הנס של יעל: נולדה במשקל 770 גרם - ושרדה
כשהיא שוקלת 770 גרם, אחרי 24 שבועות הריון בלבד, יצאה יעל פורטנוב לאוויר העולם. הסטטיסטיקה הראתה כי יש לה סיכוי של 20% בלבד לשרוד. אך אחרי ארבעה חודשים בפגייה, מחציתם בטיפול נמרץ, היא השתחררה הביתה. "בכלל לא חשבתי שיש לה סיכוי לשרוד", אומרת ל-ynet אמה, ליהי
לפני כשנה, כשהתבשרה ליהי פורטנוב (27) שהיא נושאת ברחמה תאומים היא לא יכלה לדמיין את שעומד לעבור עליה, על בעלה מקס ובתה הבכורה עדי בת השלוש, בחודשים שיבואו לאחר מכן. "התבשרנו שמדובר בתאומים כשהגענו לעשות את האולטרסאונד הראשון", היא נזכרת. "בהתחלה היה לנו קשה לעכל, אבל ככל שהזמן עבר שמחנו. אהבנו את הרעיון שיהיו לנו תאומים ואהבנו את העתיד שציירנו לעצמנו. ידענו שיהיה קשה, אבל שמחנו על איך שהמשפחה שלנו עומדת להיראות".
השבועות הראשונים להריון עברו על מי מנוחות, אך כשהגיעה פורטנוב לשבוע ה-15 היא חשה לפתע בכאבי בטן עזים. "מיד פניתי לרופא, שראה שהתינוק בלי דופק. משם המצב התחיל להחמיר".
פורטנוב, שנאלצה להתמודד עם האובדן הקשה, החליטה לעשות הכל כדי לשמור על התינוקת שהייתה ברחמה.
"נכנסתי לשמירת הריון קפדנית כדי לשמור על התינוקת שנשארה. הפסקתי לעבוד וניסיתי לעשות כל שביכולתי לשמר את מה שיש, כי זה היה הריון מאוד יקר".
אבל תשעה שבועות לאחר מכן, כשהיא בשבוע 24 בלבד, שוב החלה פורטנוב לחוש בכאבי בטן עזים. זה היה בשבת והכאבים הגיעו בהפרשים של כל שלוש דקות", היא נזכרת. "זכרתי מהלידה הקודמת את התחושה של צירי לידה, ולא חשבתי שמדובר בזה, אבל החלטתי לא לקחת סיכון ונסענו לבית החולים. זה היה בסך הכל סוף חודש חמישי.
"בטקסס, שם אנחנו מתגוררים במסגרת השליחות של בעלי מטעם משרד הביטחון, מאשפזים במחלקת יולדות החל מהשבוע ה-20, וגם אני אושפזתי למעקב. חיברו אותי למוניטור ואמרו לי שזה נראה כמו צירונים, אבל שאין מה לדאוג - ואני לא יולדת בקרוב".
אבל התחזית האופטימית של הרופאים לא התגשמה. בדיקות שנערכו לפורטנוב הצביעו על כך שהיא לקתה בזיהום, והוחלט ליילד אותה באופן מיידי. "הרופאה נכנסה לחדר והודיעה לי שאני הולכת ללדת. באותו רגע בכלל לא חשבתי שאפשר יהיה להציל את התינוקת שלי ומיד התחלתי לבכות. היה לי ברור שמהריון של שניים לא נשאר לי דבר".
אך הרופאים חשבו אחרת. "הגיעה אליי לחדר רופאה מהפגייה והתחילה להסביר לי שלשם תעבור הילדה אחרי הלידה. היא החזיקה ביד טבלה עם כל מיני סטטיסטיקות שנוגעות לפגים שנולדים בשבוע כל כך מוקדם - והכל עבד לרעתנו. בכל אחד מהפרמטרים היו 80% שיהיו לה בעיות, החל מחירשות ועיוורון ועד בעיות מוחיות ונכות. היא גם אמרה לי שיש 80% סיכוי שהיא לא תשרוד, בגלל השבוע הכל כך מוקדם ובגלל הזיהום".
-נתנו לך את האפשרות לבחור אם להשאיר אותה בחיים?
"באותו רגע לא. בדיעבד גיליתי שאם היינו במדינה אחרת בכלל לא היו נותנים לה צ'אנס, אבל פה לא הייתה לי אפשרות לבחור. גם התביישתי לשאול מה קורה אם אני לא רוצה. הייתי בסערת רגשות. צריך להבין שהיינו אז זוג צעיר, בתחילת דרכו, ואני לא יכולה לתאר בכלל את ההרגשה שהייתה לי. לא הבנתי מה קורה".
"התפללתי שיהיה לה טוב, בין אם היא תהיה ובין אם לא"
20 דקות מאוחר יותר פורטנוב כבר הייתה במהלכו של ניתוח קיסרי. "מצאתי את עצמי בחדר ניתוח, מתפללת, אומרת תהילים, בתקווה שמישהו ישמע אותי וייתן לי את הכוח, כי לא הבנתי למה אני נכנסת".
הניתוח ארך זמן רב ובסופו היא ציפתה לשמוע את בתה בוכה, כמו בכל לידה, אך לא נשמע כל צליל. "יעל נולדה ופשוט אמרו לי שהיא יצאה. היא לא הוציאה צליל כי מערכת הקול שלה והריאות עוד לא היו מפותחים. באותו שלב שום דבר בגוף שלה לא היה מפותח: מערכת העיכול, לב, מוח, ריאות.
בגלל שהיא לא בכתה הייתי בטוחה שמשהו קרה ואפילו שאלתי את מקס לאן לקחו אותה.
אבל אז ראיתי שמנשימים אותה, ומשם העבירו אותה מיד לטיפול נמרץ פגים. ואם לאורך כל הזמן עוד יכולתי טיפה לחייך, כי לא הבנתי מה המשמעויות של מה שקורה, הרגע הזה הבהיר לי עד כמה המצב חמור".
פורטנוב הועברה לחדר התאוששות, ורק ביום שלמחרת התאפשר לה להגיע לפגייה כדי לראות את בתה. "הובילו אותי אל מול האינקובטור שלה, ובכלל לא הבנתי מה אני רואה. מרוב שהיא הייתה קטנה פשוט לא ראיתי אותה בין כל הצינורות. היא הייתה באורך 25 ס"מ, שזה אורך של כף יד פחות או יותר, ושקלה 770 גרם.
"אני זוכרת שעמדתי שם והאחות הגיעה ואמרה שהיא רוצה שאני אראה אותה, כי פשוט לא יכולתי להסתכל על הדבר חסר האונים ששכב שם. הייתי מלאה ברגשות אשם, ורק התפללתי שיהיה לה טוב, בין אם היא תהיה איתנו ובין אם לא. האחות ממש ביקשה ממני להיות שם ולהסתכל. היא ואמרה לי שאם אני לא אהיה שם בשבילה, אז אף אחד אחר לא יהיה".
-מה הייתה התחזית של הרופאים בשלב הזה?
"בשלב הזה עוד לא בישרו לנו הכל, כי אני לקחתי הכול נורא קשה. אמרו לי שנכון לעכשיו היא נמצאת בטיפול נמרץ פגים ועוד לא יודעים מה יהיה. המשפט שהנחה אותם, ובהמשך גם אותנו, היה 'לעבור כל יום בנפרד'. זה היה מאוד קשה, כי אותנו גידלו שצרך לחשוב על העתיד, אבל למדתי ויישמתי אותו לאט לאט. אמרו לנו רק שהיא צריכה לעבור הרבה בדיקות ושנותנים לה אנטיביוטיקה בגלל הזיהום.
"תוך כדי כל הבלגן גם ביקשו ממני לשאוב חלב עבורה, והסבירו לי כמה זה חשוב. היא קיבלה 1 מ"ל כל שלוש שעות, וגם את זה היא לא הייתה מעכלת לגמרי. רק בשבועות שאחר כך היא לאט לאט העלתה את כמות החלב שהיא צרכה".
"אני משתחררת הביתה - והילדה נשארת שם"
חמישה ימים מאוחר יותר החלו פורטנוב ובעלה לקבל את הבשורות הקשות. התינוקת, שנקראה בשם יעל, נולדה עם דימומים בשני צדי המוח, עם חור בלב, מחלת ריאות כרונית ובעיות במערכת העיכול. "התחילו לעשות בדיקות ולבשר לנו לאט לאט על כל הבעיות. ואנחנו שואלים מה יהיה ואם היא תצא מזה - ואין תשובה. בשלב הזה פשוט ניסינו לחשוב חיובי, אבל זה לא פשוט כי לאף אחד אין תשובות ולא ממש יודעים מה יהיו ההשלכות לטווח הארוך".
חמישה ימים מאוחר יותר הגיע אחד הימים הקשים ביותר שנאלצה פורטנוב לעבור. "בגלל שעברתי ניתוח קיסרי אושפזתי במחלקת יולדות במשך חמישה ימים, אבל פתאום הגיע הרגע שבו מודיעים לי שאני משתחררת הביתה - והילדה נשארת בפגייה. זה היה איום ונורא. אני חושבת שרק אז עיכלתי שמאותו רגע יהיו לנו שני בתים: הבית ובית החולים.
"יצאנו משם עם ערימה של חוברות, מסמכים, טלפונים לחירום - ונסענו הביתה, מרחק של 25 דקות נסיעה מבית החולים. אני זוכרת שישבנו באוטו, אמא שלי, שהגיעה מהארץ, ישבה מאחור, ואני פשוט ניסיתי לא לבכות ולא להישבר, כדי לא לשבור אותה ואת מקס, אבל זה היה חזק ממני. זה היה רגע של משבר גדול.
"ואז נכנסנו הביתה, וזה היה כל כך קשה. אחרי הלידה של בתי הבכורה הייתה מסיבה גדולה, עם פרחים וברכות. ופה אני חמישה ימים אחרי לידה מגיעה לבית שקט, לא עונה לטלפונים כי כולם מתקשרים לנחם ואין סיכוי שמישהו יגיד מזל טוב".
-באותם ימים חשבתם שהיא תשרוד?
"אם מישהו היה אומר לי אז שהילדה הזו תשתחרר מבית החולים - הייתי אומרת לו שאין מצב. היא עברה פעמיים קריסת ריאות והייתה מאושפזת בטיפול נמרץ כמעט חודשיים. בסך הכל היא הייתה מאושפזת שלושה וחצי חודשים".
"רק עכשיו אנחנו מתחילים להשתקם"
אבל יעל הקטנה ניצחה את כל הסטטיסטיקות. יום לפני התאריך שבו הייתה אמורה להיוולד היא השתחררה הביתה. "אם מישהו היה אומר לי בעבר שזה מה שיעבור עליי בשנה הזו, הייתי אומרת לו שאני לא אעמוד בזה ושזה גדול עליי. אבל עברנו את זה. ויותר מזה, היא עברה את זה והצליחה".
-איך נראה יום השחרור הביתה?
"היא יצאה מבית החולים כשהיא במשקל 1.9 ק"ג. וגם כאן אמרו לי לקחת כל יום ביומו. אני זוכרת שכשהודיעו ל שבעוד שבועיים היא משתחררת נורא נבהלתי. צריך להבין שכשאת שם, בפגייה, כל הזמן אומרים לך מה לעשות. את לא באמת יוזמת, אלא מופעלת וכמובן שיש מישהו שמפקח ודואג למקרה שקורה משהו. ופתאום אומרים לי שהיא תהיה בחזקתי, באחריותי המלאה. זה מבהיל.
"גם השחרור הביתה הוא לא כמו עם ילד שנולד בזמן. היא אמנם השתחררה, אבל הבאנו את בית החולים הביתה. יצאנו מבית החולים עם מוניטור ובלון חמצן, שאליו היא הייתה מחוברת 24 שעות ביממה".
-ואיך נראים החיים איתה בבית היום?
"היום היא בבית כבר ארבעה חודשים ושוקלת כמעט שישה ק"ג, וזה עדיין לא קל. אנחנו עדיין לא יודעים מה נפגע ומה לא, אבל אני יכולה להגיד שזה היה שווה הכל, את כל הקושי. היא עדיין סובלת מריפלוקס קשה ויש לה בעיות שינה קשות, כי פגים נורא רגישים לרעש ולשינויים של הסביבה, ובעצם אנחנוו עדיין בתקופת הסתגלות.
"בנוסף, הלו"ז שלה מאוד צפוף בטיפולים. אנחנו ממש 'עובדים' בזה. צריך גם להבין שאין תחום בחיים שלא נפגע. לפני שהיא נולדה עבדתי במשרה מלאה, אבל נאלצתי להתפטר. הכל נפגע: התחום הנפשי, הפיזי והפיננסי.
"לשמחתי היו לצדי האמא המדהימה שלי, שהגיעה לכאן ותמכה בנו, ימים ולילות, וגם חמותי שהגיעה לכאן ודאגה לנו כל כך. היום נמצאת לצדי בת הדודה שלי, שהגיעה לפה במיוחד למשך שלושה חודשים לעזור, כי יעל לא יכולה לצאת מהבית בכלל, אפילו לא למכולת. וכמובן שהייתה לצדנו כל הקהילה, שתמכה והתפללה.
"רק עכשיו אנחנו מתחילים להשתקם. יש הרבה עבודה והרבה שאלות שאין עליהן תשובות, אבל אנחנו מלאים תקווה ומתפללים בשבילה, כי היא צריכה ורוצה את זה".
הטיפים של ליהי להורים לפגים:
1. שיטת הקנגורו
ברגע שמאפשרים לעשות שימוש בשיטת הקנגורו - מאוד מומלץ לעשות זאת. גם אם זה קשה ומפחיד זה שווה. מניסיון.
2. הקליטו את קולכם
בגלל אילוצים לא ניתן לבלות כל הזמן בפגייה. כדי שהיא תשמע אותנו גם כשאנחנו לא שם לקחנו רשמקול והקלטנו את עצמנו. אני אמרתי פרק תהילים, אחותה הגדולה סיפרה לה סיפורים ומקס דיבר אליה. מדהים היה לראות איך היא התחילה להגיב לקולות שלנו עוד לפני שהיא יצאה מהפגייה. עד היום כשהיא שומעת תינוקות אחרים היא פוחדת, אבל מהקול של אחותה היא לא פוחדת, למרות שהוא חזק, כי היא מזהה אותה, כאילו הן היו ביחד שלושה חודשים.
3. הריח של אמא
בימים הראשונים האחיות של הפגייה נתנו לי חתיכת בד ואמרו לי לשים אותה על החזה 40 דקות, כדי שיהיה לה "ריח של אמא". הן היו שמות לה את הבד על הפנים וככה היא הריחה אותי, היא הרגישה שאני שם גם כשלא הייתי שם פיזית.
4. הקפידו על היגיינה
בשבילנו היגיינה זה ניקיון, אבל בשבילם זה חיים ומוות. הקפידו לשמור על ההנחיות ולהכניס כמה שפחות אנשים לפגייה, ומאוחר יותר הביתה, למרות שזה קשה - כי זו פשוט סכנת מוות.
5. מתיחות
מהרגע שהיא שקלה קילוגרם הייתי עושה לה מתיחות בגפיים, ממש מסאז'. זה חשוב גם כי זה מפתח את המוח וגם כי הם שוכבים כל כך הרבה שעות על הגב, שזה פשוט משחרר אותם. צריך רק להקפיד לשנות תנוחות כדי לשמור על הצורה של הראש.
6. אל תחשבו על מחר
עברו כל יום בנפרד. אנחנו צריכים להבין שיש דברים שלא ניתן לשלוט בהם, ולכן כדאי פשוט לעשות הכל כדי שהיום יעבור טוב.
7. הקפידו לחגוג הישגים קטנים
ליעל לקח שבועיים וחצי לחזור למשקל הלידה שלה, וזה היה ממש הישג, לכן עשינו מזה חגיגה. על כל דבר קטן לכו לשתות, תביאו בלון או צלמו תמונה.
8. כיתבו יומן
הקפידו לכתוב בו על כל האירועים שהוא עבר: מתי הפסיקו להנשים אותו, מתי עבר לתזונה אחרת. זו מזכרת עבורכם - ועבורם.
9. צלמו הרבה
אני צילמתי המון, ועדיין חסר לי. זו מזכרת וגם דרך לראות כה כבר עברתם.
10. ספר זכרונות
כשהבנו שיעל עומדת להשתחרר הביתה קנינו ספר זכרונות והנחנו אותו ליד המיטה שלה כך שכל הצוות שטיפל בה רשם לה מזכרות. זו מתנה נהדרת בשבילה לעתיד, משהו יפה ונעים מהתקופה הזו.
11. בלו הרבה בפגייה לפני השחרור
הקפידו לשאול על כל דבר אפשרי, גם אם זה נראה לכם טיפשי. אחרי זה מגיעים הביתה ופתאום יש מיליון דברים שאתם שמים אליהם לב וחושבים שבע פעמים אם להתקשר לבית החולים בגללם.
12. הכינו רשימה
הכינו רשימה של כל הדברים שתזדקקו להם בבית, גם אם יש רק סיכוי קטן שבאמת תצטרכו אותם. פשוט תערכו מראש - כי אי אפשר לדעת אם יהיה לכם פנאי לזה אחר כך.
13. התפללו
פשוט התפללו - זה עוזר מאוד לעבור את התקופה הלא פשוטה הזו.
לפנייה לכתב/ת 
