ההאוס היהודי: בנט החזיר את הדופק לבר-מינן?
רגע לפני שנפחה את נשמתה הפוליטית, הלכה הציונות הדתית לקלפי והוכיחה שעוד לא אבדה תקוותה. הסלידה הכרונית של המגזר מעצמו, עוד עשויה להתחלף בקומזיץ סביב מדורת השבט, עם - שומו שמים - צעירים שאינם חובשים כיפה!
לסדרות רפואיות יש תסריט קבוע מראש: לא משנה איזו פורענויות יתרגשו לבוא בהן לעולם, הפרק תמיד יסתיים בקבוצת רופאים טרוטי עיניים המתקבצת כתרנגולות נפחדות סביב השכיב מרע התורן, כשהם מלכסנים מבט זגוגי אל מוניטורים שנראים כמו גרף המכירות של "קיקה". רק רופא אחד, צעיר מיוזע ומיוסר, מתעקש להכות את הגווייה המתגבשת במכות חשמל אימתניות מלוות בזעקות "צ'ארג'". בדרך כלל, מסתיימת הסצנה כאשר דוג-אחות ענוגה מניחה יד מטופחת על כתפו של הטוען הרבני, ולוחשת: "זה נגמר, דוק". פריז. כתוביות.
<<היכנסו לעמוד הפייסבוק של ynet יהדות>>
אין זה סוד שהגוף הפוליטי הסרוג מונח במצב סופני למדי במחלקה הגריאטרית של ההוספיס הפוליטי. "זה רק עניין של זמן", חוזים המנתחים הפוליטיים מהמחלקה הכירורגית, "תתכוננו לגרוע מכל". והנה מגיע רופא עיקש, משופם למשעי, והחליט שהוא לא מוותר על המילה האחרונה. הוא אינו מסתפק במי שברך לחולים, אלא הולך על ניתוח לב פתוח. במקום לשזור רשימות מדיפות ניחוח נפטלין, הוא מביא את נפתלי. במקום לשריין למשבצת הצעירים את זרח ורהפטיג והרב ריינס, הנה מתמודדים שם, שומו שמיים, צעירים, חלקם גלויי ראש ואפילו גלויי שפה.
האוגר מנובוסיבירסק חזה את הניצחון לפני יותר משבוע
והסימנים, כנגד כל תסריט רפואי: חיוביים. נראה שמכות החשמל הובילו להתפקדות המונית - בעיקר של צעירים, לאחוזי הצבעה מרשימים, ולאמירה חד-משמעית: עוד לא אבדה תקוותנו. העצמות היבשות עוד עשויות לקרום עור וגידים, לקום לתחייה ואפילו לסחוף למפלגה מצביעים שלא שיערום אבותינו. מסתבר שהמגזר הסרוג עדיין תאב חיים, ומבין שיש ערך ייחודי לאמירותיו, הנוטה להיטמע ולהיעלם בתוך מפלגות גדולות.
רגע לפני הקדיש
בחירתו של בנט המבטיח את פתיחת השורות, מציפה את אחד הפרדוקסים הגדולים במגזר, המוכר בשם המדעי "תסמונת בגסו". בגסו הוא כפר קטן בצפון הודו, המאוכלס בעיקר בישראלים. כל מטייל ישראלי בדלהי המביע את סלידתו העמוקה מהישראליאדה של הודו, יימצא בסופו של דבר בבגסו, כשהוא מכרסם ג'חנון מקומי ולובש חולצת סיום מסלול.
כאלה אנחנו: סולדים מהשבטיות המגזרית המיוזעת, אבל בסוף תמיד מוצאים אותנו בגבעת שמואל או בכפר גנים ג'. משמעות המהפך ב"בית היהודי" היא פתרון לפרדוקס: בואו נשב סביב מדורת השבט, אבל נהפוך אותה לכזו שתקרוץ גם לאחרים. פתרון מדומה? אולי.
הצקצקנים ורואי השחורות עומדים מנגד ושואלים: מה אנחנו יודעים עליו בכלל? האם בנט הוא תופעה חולפת שתעשה עלינו אקזיט - או בסיס איתן? האם "הבית היהודי" יעמוד בפתיחתו לקהלים שמחוץ למגזר, או שמא אינו עומד בתמ"א 38 ויקרוס על יושביו? אינני יודע את התשובות, אבל כל זה בעצם לא כל כך חשוב: הרי לולא המהפך המרשים שהתחולל הלילה, לא היה מנוס מלומר קדיש על המפלגה שנקטפה לאחר עת ובשיבה טובה. אז מה כבר יש להפסיד? עוד מכת "צ'ארג'" אחת, ואולי עוד יישמע קול המוניתור בארצנו.
לי עצמי לא היה כל ספק שבנט ינצח – הרי אפילו האוגר מנובוסיבירסק חזה את הניצחון לפני יותר משבוע. ומה הפלא? האוגר הסיבירי הוא מפדל"ניק לעילא: משופם קשות, מתחפר בנסורת ישראל, ומבקש כל העת מחילה. אני הייתי משריין לו מקום במשבצת השעירים.
- גיל סלוביק, מעורכי האתר הסאטירי "נוניוז"
לפנייה לכתב/ת 
אפשר להגיד ששניהם עשו אקזיט. אורלב ובנט
צילום: ניצן חרמוני, גיל יוחנן
מומלצים
