משלושה יוצא אחד / הכל מקצועי
לשיטת משחק עם שלושה בלמים הודבקה, שלא בצדק, סטיגמה הגנתית. בפועל, כפי שמוכיחה יובנטוס, יישום נכון של השיטה מעבה את הקישור ומשחרר שחקנים יצירתיים דוגמת פירלו לפעולות התקפיות. לידיעתך, בנאדו: זה בדיוק מה שמכבי חיפה צריכה מיניב קטן
הארגנטינאים חשבו שקרלוס בילארדו השתגע. זה קרה במסע משחקים באירופה של נבחרת ארגנטינה, אותה אימן בילארדו, כהכנה למונדיאל 1986. "התבלבלת", אמרו העיתונאים למאמן הגדול, "שיחקת בטעות עם שלושה בלמים". בילארדו, שאחרי שנים שיחזר את הסיפור בספר הזכרונות שלו, ענה להם שאין כאן בלבול ושככה ארגנטינה שלו תשחק. והיא שיחקה. והפכה לאלופת העולם.
אל תחמיצו את התקצירים ב-ynet ספורט:
- ק"ש חוגגת בשכונה, חטיב עושה בושות / תקצירי ליגת העל
- יונייטד שוב חזרה מפיגור, ווסט ברומיץ' לא עוצרת / תקצירי הליגה האנגלית
- משבר? מכבי ת"א הפסידה גם לסיינה / תקצירי היורוליג
- וגם: הערב של קבוצות החוץ בליגת ווינר בכדורסל
בילארדו, יחד פרנץ בקנבאואר שהוביל את מערב גרמניה כמאמן לגמר אותו מונדיאל ולזכיה בגביע 4 שנים מאוחר יותר, הוא ממציא שיטת ה־3־5־2. הרעיון של בילארדו היה לשחק עם שלושה בלמים ולהוסיף עומס בקישור כדי לשחרר לחץ מדייגו מראדונה, אותו מינה לקפטן ושהפך תחת המאמן והשיטה לשחקן הגדול בכל הזמנים. זה עבד.
שנים חלפו והיה נדמה שהשיטה מתה. למשחק עם שלושה בלמים הודבקה, שלא בצדק, סטיגמה הגנתית. פחות ופחות קבוצות זנחו את הדרך והשתמשו בבלם הנוסף רק לסיטואציות מיוחדות. ואז הגיע אנטוניו קונטה ליובנטוס והפריח את השממה. ובאיטליה, מלכת הטקטיקה, טריו הגנתי הוא שוב רלוונטי. עד כדי כך ש־15 מתוך 20 קבוצות הליגה משחקות בסגנון, כולל נאפולי - אחת הקבוצות הכיפיות בעולם היום.
עוד טורים של אורי קופר:
בזכות משחק מושלם עם שלושה בלמים יובנטוס לא הפסידה 49 משחקי ליגה רצופים, עד שהגיעה אינטר בתחילת החודש וקטעה את הספירה. אחרי הניצחון הגדול על צ'לסי בשבוע שעבר נראה גם שהגברת הזקנה חוזרת להתחרות על גביע האלופות והכל בזכות טקטיקה לא אופיינית לקבוצות מובילות בצ'מפיונס. איך זה עובד לה?
למשחק עם שלושה בלמים יש יתרונות רבים. אחד מהם - שחרור לחץ לשחקן עם יכולות מיוחדות - בלט במיוחד עם מראדונה בארגנטינה וזה גם מה שמצליח להשיג קונטה עם אנדראה פירלו, כוכב בסגנון שונה, בטורינו. בזכות המשחק עם שלושה בלמים יכול אחד מהם לצאת קדימה עם הכדור ולהוסיף עוד מאסה למרכז הקישור הצפוף גם בלעדיו. היתרון המספרי במרכז משחרר את פירלו ונותן לו מרווח נשימה, בעזרתו הוא יכול לשלוט במגרש ולשלוח כדורים ארוכים ומדויקים לארטורו וידאל או קלאודיו מרקיזיו שיוצאים קדימה.
חגיגת כדורגל אירופי ב-ynet ספורט:
תרגיל פשוט נוסף שמבצעת יובנטוס הוא שימוש ב"קשר מפתה". הכדור הולך, לדוגמא, לקשר האמצע־שמאל מרקיזיו. עודף השחקנים במרכז "מכריח" שחקן הגנה לסגור אותו ומרקיזיו מוסר את הכדור לפירלו, כביכול במטרה להחזיר את כובד המשחק למרכז. אבל, ופה הגדולה, המגן־קשר השמאלי, אסמואה, יוצא דווקא קדימה (העיפו מבט בתרשים) וכשהכדור יגיע אליו ההגנה תופתע. כובד המשחק נשאר בעצם בצד שמאל.
הפעולות של יובנטוס מתוחכמות אך קלות לביצוע. אם כך, מדוע אין קבוצות רבות שמשחקות היום עם 3 בלמים? רוברטו מנצ'יני, למשל, ניסה זאת בשלושה משחקים של מנצ'סטר סיטי העונה ונכשל בכולם. רוברטו די מתאו, שפתח בעצמו עם שלושה בלמים נגד יובנטוס, לא הצליח גם הוא להעביר את השיטה לאנגליה, ופוטר. הסיבה נעוצה בעיקר בעובדה שהחיסרון המרכזי במשחק עם 3 בלמים הוא ההתמודדות עם שחקני אגף איכותיים ומול קבוצות שמשחקות הרבה מהאגפים. באנגליה או בגרמניה השיטה הזו פגיעה ביותר.
לתשומת לב הקורא בנאדו
בישראל יש רק מאמן אחד ששיחק באופן קבוע עם שלושה בלמים - יצחק שום בבית"ר ת"א בעונת 1990/91. דרור קשטן מנסה זאת עכשיו, ובהצלחה, בבני־יהודה. אבל מי שצריך לשקול ברצינות שינוי לכיוון הוא דווקא אריק בנאדו, מאמנה החדש של מכבי חיפה. אולי לא כבר הערב בטדי, אבל בהחלט בעתיד הקרוב. לחיפה של ראובן עטר היו כמה בעיות בולטות. הכוח ההתקפי הפוטנציאלי שלה חשף המון חורים בהגנה, בעיקר מפני שהשחקנים היצירתיים שלה הם פשוט חסרי מנטליות הגנתית. בנוסף, בעיית מיקומם של יניב קטן ואייל גולסה רק הלכה והחריפה. משחק עם שלושה בלמים יכול לפתור את כל זה.
השיטה, כאמור, יכולה לשחרר שחקן בעל איכויות מיוחדות למשימות ספציפיות, בדיוק מה שחיפה צריכה לעשות עם קטן, שגם ככה יורד כל הזמן
לחיפה יש שלושה בלמים סבירים – קינן, פיליאבסקי וצוצאליץ' - כשלאחרון יכולת טכנית לצאת עם הכדור קדימה (שיחק קשר אחורי ביוון) - כך שהבסיס קיים. בנוסף, בנאדו עצמו, בנבחרת, שיחק לפעמים כבלם שלישי והוא מכיר את היתרונות. יהיו פרשנים שילגלגו, שיגידו שמדובר במערך הגנתי, שהוא התבלבל. אבל זה גם מה שאמרו בזמנו לבילארדו.
השער של אדריאנו, הבלאגן של אופ"א
לואיס אדריאנו, חלוץ שחטאר דונייצק שהבקיע השבוע את השער השנוי במחלוקת נגד נורדסייאלנד בליגת האלופות, לא סיבך רק את עצמו
ואת הקבוצה שלו, אלא גם את אופ"א.
בתחילה כולם האמינו שאדריאנו, שכבש ממצב בו היה צריך להחזיר את הכדור לקבוצה היריבה, פשוט פגע בשמו הטוב, לא יותר, וכיוון שהחוק היבש לצידו, הוא לא ייענש. אבל אופ"א הודיעה שאדריאנו יועמד לדין, ועל הדרך הכניסה את עצמה לתחום אפור ומסובך במיוחד. החוק הכתוב לא אומר דבר על מקרה בו כדור הוצא החוצה בעקבות פציעה – לא מוזכרת העובדה שעל הקבוצה להחזיר את הכדור ליריבה, ולא מה קורה אם היא לא עושה זאת. עם השנים השתרשה במשחק מסורת לפיה מוציאים את הכדור לחוץ ואז מקבלים אותו חזרה.
אז אופ"א לא יכולה לעשות לאדריאנו כלום? טעות. מישל פלאטיני ויועציו המשפטיים נעזרים בסעיף מעורפל בתקנון שקובע כי "כל שחקן צריך להתנהג בהתאם לעקרונות הנאמנות, היושרה והספורטיביות". אדריאנו כמובן לא נהג בספורטיביות, אבל בהעמדתו לדין אופ"א מסבכת את עצמה. הרי איפה עובר הגבול? האם נגיעת היד המכוונת של תיירי הנרי שהעלתה בזמנו את צרפת למונדיאל היא ספורטיבית? ומה עם שחקנים שמביימים נפילה ברחבה?
הבלאגן הזה מבטיח שהחלטת אופ"א לא תהיה המילה האחרונה בנושא. קיים חשש שבעקבות העלאת הסעיף על סדר היום קבוצות יידרשו להעמיד לדין שחקנים רמאים. אופ"א נמצאת בתסבוכת רצינית.
לתגובות ושאלות: ori-c@yedioth.co.il
למעקב בטוויטר: CoopSport
לפנייה לכתב/ת 
