האם הבנק המרכזי הוא אימפוטנט?

נתחיל בכותרת הבוטה. האם הבנק המרכזי הוא אימפוטנט? ובכן, לא אנחנו המצאנו את האמירה. היא לקוחה ממאמרו של ג' מור, על בנקים מרכזיים וכסף. המאמר התפרסם בכתב העת האקדמי "פוסט קיינסיאן אקונומיק". נחזור למחקרים מסוג זה אחר כך. וכמובן, אין כאן ביקורת על בנק ישראל בפני עצמו, אלא על כל בנק מרכזי באשר הוא.

לטורים נוספים של ד"ר אושי שהם קראוס :

• כך המדינה גונבת אותנו באופן חוקי לגמרי
• הטרנספורמציה של הכסף: מהזהב אל הכלום
• שאלת מיליון הדולר:איך מייצרים כסף יש מאין?
• הבנק: גנב גדול או אבי ההתפתחות הכלכלית?
  

ובכן, כפי שאפשר לראות, הנושא שלנו השבוע הוא היכולת או חוסר היכולת של בנקים מרכזיים לשלוט בכמות הכסף במשק, כסף שמייצרים הבנקים.

וכמו בכל שבוע, נתחיל מסיכום הטורים הקודמים. ובכן, המערכת המוניטרית (כספית) שנוהגת בזמן שלנו נקראת מערכת כסף צו (Fiat Money). מדובר בכסף שלא ניתן לקבל תמורתו זהב כמו שהיה מקובל בעבר. רוב הכסף מצוי במערכת כאותות מחשב, אולי פולסים אלקטרוניים, במאזנים של בנקים. חלק קטן ממנו קיים כשטרות וכמטבעות.

ובאשר לייצור הכסף, כלומר לשאלה מי מייצר אותו ומי משווק אותו, ובכן, נהוג לחלק את הכסף בימינו לשני סוגים: כסף חיצוני וכסף פנימי. כסף חיצוני הוא כסף שנוצר ממש על ידי הבנק המרכזי. נדבר על זה בטור בשבוע הבא, שבו נראה כיצד הבנק המרכזי האמריקאי מייצר כסף כדי לנסות ולהתמודד עם המשבר הכלכלי המסוכן בארצות הברית.

כסף פנימי הוא כסף שנוצר על ידי בנקים, באמצעות התהליך שבו הם מקבלים כספים שלנו ומלווים אותם לאחרים. דיברנו על כך בטור הקודם ואני חוזר ממש בקצרה: אמרנו שכשאני מפקיד בבנק מאה שקלים הם רשומים על שמי. הבנק משאיר ברישום שלי את הסכום מאה, אבל מלווה לאדם שאין לו כלום, שבעים שקלים משלי. ואז נוצר מצב מוזר.על שמי רשומים מאה שקלים ועל שמו רשומים עוד 70. והנה, נוצרו עוד שבעים שקלים.

ואיך שולט הבנק המרכזי על כמות הכסף, לפי התיאוריה המקובלת? ובכן, הוא מכריח את הבנקים להשאיר רזרבה מהכסף שהפקדתי, כלומר, הוא מחייב את הבנק להשאיר חלק מהסכום שלי ולא להלוות אותו.

הנה, אם הבנק המרכזי יחייב את הבנק שלי להשאיר רזרבה של 80% מהכסף שהפקדתי אצלו, הבנק שלי יהיה חייב לשמור שמונים שקלים אצלו ולהלוות רק עשרים שקלים מהכסף שלי, ואז נוצרים במשק רק עוד 20 שקלים, אבל אם הבנק המרכזי יאפשר לבנק שלי לשמור רק 30%, הוא יוכל להלוות עוד שבעים, וכך יהיה במשק יותר כסף.

עד כאן, הכל כמו שכתוב בספרי הכלכלה הקלאסיים או, אם תרצו, הסטנדרטיים, שאיתם מלמדים לתואר ראשון ושני בכלכלה באוניברסיטה. לצורה כזו של שליטה חיצונית, על ידי בנק ישראל, בכמות הכסף, קוראים שליטה אקסוגנית (חיצונית) בייצור הכסף.

פוסט קיינסיאנים

אבל לא כל התיאורטיקנים וחוקרי הכלכלה מסכימים עם המודל האקסוגני. מודל אלטרנטיבי מציגים חוקרים שמזוהים עם גישה שמכונה "פוסט קיינסיאניזם "("אחרי קיינס", שהיה הוגה משמעותי במאה העשרים). הפוסט קיינסיאנים מציגים מודל שמתאר איך נוצר הכסף באופן פנימי ומעגלי מתוך המערכת, וללא גוף חיצוני ששולט במצב. למערכת כזו הם קוראים מערכת אנדוגנית (פנימית).

ומה אומרים ה"אנדוגניסטיים"? ובכן, יש להם כמה טענות מעניינות שהופכות לגמרי את הקערה האקסוגנית (של ספרי הלימוד) על פיה.

הגישה הקלאסית האקסוגנית, ככה הם יגידו, תגיד משהו כזה (אל תשכחו, אני מפשט כאן דברים מורכבים, כדי שאפשר יהיה לקרוא ולא לסבול מדי): כמות הכסף תלויה, בגדול, בכמות החסכונות שיש במשק, כלומר בכמות הכסף המיותר במרכאות שאנשים מפקידים בבנקים.

זה ממש כמו בדוגמא שנתנו בהתחלה. קודם כל יש לי מאה שקלים, אחר כך אני מפקיד אותם בבנק, ומתוך מאה השקלים האלה שעכשיו "שוכבים" במחשב של הבנק, הוא מלווה למישהו אחר שבעים. כך אומרת הגישה הקלאסית, האקסוגנית.

אבל הפוסט קיינסיאנים חושבים שהכסף נוצר באופן אנדוגני, כלומר פנימי, כלומר מתוך מערכת העסקים של המשק. ממש מבפנים.

והם אומרים שהכסף נוצר על ידי הבנקים על פי צרכים של חברות שזקוקות למשאבים ולא על פי כמות החסכונות שאנשים כמוני הפקידו בבנקים שלהם.

נסביר. נגיד שאני פותח חברה חדשה. אני צריך לקנות ציוד במאה שקלים ולשלם משכורות בחמישים. האנדוגניים יגידו משהו כזה: הבנק המרכזי לא מצליח לפעול כמחסום ולקבוע עבור הבנקים כמה ומה לתת. הם טוענים שהבנק המרכזי נפעל (פסיבי) על ידי הבנקים וכאילו מייצר כסף שלא ברצונו.

הם טוענים שאני, עכשיו בעל החברה, מגיע לבנק, אולי מפקיד שם עשרים שקלים אבל מקבל מהבנק מאתיים שקלים.

הבנק, כך יגידו חוקרים כמו רושון (Rochon) וסקרציה (Seccareccia) ייצר כסף בהתאם לדרישה תוך משקית. לפי הצורך שלי כאיש הפועל בתוך הכלכלה.

ואיך זה פועל? ובכן, ממש כמו הברון מינכאוזן, האציל הגרמני והגוזמאי המפורסם, שעליו מספרים פעם שנפל לביצה טובענית. ואיך הוא הציל את עצמו? הוא משך לעצמו בשער. משך. ומשך ומשך. עד שהוא יצא מהביצה.

ואותו דבר עושים הבנקים: הם לוקחים הלוואה מעצמם. ובעצם כך מייצרים את הכסף. פשוט ככה על ידי רישום שלהם במאזן הפנימי שלהם.

אז מה זה כסף?

נעצור לרגע. התחלנו את סדרת הטורים הזאת (זה כבר הטור השביעי אם אני לא טועה) מכך שהראינו שלפי גישה שמכונה "גישת כסף הסחורות", כסף הוא ביטוי בזהב או בסחורה אחרת של עושר ושל רכוש שנמצאים במשק. ואכן, עבור כל שטר נייר שהסתובב בעבר במחזור, יכולים הייתם לקבל זהב בערך הנקוב על השטר.

אבל הכסף עבר גלגול. הוא הפך להיות בימינו סימן שמציין חוב מופשט שאדם מקבל מגוף שלישי מסחרי, גוף שנקרא בנק.

ולפי השיטה האנדוגנית, הוא סימן שלא מייצג עושר, אלא הוא בכלל משהו אחר. הוא סימן שתפקידו לייצר עושר.

כמו שאמרנו קודם: נניח שאני רוצה לייצר קופסאות שימורים. אני לוקח מהבנק את הסימן הזה, שנקרא כסף. (הוא מיוחד בכך שכל אדם במשק מוכן לקבל אותו ולתת תמורתו דברים וגם לעשות מאמצים, כלומר לעבוד, כדי לקבל אותו.) ובכן, אני מקבל את הסימן הזה, שהבנק יצר על ידי כתיבה במאזן של עצמו, אני נותן אותו לעובדים שלי וקונה סחורת גלם. העובדים שלי עובדים, קונים בכסף הזה במכולת. המכולת קונה ממני קופסאות שימורים.

אני מקבל את הכסף מהמכולת, אבל כמובן יותר ממה שהכל עלה לי. הרווחתי כסף. אני מחזיר לבנק את הכסף שהוא הלווה לי ונותן לו גם ריבית. הנה, גם הבנק הרוויח.

ומה עושה הבנק עם הכסף שקיבל ממני? ובכן, לפי בעלי הגישה הזאת, הוא "מחזיר לעצמו את ההלוואה שהוא לקח מעצמו", כלומר, הוא מטפל במאזן שלו ומוחק את ההלוואה שנתן לי, והנה, הכל בא על מקומו בשלום.

לגישה כזאת קוראים גישה סירקואיסטית, כי יש כאן מעגל. הכסף מיוצר בתוך מעגל (אני קיבלתי מהבנק, שילמתי, אנשים קנו, חזר אלי כסף ובסוף הוא חזר לבנק – ממש כמו מעגל) למטרה של תפקוד ופיתוח העושר במשק.

הכלכלנים הפוסט קיינסיאנים טוענים שמערכת סירקואיסטית היא מערכת מסובכת יותר. הם כותבים שאחרי שהבנק הפרטי מייצר את המאה שקלים שלי על ידי כך שהוא לווה מעצמו כסף, הוא מבקש את אותו הסכום מהבנק המרכזי. למעין גיבוי. ומאיפה משיג הבנק המרכזי את הכסף?

ובכן, באותה דרך! הוא לווה את הכסף מעצמו. ואיך בנק מרכזי מייצר כסף? מה זה נקרא שבנק מרכזי מלווה מעצמו? ומה המקבילה ל"הדפסת הכסף" של פעם, בימינו, בטור הבא.

ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה. מלמד בבית הספר לכלכלה של המכללה למנהל ובחוג לתקשורת במכללת ספיר. ניתן ליצור איתו קשר דרך אתר הבית שלו: http://www.ushi.co.il/

לתאם הרצאות פרטיות: http://www.ushi.co.il/index.php/projects