מלכה שפיגל: "לא מעניין אותי להתרפק על העבר"

זה התחיל בשנה שעברה, יום לאחר חג המולד. "התקופה הכי מבאסת ומשעממת שיש בלונדון", לטענתה. מלכה שפיגל נכנסה לאולפן הקלטות קטן בבירה הבריטית עם בעלה, המפיק קולין ניומן. התוצאה - "Every Day Is Like The First Day", אלבום הסולו השלישי שלה, והראשון מזה 15 שנה - יוצאת בימים אלה, ומחזירה אלינו את מי שלנצח תיזכר פה כבסיסטית של להקת "מינימל קומפקט" האגדית.

צפו: מלכה שפיגל - "Dream Time", מתוך האלבום החדש

זה לא שהם ידעו מה הם הולכים לעשות, כשנכנסו לאולפן - הם רק ידעו שהגיע הזמן לאלבום חדש. התחילו מאפס. בלי לחן, בלי טקסטים. אבל כל מי שמכיר את עבודותיהם - יחד ולחוד - יודע שרע זה לא יכול להיות. "זה היה תהליך מעניין מאוד", אומרת שפיגל בראיון ל-ynet. "אלו היו חודשיים-שלושה של הקלטות אינטנסיביות. קולין פשוט אמר לי: 'בואי נעשה אלבום שלך'. המון שנים לא עשיתי אלבום סולו, וזה היה מרגש".

לא קצת מוזר לעבוד ככה?

"זו הדרך היחידה שאני מכירה ואוהבת לעבוד בה. ככה אני רגילה - ליצור אינטואיטיבית, מתוך אינסטינקט. ככה זה גם היה עם מינימל קומפקט. בסך הכל היינו כמה חבר'ה שישבו יחד ואהבו לנגן. זה פשוט היה חיבור טוב בין אנשים וככה התחלנו לנגן, ומשם זה כבר התגלגל. אני לא ממש מתחברת לדברים שנשמעים יותר מדי מתוכננים, יותר מדי מעובדים. אגב, זה האלבום שהיה לי הכי כיף לעבוד עליו. בשום שלב של ההפקה שלו לא נתקענו".

אז הם פשוט נכנסו לאולפן. ולא סתם אולפן - כזה ששייך לאנדי רמזי מההרכב סטריאולאבּ. "הוא אספן של כל מיני כלים ישנים ומגניבים, החל בגיטרות אקוסטיות ישנות ועד סינתיסייזרים אנלוגיים, אז זה היה ממש כיף", היא אומרת. "ניגנו שם קטעים ואחרי שלקחנו את החומרים הביתה, התחלנו להעלות על זה שירה והזמנו מוזיקאים נוספים להשתתף ביצירת האלבום". המוזיקאים הללו כוללים את המתופף הברלינאי רולנד ליפוק, הגיטריסטית ג'ולי קמפבל, הכנר אלכסנדר באלנצ'יו הקלידן גיל לוז וגם ג'וני מאר, הגיטריסט של להקת הסמית'ס.

תל אביב היא הבית, אנגלית היא השפה

האנגלית כבר נשמעת טבעית בשירה שלך.

"זה מאוד טבעי עבורי לשיר באנגלית. נראה לי שאם אנסה לשיר בעברית זה פשוט יהיה מוזר מדי. למען האמת, אף פעם לא חשבתי שאני ממש עושה מוזיקה ישראלית. אני חושבת שאפילו 'ראש בלטה', אלבום הסולו הראשון שלי מ-93', הוא לא ממש אלבום ישראלי טיפוסי. יש לי קשר וחיבור למוזיקה ישראלית ישנה יותר - מדי פעם אני רואה בפייסבוק שמישהו מעלה איזה לינק לשיר ישראלי חדש ואני שומעת ונהנית, אבל אני לא ממש מתעכבת על זה. אני מאוד אוהבת את תל אביב ואני תמיד מרגישה שם בבית יותר מאשר בלונדון, אבל כשזה מגיע לעניין השפה יש לי הרבה יותר ביטחון באנגלית".

על הבמה עם מינימל קומפקט. "תמיד חלק מלהקה"(צילום: בן קלמר)

את חושבת שיש באלבום שלך משהו מהסאונד של פעם, סאונד שיותר מזוהה אולי עם העבודות שלך מהאייטיז?

"ממש לא. בסך הכל אני וקולין המשכנו לעשות מוזיקה, וזה לא דומה לעבר שלי. אולי יש אנשים שזה מזכיר להם משהו, או נשמע להם כמו סאונד ישן יותר מפני שזה מתחבר להם אלי, לדמות שלי כחברת מינימל קומפקט. אגב, היום אני ממש לא מקשיבה למוזיקה מהאייטיז. לא מעניין אותי להתרפק על העבר. אני תמיד מעדיפה להסתכל קדימה. יש הרבה דברים מהאייטיז שפעם האזנתי להם והיום הם נשמעים לי מיושנים. לדעתי, מוזיקה טובה היא על זמנית. משהו טוב תמיד יישמע טוב, גם בעוד מספר עשורים".

ולמרות זאת, עבדת עם המון כלים אנלוגיים ואקוסטיים באלבום הזה.

"זה עניין טכני. אלה כלים שמפיקים סאונד מלא וחם יותר, סאונד שנשמע פחות מעובד ויותר חי, יותר אמיתי. כמו שאמרתי, אני לא אוהבת דברים מעובדים ודיגיטליים מדי. כמו בצילום: אני מצלמת המון שנים - התחלתי עם מצלמות אנלוגיות של לומו ובדומה למוזיקה, זה משהו שהוא מאד אינטואיטיבי עבורי. היום אני מצלמת נון סטופ באייפון. התמכרתי לאינסטגרם. אני מאוד מתחברת לזה שמדובר בשיתוף ללא מטרה מסחרית. אתה לא מנסה למכור שום דבר וזה פשוט כיף לחלוק תמונות עם אנשים".

אחת לכמה שנים את חוזרת להופיע עם מינימל קומפקט. מה את מעדיפה, לעבוד עם אנשים נוספים, להיות חלק מלהקה, או להוציא אלבום סולו?

"תמיד הייתי בלהקה כלשהי, או יותר נכון, חלק מגרעין מסוים של אנשים שיוצרים. באופן כללי אני בעד שיתוף פעולה בין מוזיקאים. ככה התחלתי

את הקריירה שלי, ואני ממשיכה את הקו הזה. גם באלבום שהוא שלי, אני תמיד עובדת עם קולין, ותמיד מצטרפים אלי עוד אנשים שיש בינינו שותפות שווה, כמו שהיה במינימל".

איך מתחלקת העבודה בינך לבין קולין?

"קולין בדרך כלל עובד יותר על הסאונד. מאוד נוח לי לעבוד איתו. אין בינינו ויכוחים, אנחנו משלימים זה את זה. הוא יותר מסודר ממני, וזה מאוד חשוב. בכלל, האלבום הזה הוא באמת האלבום שהיה לי הכי כיף לעבוד עליו. הכל זרם באופן טבעי. זה די קסום, שזה עבד ככה".