דתיים, תלמדו מהם: כיפה אחת, לא מחשבה אחת

מנהטן בבוקר שאחרי בחירתו של ברק אובמה לנשיא הארבעים וארבעה של ארה"ב, בשנת 2008, הייתה כבחלום. אפשר היה לחוש את החשמל באוויר. אנשים ריחפו בדרך לעבודה, וחיוך רחב התנוסס על פניהם. מוכרי העיתונים קראו לעוברים ולשבים לקנות למזכרת מספר עותקים ממהדורה היסטורית של העיתון.

<<היכנסו לעמוד הפייסבוק של ynet יהדות>>

• הבית הלבן, הקול השחור: למי מצביעים החרדים?
  

במרכז רוקפלר הצטופפו אנשים מסביב לרחבת ההחלקה על הקרח, שעליה שורטטה מפת ארה"ב מחולקת למדינות, צבועות על פי תוצאות ליל אמש: שוליים כחולים דומיננטיים גוברים באופן ברור על מרכז אדום. אובמה נתפס בהקשרים כמעט משיחיים, ומבחינת רוב תושבי ניו-יורק השינוי ההיסטורי הגיע בעיתוי מושלם, אחרי כהונה בת שמונה שנים של נשיא שנוא במיוחד.

ליברליות כדת

בשנותיי בארה"ב התגוררתי בערים שבהן הליברליות היא סוג של דת. התחושה הייתה שקשה להיות שמרן במוקדי הליברליות של בוסטון או ניו-יורק, מבלי להיחשב כמעט כמצורע. בשיעור במשפט חוקתי באוניברסיטה, כשהמרצה דיבר על שוויון זכויות להומוסקסואלים, וביקש שסטודנט אחד ייצג את העמדה השמרנית כנגד זכויות אלו - לא נמצא ולו מתנדב אחד בכיתה של מאתיים סטודנטים. גם כשהפרופ' ממש התחנן, והבהיר שמייצג או מייצגת העמדה השמרנית לא חייבים לייצג את דעותיהם שלהם, אלא את אלו של רבים מאזרחי המדינה.

שמרנים דתית, ליברלים פוליטית

דווקא בקהילה היהודית המצב שונה. אם אפשר ללמוד מהבחירות המקדימות שהתקיימו אז בבית הספר של הילדים, מחצית מהבתים הצביעו למקיין, והיתר לאובמה. אבל חשוב יותר, בקהילה מצאו את מקומן השקפות עולם ודעות פוליטיות שונות, ומאפיינים דתיים חיצוניים לא בהכרח העידו על השקפות פוליטיות.

הדברים היו נכונים גם לגבי הדעות ביחס לישראל, ובפרט ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני. כך למשל, הכרתי אנשים שניצבו על קצותיה הימניים של סקלת הפוליטיקה הישראלית, אבל היו ליברלים מאוד בהשקפתם הדתית, ובכל הנוגע לשוויון זכויות, יחסי דת ומדינה, וזכויות אזרח. מאידך גיסא, חיו בקהילה אנשים שמרנים מבחינה דתית, אך ליברלים בהשקפותיהם הפוליטיות, שהזדהו עם מפלגת "העבודה" ואף שמאלה ממנה. ביום שבו הושבע אובמה לנשיא, הופסקו הלימודים בבית הספר של הקהילה, וכולם, מורים ותלמידים, תומכי אובמה ותומכי מקיין, ישבו לצפות בהיסטוריה בהתהוות.

ציבור ללא מגוון דעות

אנחנו יוצאים בעיקר נפסדים מכך שהמצב בישראל אינו דומה לזה של הקהילה היהודית בארצות הברית. במובן זה, הציבור הדתי בישראל שחלקו בחר אמש בבנט, דומה יותר לניו-יורקרים בני הדת הליברלית בוחרי אובמה,

מאשר ליהודים החיים באמריקה. ישנם חריגים לכלל, אולם לרוב, קיימת בקרב הציבור הדתי בישראל קורלציה גבוהה בין השקפת עולמו הדתית של אדם, לעמדותיו הפוליטיות. היכנסו לבית כנסת של הציבור הדתי-לאומי, ותתקשו למצוא מגוון דעות בסוגיות הפוליטיות השונות על סדר היום הישראלי.

אפשר לנחש כמה מיושביו השתתפו בהפגנות נגד גירושם של עובדים זרים. אפשר להניח, גם אם קשה יותר, כמה מהם נטלו חלק במחאה החברתית. סביר להניח שתמצאו שם בעיקר אנשים המתלבטים אם להצביע ל"בית היהודי" או ל"איחוד הלאומי". גם הדילמה הזו כנראה נפתרה לעת עתה.

לא שיש בעיה עם איזו מהמפלגות הללו, לאחת מהן כבר הצבעתי בעבר, ואפשר שגם בעתיד. יש, לעומת זאת, בעיה עם ציבור שאינו מצליח לקיים בקרבו מגוון רחב של דעות בנושאים שונים על סדר היום הישראלי. אנחנו חייבים למצוא דרך לשנות זאת.

• החרדים אדישים: "הבחירות לא מעניינות אותנו"