"רמת החיים בישראל הולכת ונסוגה"
דו"ח שחיברו כלכלני מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, קובע כי נתוני הצמיחה המעודדים יוצרים מצג שווא של כלכלה הסוגרת את הפערים מול מדינות המערב. בפועל, מחירי המזון והנדל"ן מרקיעים שחקים וזה רק קצה הקרחון. "התשתיות הפיזיות והאנושיות המרכזיות של ישראל הוזנחו והתנוונו"
דו"ח מצב המדינה של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוגש היום (ג') לראש הממשלה, בנימין נתניהו. הדו"ח מתמקד השנה במצבה הכלכלי של ישראל לעומת מדינות המערב ובגורמים שהובילו לפרוץ המחאה בקיץ 2011.
מהדו"ח עולה תמונה שלפיה המדדים הכלכליים של השנים האחרונות, שבהם נראה כי המצב הכלכלי בישראל טוב מזה שבמדינות אירופה וצפון אמריקה, מציגים תמונה מטעה. "המצב הכלכלי הטוב יחסית בארץ בשנים האחרונות בהשוואה למדינות מערביות אחרות מטעה, וקובעי המדיניות מתבלבלים בין התמונה קצרת הטווח, שהיא ורודה יחסית, ובין התמונה של הטווח הארוך, שהיא בעייתית מאוד", כותב מנכ"ל מרכז טאוב, פרופ' דן בן דוד בדו"ח.
על פי הדו"ח, שיעורי הצמיחה של המשק הישראלי בשנים האחרונות מבטאים בסך הכל חזרה להיקפי הצמיחה המקובלים של ישראל מאז 1973, לאחר השפל הכלכלי שחווה המשק בשנות האינתיפאדה השנייה. מנגד, היקף הצמיחה המקובל הזה אינו גבוה יותר מתוואי הצמיחה ארוך הטווח של כלכלות המערב בעשורים האחרונים.
הדו"ח מפרט גורמים רבים המעכבים את הצמיחה והעלייה ברמת החיים בארץ. בראש כל הגורמים, מוצבת בעיית חלוקת המשאבים בתקציב המדינה, המונעת השקעות נחוצות בתשתיות תחבורה ובחינוך. "התשתיות הפיזיות והאנושיות המרכזיות של ישראל הוזנחו והתנוונו, ורק עתה מתחילה המדינה להפנים את ההשלכות", נכתב בדו"ח.
היעדר ההשקעה בתשתיות אלו, מציינים מחברי הדו"ח, גורם לכך שאוכלוסיית ישראל אינה מוכשרת למקצועות המתקדמים המתפנים בכלכלה מודרנית וטכנולוגית ולכך שרמת הפריון של העובד הישראלי (היקף התוצר ביחס לשעות העבודה) נמוך במיוחד.
מחברי הדו"ח מציינים, כי בהתחשב בעובדה שלישראל הוצאות ביטחוניות משמעותיות וכי מצב זה לא ישתנה בשנים הקרובות, על ממשלות ישראל להיות יצירתיות וגמישות בסדר העדיפויות שהן עורכות בתקציב המדינה, ולהתמקד בסלילת כבישים מהירים, הנחת מסילות רכבת ושיפור איכות החינוך.
"ישראל אינה עורכת בסדר העדיפויות הלאומי שלה שינויים מהותיים, שישנו באופן מובהק את חלוקת המשאבים לתשתיות האנושיות והפיזיות העיקריות שלה – תשתיות שהתנוונו בהדרגה ויצרו את התוואים הכלכליים-חברתיים ארוכי הטווח הנוכחיים", כותב בן דוד.
"כל הידע שישראל זקוקה לו כדי לשנות כיוון נמצא כאן, עדיין, באוניברסיטאות המצוינות שלה ובמגזרי ההיי-טק והרפואה המתקדמים. השאלה היא אם מנהיגי המדינה ימצאו בתוכם את האומץ והיכולת להבטיח כי ידע זה יגיע לכל ילדי ישראל בזמן, לפני שיגדלו ויידרשו לשרוד במשק גלובלי מודרני כשהם מצוידים בכלים ובתשתיות המתאימים למדינת עולם שלישי בלבד".
"דיור קשה להשגה באופן חמור"
הדו"ח השנתי של מרכז טאוב ידוע בנטייתו להציג תמונה רחבה של החברה הישראלית, תוך הסתכלות על סוגיות שונות ומגוונות (תחבורה, חינוך, דמוגרפיה ועוד) והדגשה של ההשלכות ארוכות הטווח של אותן תופעות על החברה והכלכלה בישראל. בעבר, הדגיש הדו"ח את השפעות הגידול המהיר בחלקם של החרדים והערבים באוכלוסייה והתריע מפני ההשלכות של שיעור ההשתתפות הנמוך של מגזרים אלה בכוח העבודה.
כמו כן, בשנה שעברה הדגיש הדו"ח את הירידה החדה בעשורים האחרונים בהיקף התעסוקה של ישראלים שצברו מספר שנות לימודים נמוך והעלה למודעות את העובדה שמערכת החינוך הפכה בשנים אלה לגורם משפיע יותר מאי פעם על עתידם הכלכלי של צעירי ישראל.
בנוסף, דו"ח טאוב היה הראשון להאיר את סוגיית ההשפעה של תשתיות פיסיות וחינוכיות על שיעור הפריון של העובד הישראלי וקשר בין מצב הכבישים, בתי הספר ותשתיות התקשורת בישראל לבין שיעור הצמיחה במשק.
השנה התמקד הדו"ח בשתי סוגיות שעמדו במוקד המחאה החברתית של קיץ 2011: מחירי המזון והפרטת השירותים החברתיים. בדו"ח נקבע כי "מאחורי המחאה החברתית של 2011 עמדה ירידה בכוח הקנייה ובהישגים הכלכליים היחסיים של אנשים צעירים ומשפחות צעירות בישראל".
בתחום המחירים מבחין הדו"ח בעלייה דרמטית במחירם של מוצרי המזון והדיור בישראל ביחס למחירם בעולם המערבי, בעיקר בשנים 2008-2005. אם בשנת 2005, לדוגמה, היה מחירם של מוצרי החלב והביצים בישראל גבוה ב-6% ממחירם הממוצע במדינות המערב, עד 2008 כבר היה מחירם בישראל גבוה ב-44% ממחירם הממוצע במדינות המערב. מגמה זו ניכרת במחירם של כל מוצרי המזון בישראל.
בנוסף, גם דו"ח זה מדגיש את מצבן החמור של שוק הדיור בישראל, שהיווה גורם ראשון במעלה לפרוץ המחאה החברתית. הדו"ח מציג מחדש נתונים של סקר דיור בין-לאומי שהוצגו לאחרונה על ידי כלכלני בנק ישראל.
על פי הנתונים, ב-2009 נדרשו 7.7 שנות עבודה על מנת לרכוש דירה בישראל, לעומת 6.8 באוסטרליה, 5.1 באנגליה ו-2.9 בארה"ב. בדו"ח מצוין כי עורכי הסקר הגדירו מצב שבו נדרשות יותר מ-5.1 שנות עבודה לרכישת דירה כמצב של "דיור קשה להשגה באופן חמור".
בפרק הדן בסוגיית ההפרטה, סוקר הכלכלן ראובן גרונאו את המקרים הבולטים בשנים האחרונות של העברת שירותים מידי הממשלה לגופים פרטיים. גרונאו מבקר את הנטייה הגוברת בשנים האחרונות לכרוך מקרים רבים ושונים במהותם של הוצאות פעילות מאחריותה של הממשלה תחת הגדרה אחת, ולרוב שלילית, של "הפרטה".
תחת זאת, מציע גרונאו גישה חדשה שבה תיבחן כל הפרטה בפני עצמה על פי קריטריון אחד: האם העברת האחריות לשירותים החברתיים גרמה לשיפור באיכות השירות שניתן, מבלי להוסיף עלויות. לטענתו, לא פעם מבלבלים ובוחנים את הצלחת ההפרטה בהתאם לשאלה "כמה כסף היא חסכה למדינה" או "האם השירותים הפכו זולים יותר לאזרח".
"כאשר העברת השירות מהממשלה לגוף חיצוני מותנה במכרז, על הזכיין להיבחר על בסיס קריטריונים של איכות השירות", קובע גרונאו. "קריטריונים אלו קשים יותר להגדרה מקריטריון המחיר, אך בהעדר קריטריוני איכות ברורים ומדידים, ובהיעדר מערך העדפות בין מדדי האיכות השונים, חזקה שמכרז מבוסס מחיר יביא לדרדור איכות השירות".
בפרק הדן במצבו של מעמד הביניים הישראלי, מבחין החוקר מיכאל שלו כי מחאת האוהלים הונהגה על ידי צעירים ילידי הארץ וכי בני 40 ומעלה, חרדים וילידי ברה"מ לשעבר, לא הזדהו איתה.
לטענתו, הגורם לכך הוא הירידה במעמדם של צעירים ילידי הארץ, מעמד המתבטא ברמות השכר שלהם ביחס להתייקרות המוצרים וביחס לרמות השכר של קבוצות אוכלוסייה אחרות. שלו טוען, כי באופן יחסי, צעירים ילידי ברה"מ לשעבר ואוכלוסיות מבוגרות יותר התמודדו טוב יותר עם ההתייקרויות של השנים האחרונות ולכן למרות ששכרם הריאלי של צעירים ילידי הארץ נותר דומה, הדירוג שלהם ביחס לקבוצות אחרות ירד.
כמו כן, מבחין שלו בכך שבשנים האחרונות חלה ירידה במספר המשפחות הצעירות שמחזיקות בדירה בבעלותן ועלייה במספר הצעירים שממשיכים לחיות עם ההורים.
מחברי הדו"ח טוענים כי הגורמים לפרוץ המחאה שמוצגים בדו"ח אינם חושפים את מלוא התמונה של הכשלים הכלכליים של ממשלות ישראל לדורותיהן, וכי תופעות העומק ארוכות הטווח, כמו הישגיה הנמוכים של מערכת החינוך ומצב תשתיות התחבורה הירוד בארץ, ממשיכים לפעול במרץ לכרסום בעתידם הכלכלי של אזרחי המדינה.
"המצב הכלכלי-חברתי שהוביל למחאה בקיץ 2011 מיקד את תשומת הלב בקצות הקרחון, במקום בקרחון עצמו", כותב בן דוד בדו"ח, "אך מדובר בקרחון עצום ממדים, והדמוגרפיה בישראל מובילה את המדינה להתנגשות חזיתית בו".
לפנייה לכתב/ת 
