם אחר פעם כשהוא מוציא את השד העדתי מהבקבוק אחרי שהשד הלאומני, כדברי מופז, יצא מהארון.

משעל מברר אם המפץ הוא צעד חכם שמבטיח את ראשות הממשלה. דרעי, בפאוזה היחידה שלו לאורך כל הראיון, אומר "ימים יגידו". וכל זה אחרי החדשות המפתיעות, וכל זה גורם לעיניים של דרעי לנצנץ בעליזות. "יהיה מעניין", הוא מבטיח והוא עוד יספק כמויות גדולות של עניין שלא נחשפו אצל משעל.

המופע של אריה דרעי

ובחזרה לראיון המוקלט: משעל נעלב בשביל דרעי על כך שהוא חיבק את האויב שלו, אלי ישי. דרעי מחליק וממתן: "אויב זו מילה קשה מאוד". הוא אומר למשעל שבפוליטיקה מי שהיו מהרסיך ומחריביך רק אמש, הופכים היום למחובקיחך ומנשקייך. משעל מקשה: "אתה עבדת עלינו, מכרת לתקשורת סיפור שאתה תקים מפלגה מתונה יותר, חברתית יותר? כמעט האמנתי לך", ודרעי ממחזר את כרטיס הביקור שלו כמנהיג הדפוקים, מספר כיצד התנשק עם הרב עובדיה שהחזיר אותו אל השבט, ומלמד את משעל פרק בהלכות דמוקרטיה.

אריה דרעי. השואו של המדינה(צילום: חיים צח)

על פי דרעי, הריבון היחיד הוא הציבור, והציבור הוא זה שיקבע אם קלון שדבק בדרעי והוסר מכוח המשפט הישראלי הוא גם קלון מוסרי או לא. כלומר, 18 מנדטים לש"ס הם אות לכך שהציבור הריבוני יאמר את דברו ויקבע שאין קלון. ההתלהמות שדרעי מפגין בנקודה זאת לא מסתירה את הפירכה שבטיעון: רוב המצביעים לש"ס הם ממילא אנשים שהדמוקרטיה מעניינת אותם כקליפת השום. ש"ס איננה מפלגה דמוקרטית. אין בה שום ייצוג לנשים, אין בה פריימריס, אין בה מנגנון שוויוני לבירור עמדות, והיא נשלטת בידי איש זקן עם שמלה. רוב הציבור שיבחר בה ממילא חושב שבית המשפט, החוק, ערכי המוסר והשוויון בטלים בשישים לעומת אמירותיו של מר"ן.

אבל דרעי מדבר אצל משעל לא כדי להגיע לבוחריו המושבעים, שחלקם הגדול לא מחזיק טלוויזיה בבית. הוא מדבר אלינו: חילונים, ספקנים ובלתי משוכנעים והוא רוצה אותנו מכוח היומרות החברתיות שלו. "רק מי שגדל כמוני וכמוך במעברת תלפיות", הוא מטעים ומדגיש, "מבין את המצוקה, ואילו 'הם', יהיו אשר יהיו, לא יודעים מה זה לחלק ביצה לשניים לשני ילדים. יש פה אנשים עם הליקופטרים, מטוסים פרטיים, יאכטות - ואנשים מחטטים בזבל למצוא אוכל", אומר דרעי בעלבון אמיתי.

משעל בלי שאלות

זה היה המקום שבו משעל צריך היה לשאול, אם ש"ס כל כך חברתית, איך קרה שבכנסת הקודמת הצביעו חבריה נגד העלאת שכר מינימום, נגד מעונות לנשים מוכות, וכיוצא באלה - יוזמות חברתיות בהם התיישרה עם הקו של הווילות והמגדלים? אבל משעל לא מעוניין בעובדות אלא בדרמה, ולכן הוא לא מקשה.

ניסים משעל. אני אנווט(צילום: ינאי יחיאל)

זה הופך להיות בעוכריו, כאשר דרעי מצהיר בעניין השוויון בנטל, "אני בעד שכל מי שלא לומד תורה ישרת בצבא או בשרות לאומי", אבל לא נוקב במספרם של לומדי התורה שיזכו לפטור. משעל צריך היה לברר את הנקודה הזאת ולטמון פח לדרעי, אבל הוא ממהר אל הפרשנים באולפן. בן כספית, יועז הנדל וספי עובדיה מתפקדים כאן כסיידקיקס שמייצרים שורות חביבות של סטנד-אפ פוליטי. פניני כספית להערב יהיו: "אריה דרעי זה נערת החן של הפוליטיקה הישראלית", ו"נתניהו הוא סך כל פחדיו".

אני מבקשת לחזור לזונות בטובכם: כשבוקי נאה דיבר על מעשי סחיטה בבאר שבע שאירעו לגברים שהיו "קורבנות" של הצורך שלהם ללכת לזונות, כשנשותיהם אמרו להם שיש להן כאב ראש (ואני לא ממציאה את ההתבטאות השוביניסטית הזאת), הוא ידע שיחסו של ערוץ 2 לנשים הוא בדרך כלל משפיל ועיתים קרובות מקומם. לא רק ב"כלבוטק". גם אצל ניסים משעל, כאילו היה נציגו של הרב אבינר עלי אדמות, נשים לא הורשו לעסוק בפוליטיקה.

משעל, דרעי, שלושה פרשנים ממין זכר, ושתי נערות חן היו באולפן, אבל להן הותר רק להקריא תוצאות של סקרים ולקריין כמה מילים לפני, ואחרי להציג סרטוני יוטיוב משעשעים. ויפה דרעי תמשיך לגהץ, לש"ס לא תהיה חברת כנסת, ומשעל תמיד יצליח לחולל מהומה באולפן כשהוא מרים את הטון.

כך נראית החברה הישראלית גם בערב של מפץ גדול. אוהבים את זה? ספרו לחבריכם.