שחיתות ותלות בסיוע: יש סיכוי למשק הפלסטיני?
היקף הסיוע לנפש לפלסטינים מאז 1995 ועד היום גבוה פי 25 ממה שקיבלו אזרחי אירופה לאחר מלחמת העולם השניה. הסיוע הבינלאומי האדיר שעלול להפוך את האוכלוסיה לפאסיבית, לצד הבזבוז העצום של כספים ציבוריים עקב השחיתות הגואה, אינם צופנים עתיד ורוד לכלכלה הפלסטינית. דעה
האם יש תוחלת לכלכלה הפלסטינית כיום? האם זו בכלל כלכלה שיכולה להחזיק את עצמה ללא עזרה מבחוץ, תרומות ומענקים? התשובה היא חד משמעית לא! האם בעתיד הפלסטינים יוכלו להפוך לישות תעשייתית מודרנית? גם כאן התשובה כנראה שלילית. מדוע?
טורים נוספים של אדם רויטר:
- עזה לא לבד: הרשות הפלסטינית קורסת כלכלית
- ייצואנים יוצאי דופן: הכירו 10 חברות מצליחות
- למה מחירי הדירות מזנקים? בגלל בנק ישראל
הפלסטינים הינם אלופי העולם לנפש בקבלת תרומות ומענקים, ולעולם מתחיל להימאס מכך. גרוע מזאת, העולם עצמו אינו נמצא במצב כלכלי טוב ולכן מקמץ בתרומות.
מחקרים בינלאומיים מצאו שאצל הפלסטינים, בדומה לציבור החרדי בישראל, תרומות ומענקים הופכים את האוכלוסייה לפאסיבית ותלויה מאד בתרומות וללא רצון להתפתח ולפתח בעצמה. מחקר חשוב של The Jerusalem Institute of Justice (ה-JIJ) שהתפרסם לאחרונה, מצא שהיקף הסיוע לנפש לפלסטינים מאז 1995 ועד היום גבוה פי 25 ממה שקיבלו אזרחי אירופה לאחר מלחמת העולם השניה במסגרת תוכנית מארשל כדי לשקם את אירופה!
ניתוח התקציב השנתי של הרשות הפלסטינית (הרש"פ) לשנת 2012 מגלה שצד ההכנסות תוכנן על 8.5 מיליארד שקל, ומולו צד ההוצאות תוכנן על 12.1 מיליארד שקל. כל ההפרש העצום הזה, המתקרב לכדי 50% מצד ההכנסות, אמור להיות ממומן, כמו בתקציבי הרש"פ בשנים עברו, ע"י תרומות ומענקים מארה"ב, הבנק העולמי, מדינות אירופאיות ומספר מדינות ערביות עשירות.
למעשה הפלסטינים ממשיכים במדיניות ה"שנור" והמסכנות שלהם והעולם ממשיך לקנות את הסיפור. על פי תקציב הרשות הפלסטינית לשנת 2012, הם גם היו אמורים לגייס מעל 1.1 מיליארד שקל בהלוואות בינלאומיות והלוואות מקומיות. על בסיס מה הרש"פ מתכננת להחזיר את הכספים הללו, שכבר הצטברו במהלך השנים לחובות פנים וחוץ בהיקף של 8.8 מיליארד שקל, כאשר היכולת שלה בגביית מסים הינה כה בעייתית, עד שבשנת התקציב 2012 היא מפגרת כבר ב- 22% בגביית מסים ישירים מן האוכלוסייה? האם הרצון שלה להעמיק את הגבייה מתבסס על יכולת ורצון אמיתיים, כאשר ידוע שגובי המס מושחתים בעצמם, שהנפוטיזם חוגג, שלא קיימים מעקב ובקרה אמיתיים ושהאוכלוסייה עסוקה בהתחמקות מתמדת מתשלומי מס אמת?
המגזר הציבורי צמח, הפרטי כמעט ולא
לצד סוגיית יכולת ההחזר של כל אותם כספים, עולה השאלה מה קורה עם כל אותן תרומות והלוואות? האם סכומי הכסף האדירים הללו, שהרשות הפלסטינית קיבלה במהלך שנים כה רבות, הצליחו באמת לייצר צמיחה? מחקרים אמפיריים רבים מספור מראים כי סקטור ממשלתי גדול וסקטור פרטי קטן לא מצליחים לייצר צמיחה לטווח ארוך.
רוב הצמיחה בשטחי הרש"פ בעשר השנים האחרונות הינה צמיחה אדירה של הסקטור הממשלתי וצמיחה מעטה מאד של הסקטור הפרטי. הפלסטינים הצליחו לבנות צבא של פקידים במשרדים ממשלתיים של הרש"פ, היונקים משכורות, יוצרים מערכת בירוקרטית ענפה, אינם מייצרים דבר אך הם מומחים גדולים במילוי בקשות לעזרה ותרומות מן העולם.
בכל הקשור לפיתוח התשתיות, מדובר בשערורייה בקנה מידה עצום, כיוון שהרש"פ קיבלה במהלך השנים סכומי כסף אדירים לפיתוח וטיפול בתשתיות המים והביוב שלה (בעיקר מהאירופאים, היפנים והבנק העולמי) ומעט מאד נעשה. כך למשל, ישראל בנתה ביהודה ושומרון כ-6 מכוני טיהור מים ב-25 השנים האחרונות, הרש"פ בנתה מכון טיהור אחד בלבד ב-17 שנים. היפנים תרמו קרוב ל-50 מיליוני דולרים בשנים האחרונות עבור בניית תשתיות ביוב, מים ואנרגיה סולארית לפרויקט אגרו תעשייתי האמור לקום באזור יריחו. עד כה מעט מאד נעשה שם, מלבד הצבת שלט יפה.
בשנת 2004, כאשר הועברו 65 אלף טון של מלט ששלטונות מצרים מכרו לפלסטינים באופן מסובסד ובמחירי הפסד על מנת שהם "יוכלו לבנות מחדש את הבתים שישראל הרסה באינתיפאדה" המלט המצרי לא הועבר לפלסטינים אלא נמכר לחברות ישראליות במחירים גבוהים בהרבה. המעורבים בפרשה מטעם הרש"פ שלשלו את הרווח מה"תיווך" לכיסם. דוגמא נוספת היא הכספים שהעבירה חברה בבעלות ממשלת טורקיה לפיתוח אזור תעשייה בג'נין. שום דבר עדיין לא זז גם שם.
מלבד זאת, לפי המחקר של ה- JIJ, ממשל אובמה הגדיל את היקף הסיוע והתרומות פי 6, לעומת ממשל בוש. לאן נעלמו כל הכספים הללו שתרמו אירופאים ואמריקנים? בחשבונות של אילו פלסטינים מושחתים מצויים הכספים הללו? European Anti-Fraud Office (המשרד האירופאי לבדיקת שחיתויות - OLAF) ניסה בעבר לבחון מה קורה לכספים, לא הגיע למסקנות, אך כתב ש"מכיוון שיכולת הביקורת החשבונאית החיצונית והפנימית בשטחי הרשות נמוכה ולא מפותחת, לא מן הנמנע שיש שם שחיתויות...".
למעשה, על אף ההיסטוריה של קבלת כספים ותרומות בהיקפים חסרי פרופורציה לחלוטין, הרש"פ ממשיכה להתלונן קודם כל על ישראל כמובן (מדוע לא? זהו שק החבטות הקבוע שלהם), על מחסור במקומות עבודה, אי יכולת לצמוח, בעיית תשתיות קשה, ש"הרצפה עקומה" ועוד טענות.
שאלה חשובה אף יותר הינה לגבי העתיד. האם הפלסטינים יכולים לפתח בעתיד כלכלה תעשייתית תחרותית? קשה להאמין בכך והסיבות אינן קשורות כלל בישראל. קודם כל, מחקרים שהתפרסמו באחרונה, בעקבות הקריסה ביוון, מצאו שלכלכלות מושחתות אין תוחלת.
חשוב מכך, המביט במרחב הערבי יכול להיווכח שגם מדינות ערביות שישראל כלל אינה מפריעה להן, לא פיתחו תעשיות רציניות, מלבד קידוחי נפט, גז או כריית מינרלים, ובעיקר אינן מייצאות את תוצרתן לעולם מפאת חוסר יכולת תחרותית.
הכותב, ד"ר אדם רויטר, הוא יו"ר רויטר מידן בית השקעות ומנכ"ל חברת הייעוץ חיסונים פיננסים
לפנייה לכתב/ת 
