לפזר את עמוד הענן ולבחור בשלום

המעבר ממצב המלחמה ששרר כאן רק לפני פחות מחודש אל מלחמת הבחירות והדיון בקבלת פלסטין כמשקיפה לאו"ם, חד כתער. נדמה כי רוב הציבור מעריך שהשקט שהושג בדרום רעוע כקודמו. בזמן הירי עסק הדיון הציבורי באופן טבעי בנשק הרקטי ובהתגוננות ממנו. עתה הגיע הזמן לדון במשמעויות הרחבות של העימות ובפרט בשאלה אם אפשר להשיג הסדר שהוא יותר מהפסקת אש רעועה ואם כן כיצד. ההחלטה באו"ם אולי תסייע לישראלים ולפלסטינים לחשוב באופן קצת יותר ארוך טווח והיסטורי.

מאז יוני 2007, כשחמאס השתלט על רצועת עזה ואבו מאזן נותר שליט בגדה, מתנהל העימות הישראלי-פלסטיני בשני מסלולים מקבילים. מול חמאס העמידה ישראל "קיר ברזל": לא נכיר בלגיטימיות שלו, נחרים אותו וננסה להפילו. המהלך הזה החל בתמיכת חלק ניכר מהקהילה הבינלאומית, אך עלה בתוהו. הפסקת האש עם חמאס, כך נראה, מפוררת מעט את קיר הברזל.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

תהיי נאנסת ותשתקי / טור אישי

אם היה לי שקל / שירה קידר, אחות בבית החולים "מאיר"

מול הגדה והנהגתה, שנחשבה ללגיטימית, עברנו שני שלבים: אולמרט ולבני ניהלו משא ומתן מול אבו מאזן ואבו עלא, אך כשהתחלפה הממשלה בישראל נוצר עד מהרה קיפאון. ביום שלפני החיסול של ג'עברי הודלף ממשרד החוץ מסמך שבו מוצע להפעיל צעדים נגד אבו מאזן שיביאו להפלתו, אם יפנה לאו"ם לבקש מעמד לפלסטין כמדינה משקיפה. במשרד החוץ חשבו שאם הפלסטינים בגדה אכן יפנו לאו"ם גם הם יהיו "לא לגיטימיים". אם כך יקרה, ישראל תנהל בקרוב עימות כולל עם שני הכוחות הפוליטיים העיקריים בעם הפלסטיני ולא תראה בשניהם שותפים למשא ומתן מדיני.

יחסי הכוחות בין חמאס והרשות הפלסטינית אינם קבועים. למרות שבמשאלי דעת קהל רציניים יש באופן קבוע רוב לתומכי "שתי המדינות" בעם הפלסטיני, חמאס זכה בבחירות ב-2006. בין השאר משום שבעם הפלסטיני פירשו את ההתנתקות החד-צדדית מעזה ככישלון צורב למבקשי הפתרון המדיני וכניצחון למתנגדיהם. בחמאס מעריכים כי המשך המאבק המזוין יביא בעתיד, על פי אמונתם, לניצחונות נוספים. חלקם הגדול של אנשי חמאס אינם מוכנים לפשרה שתשים קץ לסכסוך עם ישראל. בה בעת, הדרך המדינית, זו שמקבלת עקרונית פשרה עם ישראל, נתונה במבוי סתום זמן רב.

ניסיון להשיג יותר מהפסקת אש רעועה מחייב את ישראל לאמץ מדיניות שונה מאוד מזו שממשלת הימין אימצה: ישראל צריכה להציע לאגף המדיני בעם הפלסטיני הסדר הוגן. בהסדר כזה יתמכו על פי כל סקרי דעת הקהל הרציניים מהשנים האחרונות רוב הישראלים, רוב הפלסטינים וגורמים פוליטיים רבים באזור. מהוויכוחים שמתנהלים בין אנשי החמאס עולה כי אפילו שם ייתכן שיימצאו אגפים שיעדיפו הסדר הוגן עם ישראל על התנגדות לכל הסדר. רק אז יתורגם הרצון לשקט ולחיים נורמליים הפעם בשני הצדדים, שמבוטא ברוב הקיים בכל המשאלים להסדר ישראלי-פלסטיני, לכוח שייאפשר להפוך הפסקת אש רעועה לדרך חדשה.

רצוי היה כי העננים השחורים המרחפים מעל כל מי שחי בין הים לירדן - בעזה, בגדה ובישראל - יהפכו את הבחירות הקרובות בישראל לכאלה שיתנהלו על השאלה האסטרטגית, לאן הולכים: דרך מדינית או רק דרך כוחנית. אם כך יהיה, גם הפלסטינים יצטרכו לבחור: הסדר, שבו תומך אבו מאזן, או המשך המלחמה, שהיא דרך חמאס. לישראלים, ולפלסטינים בעזה ובגדה יש דרך אפשרית אחרת. הגיעה העת לבחור בה.

אריה ארנון, פרופ' לכלכלה, אוניברסיטת בן- גוריון, באר שבע

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il