מסע בין טורטיות

מקסיקו היא המדינה שבה הכי משתלם לסטות מדרך הישר. ובדרך הישר אני לא מתכוונת לרדת מהמטוס ולהתחיל לחפש קוקאין ולהצטרף כשכירי חרב לכנופיות מריאצ'י. אני מתכוונת ללחשוב מחוץ לקופסה ולנסות לחקור קצת ברגל או באופניים מסביב לאזורים הנפוצים שאליהם כולם הולכים.

עוד בערוץ האוכל:

מלאה בכל טוב: קדירת עוף ופירות יבשים

הרימו טוסט: יום הולדת 30 ליקב רמת הגולן

בעל הבית השתגע: מרק אדום

כל פעם שעשינו כזה דבר נתקלנו בדבר מופלא כלשהו. בין אם זו מנה נהדרת של שרימפס בציפוי קוקוס טרי (הדבר הכי טעים שאכלתי בחיים בערך) שמצאנו במסעדה על הכביש הראשי של דאונטאון טולום, או רודיאו מאולתר של מקומיים, עשר דקות מחוץ לווחאקה, שבו כל החבר'ה רכובים על סוסים ורודפים אחרי פרות, במגדל למעלה צורח לו מואזין שיכור לרקע שירי לה-קוקרצ'ה רנדומליים ולכל זר שבא לצפות מושטת מיד בירה צוננת עם קריצה וחיוך.

(צילום: רויטרס)

עוד דוגמה לכך היא קנקון, עיר חוף פופולרית באזור הקריבי הדרום-מזרחי. קנקון יותר ראויה להיקרא "ניו-מיאמי‭,"‬ בתור מעוז האמריקאים שגודשים בהמוניהם את סניפי הסטארבקס והמקדונלד'ס והוול-מרט שמופיעים כל עשרה מטר. אפילו שם אפשר למצוא שלל פינות חמד, ודווקא בדאונטאון, עשר דקות נסיעה מאיזור החופים המתויר והפלסטיקי. בשוק הקטן, שבו כל המקומיים עורכים את הקניות שלהם לקראת יום שישי, אכלנו אוכל מצוין, מקסיקני אמיתי בלי קשקושים וזול להחריד.

מקסיקו סיטי

אבל את הטיול בכלל התחלנו במקסיקו סיטי. אלפי מילים כבר נכתבו על העיר הזו, ולא כולן מחמיאות. מרוב כל ההפחדות על הפשע, השודדים, חטיפות הכופר והכייסים כבר רציתי לוותר על התענוג וישר להמשיך הלאה. בדיעבד התברר שלא כזה נורא בסיטי. בסופו של דבר, חוץ מקצת סטרסים במוח שלי, לא קרה לנו כלום ואכלנו מצוין.

הדרך לשוק האמנים במקסיקו-סיטי רצופה בדוכני אוכל קטנים ומעולים. ואם אתם רוצים לאכול טוב בסיטי, או במקסיקו באופן כללי, הרחוב הוא הדרך הכי טובה. הקפידו על כלל אצבע בסיסי ולא תתאכזבו: לכו על דוכן שמפוצץ באנשים ונראה נקי יחסית. קשה לטעות עם זה. ביומיים שהיינו במקסיקוסיטי אכלנו אולי ב‭12-‬ דוכני רחוב, והכל עבר והתעכל כשורה והיה טעים מאוד.

(צילום: shutterstock)

גולת הכותרת הייתה הדוכן הצהבהב הזה, שבו הכינו לנו על המקום גורדיטות מבצק תירס טרי, מנוקד בפיסות קטנות של בייקון, שקיבל טיגון בזק על הפלאנצ'ה, נחצה במרכזו ומולא בכל טוב: גבינה נמתחת, ירקות קצוצים, סלט כרוב, שעועית שחורה ‭,(frijol)‬ כוסברה, וגבינה קשה מגוררת ‭.(queso fresco)‬ מנה אגדית. והנזק? 3 שקלים.

עוד פינת חמד קטנה, שעליה קראתי בספר המצוין של פאני גרסון ‭,"My Sweet Mexico"‬ היא חנות ממתקים בת 150 שנה בדאונטאון שנקראת ‭.Dulceria de Celaya‬ שם הצטיידתי בשלל מתוקים נהדרים, ואכלתי את פלאן הקוקוס הטעים ביותר ביקום.

כשמסתובבים ברחובות העיר קשה לעמוד בפיתוי, ובכל בלוק שני נתקלים בדוכני אוכל שכל אחד יותר מעניין, מפתה ומפוצץ באנשים מקודמו. היופי הוא שהאוכל כל כך קליל וזול, ששני אנשים יכולים להתחלק במנה קטנה ואז בדוכן הבא להשתולל שוב.

המון דוכנים כללו גם סטנד שווארמה לתפארת, זהה לחלוטין למקבילו בישראל, רק שההוא פה, המכונה ‭,el Pastor‬ מתובל בתערובת תבלינים אדומה וחריפה. וכשאתם מקבלים טורטייה קטנה עם הר של בשר, הצעד הבא הוא ללכת לצד הדוכן ולהעמיס מכל הבא ליד: בצל טרי קצוץ דק, כוסברה קצוצה (לא, אין פטרוזיליה, גברת‭,(‬ פלחים קטנים של לימוני הליים המקומיים, ועשרים אלף סוגים של חריף. גם אם לא תוסיפו חריף, סמכו עליי, זה חריף גם ככה.

ווחאקה Oaxaca

בווחאקה עצמה בילינו את יום המתים, שזה חג לאומי במקסיקו שמזכיר קצת את ההאלווין האמריקאי. ביום זה עולים לרגל לכל הקברים של בני המשפחה והחברים האהובים, ממלאים את בית הקברות בפרחים ובנרות ובחפצים האהובים על המנוח (בקבוקי בירה, בדרך כלל‭,(‬ שותים לשוכרה ומנגנים על גיטרה עד השעות הקטנות של הלילה. בעיר עצמה היה די שמח ומבדח. בשוק הקטן והמאולתר שהוקם מחוץ לבית הקברות היו גרסאות מקומיות של כל המתוקים שקניתי ביוקר (יחסית) בממתקייה במקסיקו-סיטי, והבנתי שאת הממתקים האלה מוצאים בכל חור ולא צריך ללכת במיוחד לחנות ממתקים.

בעקבות המלצות שקראנו על מסעדת ‭Oaxaca Casa‬ היוקרתית שבעיר, החלטנו ללכת לבדוק הכצעקתה. הייתה זו בהחלט הרפתקת אוכל מעניינת ועשירה, אבל המחיר היקר קצת העיב על השמחה. במחיר של ארוחה אחת (כ‭400-‬ שקל לזוג) יכולנו לאכול למשך חודש בדוכני הרחוב המצוינים בעיר. כמתאבן, הכין לנו המלצר על המקום סלסה נהדרת במכתש ובעלי ענקי, ואז הבנו בשביל מה עומדים המגשים האלה בצד עם כל הפלפלים הקלויים וכוסות הטקילה. כל מגש שייך לשולחן, וכל סועד מקבל סלסה הום-מייד לבקשתו, בהתאם לדרגת החריפות שלו. הסלסה מתובלת בעגבניות ופלפלים קלויים, בצל טרי, כוסברה, צ'ילי מיובש ושוט קטן של טקילה ‭(!)‬ ומוגשת עם טורטייה כחולה קלויה עם גבינה נמסה. יאמי!

לעיקרית לא יכולנו לוותר על מנת המולה המפורסמת ‭,(mole)‬ אבל התברר שזה ממש ממש לא כוס התה שלי. מולה הוא רוטב מקסיקני עשיר טעמים שעשוי מרשימה ארוכה ומסובכת של תבלינים מקומיים והרבה צ'ילי כתוש שמתגבשים יחד למשהו שממש לא אהבתי. את טראומת המולה קשה היה לתקן, ולמעט פעם אחת או שתיים, די התרחקנו ממנה בשאר הטיול.

כשיצאנו מווחאקה להתאוורר קצת ולחקור את הסביבה על אופניים, עצרנו בדוכן דרכים לארוחת צהריים זריזה. שם כמובן נתקלנו שוב בטאקו הנהדר, ועל השולחן היו פזורות קעריות טופינגז כיד המלך. קינחנו באגווה פרסקה ‭")‬מים טריים‭,("‬ הגרסה המקומית למיץ טרי, בדוכן הסמוך. אגווה פרסקה היא מילת גג שכוללת בתוכה מגוון של משקאות מרעננים על בסיס פרי או דגן. פה, לדוגמה, שתינו הורצ'אטה ‭,(horchata)‬ מעין חלב אורז ממותק בסוכר, קינמון ותותים. עוד בתפריט, הורצ'אטה נקייה (בלי פרי) ומיץ תמרהינדי (ש - תהרגו אותי - מזכיר קצת בטעמו טרופית ענבים חמצמצה‭.(‬

עוד המלצה ענקית בווחאקה: השוק הכי גדול ויפה במקסיקו, שבו תוכלו להצטייד בכל מרכיב או כלי שחלמתם עליו, במבחר ענקי ובזול. זה גם המקום לקנות מזכרות או מתנות, במקום לקנות בחנויות המפונפנות או ב"שוקי האמנים" הפלצניים והמתוירים. לכו לאיבוד בין הסמטאות ותאכלו לפחות ארבע ארוחות צהריים. השוק נקרא ‭.Oaxaca Central de Abastos de‬ מלבד מוצרי אמאייל תכולים יפהפיים שקניתי שם לפי ק"ג, הצטיידתי בדבש אורגני מקומי, רוטב צ'ילי חריף, אבקה להכנת שוקו מפולי קקאו טריים שנטחנים על המקום מול העיניים שלכם ועוד ועוד.

מזונטה ‭(Mazunte)‬

שמענו כמה המלצות נלהבות על החוף הקטן הזה (שבע שעות נסיעת לילה מווחאקה‭,(‬ ורצינו לנסות לראות איך נראה חוף מערבי ביחס לשפע החופים המזרחיים שאליהם נגיע בסוף הטיול. הגענו לעיר קטנה ונחמדה ‭,(Pochutla)‬ שבמרחק 30 דקות מונית שירות ממנה ‭")‬קולקטיבו" בעגה המקומית, ועולה 10 פזו לראש ‭3 =‬ ש"ח) נמצאת עיירת החוף המנומנמת הזו. היתרון הרציני הוא שהעיירה הזו תקועה עדיין בשנות השבעים, ועדיין לא התנחלו בה כל התיירים כמו בחוף המזרחי, אז המחירים והאווירה בהתאם. אכלנו פה דגים ופירות ים טריים ונהדרים בחצי מחיר, ונהנינו מרצועת חוף עצומה וכמעט נטושה (העובדה שהיה אוף-סיזן, נובמבר, לא הזיקה‭.(‬ את הלילה בילינו בסוויטה עצומה על ראש ההר עם מרפסת פתוחה ונוף פנורמי לים במחיר מציאה של 700 פזו ללילה (כ‭230-‬ שקל‭.( ‬עתיקות פלנקה

‭(Palenque) הקנלפ‬

כמה הזהירו אותנו שהנסיעה לשם מטורטרת, וש"חובה להביא שקיות הקאה‭,"‬ בסוף הופתענו לטובה. הנסיעה אמנם אורכת ארבע שעות ארוכות, והדרך כולה רצופה בפסי האטה גבוהים ומעצבנים (רחמיי על הנהגים המקסיקנים האלה‭,(‬ אבל אם תביאו כרית נוחה ותתפסו חרופ זה ממש לא ביג דיל. אתר העתיקות המפורסם שווה את הנסיעה, ואם אתם גם ככה צריכים להגיע מווחאקה לסן-קריסטובל, אז אתם תעברו פה בכל מקרה תהנו מהנוף.

ועוד יתרון - באמצע הדרך עוצרים הסיורים בשתי נקודות תצפית יפות: באחת יש מפלים כחולים יפים ואפשר גם לשחות שם במים (היזהרו מברווזים שיטפסו על השביל וינסו לנגוס לכם ברגל‭.(‬ מדובר בשמורת טבע ענקית, מלאה בדשא ובעצים ירוקים, ובין כל הירוק הזה מסתתרות להן פירמידות עצומות שבנו להם בני המאיה בסבבה שלהם לפני מאות שנים. הנוף יפה לאללה. אל תטרחו לאכול בדוכני החאפרים היקרנים שמחוץ לשמורה.

בדאונטאון פלנקה יש אוכל הרבה יותר טוב. אבל הכי-הכי מומלץ? אם יש לכם שעה פנויה עד האוטובוס שיעיף אתכם משם, מומלץ ללכת עשר דקות מהתחנה המרכזית בעיר עצמה (לא באזור העתיקות) לכיוון המדרחוב המשופץ, ושם לטעום את הארטיק הכי טוב ‭.EVERRRR‬ באופן כללי, הארטיקים האלה, המכונים ‭,paletas‬ מקבלים מקום של כבוד בפנתיאון המקסיקני, ובכל חור אפשר למצוא אותם. הם טריים ועשויים בדרך כלל מפירות ושמנת מקומיים, ותמיד יש מהם מבחר מרהיב. ארטיק פירות היער שלהם היה אלוהי, ובסניף השני שלהם ניסינו גם ארטיק תות מצופה שוקולד. בסמוך לארטיקייה (שמוכרת גם קינוחי ג'לי מסקרנים וגלידה בינונית למדי) יש סטודיו זומבה ואני מפצירה בכן, בנות, נסו להשתרבב לשיעור ולשקשק את הישבן עם המוצ'ילה על הגב. הנאה מובטחת.

טולום ‭(Tulum)‬

החוף הכי יפהפה, כחול ונקי שראיתם בחיים שלכם. אנחנו ישנו ב‭Weary Traveler-‬ בדאונטאון והשתמשנו בהסעות שלהם חינם לים כל יום. המלצה ענקית על מסעדת פירות הים ‭El Camello‬ על הכביש הראשי של העיר (לא בחוף) - שם אכלנו את הקלמארי הכי טרי ורך שיכולנו לדמיין, ואת המנה הטובה ביותר בטיול - שרימפס בציפוי קוקוס פריך.

גם הפירמידות בטולום, שצמודות לים, יפות לאללה ושוות ביקור. מה שמצחיק בשמורה הזו הוא האיגואנות שמתחבאות שם בכל חור (וכל התיירים שקופצים עליהן עם המצלמות‭.(‬ קנקון ‭(Cancun)‬

אם כבר הגעתם לכאן, ברחו מנחילי האמריקאים ברצועות החוף וקחו את קו מספר 1 או 2 למרכז העיר ‭6)‬ פזו לכרטיס, ווהוו‭.(!‬ חפשו את שוק מס' ‭,Mercado 23) 23‬ שנמצא במרחק רבע שעה הליכה מהתחנה המרכזית של ‭,(ADO‬ תאכלו צהריים לייק א בוס ותמלאו את התיק בתבלינים ופיצ'פקעס בזיל הזול. יש שם גם מפעל טורטיות טריות שמוכר לפי משקל, ומאחורה יש חנות כלי בית זולה ונהדרת עם מבחר עצום. שוק מס' 28 מיועד לתיירים בלבד וחוץ מטי-שירטס מכוערות וחפצי נוי במחיר מופקע אין מה לחפש שם.

איסלה מוחרס ‭(Isla de Mujeres)‬

במרחק מעבורת של כחצי שעה מקנקון תגיעו לאי קטן וחמוד, וקצת פחות ממוסחר ויקר. האי מאוד יפה, אבל אין שם יותר מדי מה לעשות חוץ מלשבת על החוף/ לגלוש/ לצלול. אבל אפשר לתפוס שם זולה, אם אתם בקטע. תתכוננו לכך שבכל מקום יקפצו עליכם חאפרים וינסו למכור לכם דברים (ועוד בעברית‭,(‬ ושגם בחוף קשה לקבל מהם מנוחה. אם אתם באמת רוצים להירגע בלי שיציקו לכם כל שנייה עם שרשראות/ פריאו/ קעקועי חינה/ שיעורי צלילה, עדיף שתחפשו את השלווה שלכם על החוף בטולום. אכלנו ארוחת צהריים נהדרת (אם כי לא פיקנטית במיוחד, באופן מפתיע) ב‭Cafe Mango-‬ שבדרום האי. כל נהגי המוניות מכירים.

לקחנו חמש-שש נסיעות כאלו, כי זו דרך מצוינת לחסוך זמן בטיול כדי שהנסיעות הארוכות לא יבזבזו לנו ימים יקרים. זה חוסך גם מלון. לא קרה לנו כלום באף אחת מהנסיעות ולא נגעו לנו בתיקים. זה לא הפריע לי להיות על קוצים ולישון עם עין פקוחה כל הלילה, אבל בסופו של דבר לא קרה כלום. בכל אופן הייתי בהיכון עם חגורת הכסף שלי, ואם משהו היה קורה הייתי דוחפת אותה בן רגע לרווח הקטן שבין המושבים שלנו.

איפה לישון?

המלצות לינה יוצאות דופן (כל שאר המלונות היו סבירים, לא משהו ששווה להמליץ במיוחד‭:(‬ המלון הנהדר במזונטה נמצא על ההר - תזהו מיד את המבנה, שנראה כמו טירה מקסיקנית עצומה, ורואים אותה מכל האיזור. קצת קשה לתת כתובת, כי מזונטה מאוד קטנה ועשויה בעיקר מכביש ראשי וכמה סמטאות שיורדות ממנו לים, אבל המלון נקרא ‭,las Tortuguitas Posada‬ והשביל שעולה אליו דרך הגבעה הגדולה יוצא ממש מול מוזיאון הצבים, הגאווה המקומית של העיר. הסוויטה החלומית נמצאת בקומה העליונה. טלפונים: ‭.Cel: 045 (55) 405 76266 Cel: 045 (958) 107 5781,‬ הדירה ששכרנו באיסלה מוחרס הייתה במרחק חצי דקה הליכה מהים, והייתה נקייה, מאובזרת ונעימה. המלון, במקור, מיועד עבור צוללנים ומציע גם קורסים וסיורי צלילה באזור. הוא נקרא ‭.Mexico. 52 99 8 8 77 02 96 Calle Carlos Lazo, Isla Mujeres, .Sea Hawk ‬

הגעה, התניידות, ובטיחות

זמן טיסה, תלוי בכמה קונקשנים יש לכם. אנחנו נחתנו במקסיקו סיטי והמשכנו דרומה בנסיעות אוטובוס ליליות כדי לחסוך זמן. את הטיול סיימנו בשדה התעופה בקנקון, משם חזרנו לארץ דרך קונקשן בינלאומי בארה"ב. במקסיקו סיטי חשוב מאוד להקפיד על נסיעה במוניות רשמיות ומסומנות, במיוחד באיזור שדה התעופה.

תכננו את ההגעה למלון אך ורק דרך דוכני המוניות המסודרים בתוך שדה התעופה. בעיר עצמה לא מומלץ לתפוס מוניות מהרחוב אלא להזמין מתחנה מסודרת, ובכל אופן לא מומלץ לעלות על מוניות מסוג "חיפושית‭."‬ שכונת פולנקו נחשבת לבטוחה יחסית לשכונות אחרות במקסיקו סיטי, ואפשר להסתובב שם בלילה ללא חשש. מומלץ לחפש מלון באיזור זה.

עלויות לדוגמה: ארוחת צהריים מדוכן רחוב ‭30 -‬ פזו (כ‭10-‬ שקלים‭,(‬ כוס ענקית של משקה אורז מרענן ‭5 -‬ פזו (כשקל וחצי‭,(‬ אננס טרי שלם, מקולף וחתוך לבקשתכם ‭20 -‬ פזו (כ‭7-‬ שקלים‭,(‬ נסיעה ארוכה באוטובוס במחלקה רגילה (יותר נוחה מהאוטובוסים בארץ‭:(‬ בממוצע 550 פזו (כ‭180-‬ שקלים‭,(‬ תלוי כמה רחוק נוסעים.