תחרות העסקים הקטנים: 7 בתי עסק בדרך לגמר

מוצרי איפור לכהות עור

מירב מולו צגהון, עולה מאתיופיה (37, נשואה+1), עזבה ב־2009 את ניהול מוקד הקליטה העירוני ברמלה כדי להקים את "מולו די", עסק לפיתוח ושיווק מוצרי איפור לכהות עור. "ב־2004 התחלתי בלימודי איפור מקצועי במכללת גיורא שביט, ותוך כדי הלימודים חשבתי למה קשה למצוא מייק אפ התואם את גוון העור שלי, דבר שאילץ אותי לקנות שני גוונים ולערבב – וגם אז זה לא תאם לגמרי.

עם סיום הקורס התחלתי ללמוד קורס יזמות עסקית של מט"י (מרכז טיפוח יזמות), ובליווי שלהם התחלתי לגלגל את הרעיון. המוצרים שלי פותחו והותאמו לכל תתי הגוונים של כהות העור. את הכסף השגתי מחסכונות ומהלוואה מקרן שמט"י עובד איתה".

בתחילה שווקו המוצרים דרך מספרות, אחר־כך נכנסו לרשת הפרפומריה "עלמה" במרכז נתניה, ומשם לפרפומריות בתל־אביב, חדרה, רמלה, ראשל"צ, רחובות ועוד. "מיפינו את הערים בהן יש ריכוז גבוה של כהות עור ושם מיקדנו פרסום מאסיבי במקומונים, פליירים, סדנאות איפור בשיתוף מתנ"סים ועוד. כעת אני שואפת לשווק את המוצרים דרך רשתות הפארם וגם לייצא לאפריקה. בימים אלו יצרתי קשר עם חברה ישראלית שיש לה חנויות פארם באפריקה והנושא נמצא במו"מ".

מו"מ עם אפריקה(צילום: יריב כץ)

דבר המומחה - ארז שורץ, מנכ"ל מומנטום פתרונות מימון: "מירב זיהתה נישה ייחודית, והדרך שבה בחרה מבטיחה בידול מסחרי אך גם גוררת הוצאות פיתוח וצורך 'לחנך' את השוק בכל הקשור לחדירה למפיצים ורשתות. היכולת לפרוץ תגיע בעזרת שיתופי פעולה בייצור ובשיווק. יש חשיבות עליונה לעריכת תוכנית עסקית מפורטת בעזרתה ניתן לפנות לגורמי מימון, וכן לבחון את ביצועי העסק ולקבל החלטות. יש מספר קרנות המסייעות לעסקים בכל שלב, תוך צורך במעט ביטחונות ופריסת תשלומים נוחה המאפשרת 'חמצן' מיידי".

עסק מהדרום: משדרות למדפי וול־מארט וטרגט

חברת ברמלי תעשיות פלסטיק משדרות הוקמה על ידי חיים ברמלי שעלה לארץ מטריפולי ובתחילת שנות ה־80 הקים עם שותפים עסק עצמאי בשם "חי פלסטיק", שייצר פילטרים לדלק עבור תעשיית הרכב.

אחרי שהשתחרר מצה"ל הצטרף בנו אלי לעסק שמחזורו השנתי עמד אז על מיליון שקל בלבד, כאיש מכירות. "ראיתי את הפוטנציאל במפעל והחלטתי לנסות ולפתח מוצרים ייחודיים", מספר אלי (42, נשוי+3), המנכ"ל והבעלים הנוכחי, "ייצרנו את החבק שסוגר בקבוקים ומשקאות – מוצר שעשה גלים בשוק המזון וסלל לנו את הדרך להתפתח לשוק הזה.

ב־2003 רכשנו מפעל בשדרות, שינינו את השם לברמלי תעשיות ובהמשך רכשנו מפעל לפלסטיקה בצרפת מתוך מחשבה לפרוץ לחו"ל. התחלנו לייצא ולהופיע בתערוכות בחו"ל, וההזמנות החלו להגיע. היום אנחנו כבר מייצאים ל־25 מדינות".

המחזור של המפעל (שעבד תחת אש במבצע "עמוד ענן"), המייצר אריזות פלסטיק לתעשיית המזון, גביעים למעדני חלב ולסלטים, וקופסאות מזון (לאנץ' בוקס) לטייק אווי, עומד כיום על 100 מיליון שקל, והוא מעסיק 200 עובדים. הפריצה הגדולה הגיעה במארס האחרון, אז קופסאות האוכל מתוצרתו נכנסו לשתי רשתות ענק בארה"ב: וול־מארט וטארגט. "זה קרה אחרי מו"מ של 4 שנים וכבר קיבלנו הזמנות חוזרות", מספר אלי.

וזה לא הכל: "השקנו מוצר ראשון בתחום הלייף סטייל", מוסיף אלי, "קופסאות אוכל עם ציפוי טקסטיל נשלף מעוצב, בשלל צבעים ודוגמאות מחומר מבודד שומרחום וקור, תחת המותג 'פרט א פאקט'" (מוכן לאריזה).

עציץ מקורי על המעקה

מי שמרים את ראשו תוך כדי הליכה ברחובות הערים נתקל לא פעם באדנית צבעונית, הנשענת על מעקה המרפסת של בתים רבים. לא כולם יודעים, אבל מדובר במוצר ישראלי חדשני הרשום כפטנט.

האדנית היא מבית היוצר של חברת גרינבו, שהוקמה על ידי רועי יולוס (36), שהחליט לנטוש את תחום ההיי־טק ולעבור לייצר מוצרים לבית ולגן. את האדנית, שכבר נמכרת בהמוניה ברחבי העולם, המציא יולוס ב־2007. שנה לאחר מכן הוקמה החברה, אליה הצטרפו שני שותפים־משקיעים: מאיה גולן ומאיר חקלאי.

 האדנית זכתה בפרס בתחרות העיצוב העולמית היוקרתית "רד־דוט" ובפרסים נוספים לעיצוב המוצר, והצליחה לחדור לרשת הום דיפו ולאתר אמזון בארה"ב. אנשי החברה המשיכו להמציא מוצרים חדשים, בהם אדנית גדולה יותר, ומד לחות שמסייע לדעת מתי וכמה להשקות.

אנשי גרינבו ייצרו ערוצי מכירה חדשים כמו קופונים, וסגרו חוזים מול חברות בנייה וקבלנים למכירת מוצרים לדיירי הבניינים החדשים. "אנחנו שואפים שבניינים שלמים יעוטרו במוצרי גרינבו בארץ ובעולם", אומר יולוס, "לצורך כך פתחנו חברה־אחות בפלורידה, שמשווקת לארצות הברית ולקנדה, ובמקביל אנחנו משווקים גם לאמריקה הדרומית. היום 80% מהייצור שלנו הוא ליצוא".

דבר המומחה - ד"ר בן נחמן, מומחה לחדשנות ויזמות מהמרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה: "שיעור יצוא של 80% מצביע על ביקוש ער בחו"ל ומחייב אסטרטגיה שיווקית שתיתן מענה למתחרים זריזים ולחקיינים. יש לנהל מרוץ נגד הזמן ולנצל את היתרון, להתמקד ב'כניסה רוחבית' למספר מדינות במקביל וביצירת קשר עם מגוון צינורות שיווק בכל מדינה. יש לצמצם פיתוח מוצרים חדשים בטווח הקרוב, ולהתרכז בצירופי גוונים ועיצובים יצירתיים ואמנותיים".

מאפה בולגרי

ג'ולי כהן ומשפחתה עלו מבולגריה ליפו ב־1948. כדי להתפרנס החלה ג'ולי לאפות מבצק הפילו הבולגרי. היא נהגה להפוך את המיטות של הילדים לאחר שיצאו לבית הספר ולמתוח עליהן את הבצק.

תושבי האזור שטעמו את המאפים התלהבו והביקוש גרם לתושבים מכל הארץ לעלות ליפו ולרכוש את הבצק המסורתי. עם השנים החל בנה, ליאון, לפעול לשיווק העסק הקטן. בעזרת אופניו הוא חילק את הבצק לקונדיטוריות ובתי מאפה בתל־אביב.

עם הזמן, כשהעסק התבסס, פתח חנות ביפו בה הוא ואמו הכינו את הבצק וגם מאפים מלוחים ומתוקים. ב־2004 נפטר ליאון מסרטן, ובהמשך השנה נפטרו גם ג'ולי (בגיל 80) ובעלה, ובניו של ליאון, אלי ואבי, לקחו את העסק לידיהם.

לדבריהם, "הבנו שצריך להרחיב את ליין המוצרים. היום הבניצ'ות (פשטידות פילו), השטרודלים, הבורקסים והמתוקים במילויים המיוחדים של גבינה וכרישה, גבינה ופלפל גמבה קלוי, קשקבל, חצילים קלויים, בטטה ועוד מגיעים לכל הארץ. העסק מבוסס על המתכונים כסוד מנצח ועל הייחוד של ייצור מוצרים בעבודת יד בדיוק כמו שסבתא הכינה. המטרה כעת היא לגדול לרשת בוטיק, עם דגש על האופי האותנטי וחוויית הלקוח".

דבר המומחה - עורך הדין היועץ לעסקים יורם אורגד: "הנוסחה להצלחה של מאפה ליאון היא אהבת המוצר והעשייה, התמדה גם ברגעים קשים, העדפת הון עצמי על פני מינוף, שילוב נכון בין אותנטיות לבין עדכניות שבא לביטוי במיתוג המוצר כבריא, ועבודה שיווקית נכונה. הסיפור האותנטי של המשפחה יוצת הזדהות ותחושת שייכות אצל הלקוחות".

חגיגה באוזניות

אתם רוצים ללכת למסיבה אבל סולדים מהרעש המחריד? לירון קלמי (32), נשוי, עו"ד וסוכן ביטוח במקצועו, ועומר זרחיה (30), רווק, בעל תואר שני במינהל עסקים, שניהם מתל־אביב, הקימו ב־2009 את חברת WI:PARTY, שמפיקה "מסיבות אוזניות".

"טיילתי בחו"ל וראיתי מסיבת אוזניות קטנה ומצומצמת על חוף הים בהודו", מספר קלמי, "התלהבתי וכשחזרתי לארץ החלטתי להביא את הרעיון לפה. בסוף אותה שנה עומר ואני החלטנו לעשות מסיבת הפתעה ליום הולדת של חבר משותף.

אני הבאתי את האוזניות ועומר נידב את הבית, וכך יצאה לדרך מסיבת האוזניות הראשונה בישראל. תוך כמה חודשים הקמנו באופן רשמי את החברה, כשאת הכספים הראשוניים הבאנו מהבית". הם התחילו בקטן עם 60 אוזניות, ואת הרווחים השקיעו חזרה בעסק.

"הקונספט שלנו פונה לכל הגילאים, ממסיבות נוער המוניות ברחבי הארץ, בת/בר מצוות, דרך פסטיבלים לחיילים ולסטודנטים, וכלה בחתונות ובאירועים פרטיים".

בחורף הראשון לאחר הקמת העסק הם נתקלנו בקושי: "לא יכולנו לערוך אירועים בחוץ עקב תנאי מזג האוויר. בישיבת קריאייטיב במשרד עלה הרעיון לערוך מסיבות לנוער בתוך קניונים, שיכולים להכיל מאות בני נוער". לדבריהם, אין כמעט קניון שלא הפיקו בו מסיבה. "בעקבות פניות ממספר גורמים בינלאומיים אנחנו פותחים עכשיו בתוכנית זכיינות בינלאומית להרחבת העסק גם לחו"ל".

דבר המומחה - ארז שורץ, מנכ"ל מומנטום פתרונות מימון: "היזמים זיהו נישה וסיפקו מענה חדשני וייחודי לצורך קיים במסגרת תרבות הפנאי. האתגר הגדול הוא ליצור בסיס לקוחות קבוע ולספק פתרונות נוספים, במטרה להפוך את הטרנד לביזנס אמיתי בעל יכולת פעילות ארוכת טווח. אפשרויות נוספות הן שיתוף פעולה עם יצרני ציוד שמע, שיקבלו פרסום וחשיפה ממוקדים אצל קהל היעד, ועבודה מול משרדי יחסי ציבור לקיום השקות ייחודיות כגון סרטי בכורה והשמעות בכורה של שירים. בהרחבת הפעילות לחו"ל מומלץ להיעזר באנשי מקצוע בעלי ניסיון בינלאומי כגון עורכי דין ורואי חשבון".

ריהוט משרדי

לפני יותר מעשרים שנה הקים אברהם חי עסק לשיווק ריהוט משרדי בירושלים, והפקיד את ניהולו בידי בנו יוסי ששימש כמנכ"ל. גם הבת אורית עבדה בעסק, בצורה חלקית. העסק שיגשג, סיפק סחורה בעיקר למשרדי הביטחון והאוצר, עד שלפתע לקה יוסי בסרטן, ולאחר שנה נפטר. לאחר שנה מתישה של טיפולים במחלה הקשה העסק הידרדר ועמד על סף קריסה.

כמה חודשים לאחר הטרגדיה, ב־2010, החליטה אורית דנק לקחת את העניינים לידיים, למרות שהייתה חסרת כל ניסיון ניהולי: "לנגד עיניי עמדו ילדיו היתומים של יוסי שפרנסתם נקטעה". לאט לאט החלה דנק, אם חד הורית לארבעה ילדים, ללמוד את התחום. "הייתי צריכה ליצור קשר חדש עם ספקים במזרח, להגיע ללקוחות חדשים ואפילו ללמוד להשתמש במחשב של העסק", היא מספרת, "בעזרת יועצי מט"י (מרכז טיפוח יזמות) הצלחתי להרים מחדש את העסק מהקרשים".

בשנתיים האחרונות זכתה דנק במכרז לאספקת ריהוט משרדי לכל סניפי ההסתדרות בארץ, ריהטה לשכות של ראשי ערים והרחיבה את מעגל הלקוחות. במקביל הקימה אתר מכירות באינטרנט. מרבית הריהוט מיובא מסין, חלקו מיוצר בנגריות בארץ, והחברה המשפחתית הקטנה מצליחה לתת פייט רציני למתחרות רבות בתחום.

דבר המומחה - רונן שטיין, מנהל אגף בנקאות קמעונאית בבנק הפועלים: "סיפור הלידה מחדש של החברה מעורר התפעלות. יש לשים לב לכמה נקודות: פריסת מכירות למספר מגזרים טובה לעסק, אך מחייבת בקרה הדוקה על הגבייה, בעיקר לאור השונות במוסר התשלומים בין המגזר הפרטי, העסקי והמוסדי. בנוסף, מומלץ להחליט כבר בתחילת הדרך שהעסקת בן משפחה תיעשה אך ורק על בסיס כישורים".

עיצוב בגדי יוגה

"עבדתי מול מעצבי אופנה מובילים בכל העולם, וכך נכנס בי הרצון לעבור מעבודה על חומר הגלם לייצור הבגד עצמו", מספרת רביד. "כאשר פולגת נסגרה השקעתי את כספי הפיצויים ברכישת בדים והתחלתי לייצר בגדי יוגה ופילאטיס, כי חיפשתי בידול בשוק, וגם כי תרגלתי יוגה כל חיי".

רביד הגיעה למסקנה שחומר הגלם שמתאים לביגוד מסוג זה הוא כותנה אורגנית, כזו שלא רוססה בכימיקלים. את הבדים האלה מכינים במיוחד עבורה בטורקיה וביוון. את העיצוב היא עושה בסטודיו בדרום תל־אביב, והתפירה נעשית בכמה מתפרות ברחבי הארץ. הקולקציה נמכרת בחנות שפתחה במתחם גן החשמל בתל־אביב ובכ־25 חנויות ברחבי הארץ. בנוסף, נפתחה חנות אנג'לי בזכיינות באינדונזיה, ואתר אינטרנט מוכר את מוצרי החברה באירופה וביפן. ומה זה אנג'לי? "הכרת תודה בשפת הסנסקריט".