"רוצה לראות את אמא בבית". אחות מסביב לשעון

השבוע הצליחו סשה, בת 13, ודוד, בן 11, לראות את אמא לערב משפחתי שלם ונדיר בבית. הם הכינו ארוחת ערב של חנוכה. "אכלנו יחד וזה היה מרגש, הבאנו גם סופגניות ופנקייקס ועשינו ארוחת חג של מתוקים", מספרת ל-ynet אמם, אלאונורה זינורוב, אחות חדר ניתוח בבית החולים איכילוב שאותה ליווינו השבוע. "היה לנו מיוחד להיות ביחד. בגלל שאני כמעט לא רואה אותם, כל רגע איתם הוא אוצר מבחינתי". לפחות משהו טוב אחד יצא משביתת האחיות, שתיכנס ביום ראשון לשבוע השלישי.

כל עדכוני הבחירות - באתר הבחירות של ynet

הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet

זינורוב, 42, היא אחות חדר ניתוח זה שנתיים. חלק מהצוות שמוודא שנעבור את הרגעים הקריטיים ביותר שלנו בהצלחה. משכורת הבסיס שלה עומדת על פחות משכר מינימום והיא נאלצת לעבוד בשתי משרות נוספות במוסדות פרטיים כדי לפרנס את עצמה ואת שני ילדיה, שאותם היא מגדלת לבדה. כ-70 שעות שבועיות בממוצע.

"זה משפיל שלמדתי כל כך קשה בשביל פחות משכר מינימום. בטח שדור צעיר לא רוצה להגיע לתחום עם כזו משכורת ולהתעסק כל החיים עם דם, פיפי וקקי", היא אומרת בצחוק מהול בעצב.

"כל רגע איתם הוא אוצר"(צילום: בני דויטש)

(צילום: בני דויטש)

לפני שלוש שנים החליטה זינורוב לעבור הסבת אקדמאים מהוראה לסיעוד. במקביל, התגרשה מאב ילדיה. "באמצע הלימודים מצאתי את עצמי כאם חד הורית. לקחתי הלוואה ועבדתי בערבים ובלילות כדי להאכיל את הילדים. אפילו הייתי צריכה לקחת את הילדים איתי כשהלכתי לנקות חדרי מדרגות. ידעתי שאני חייבת לעשות מה שצריך בשביל הילדים, אזרתי את כל הכוחות הנפשיים והאינטלקטואליים שלי וסיימתי את הלימודים בהצלחה". אחרי לימודי הסיעוד, שנתיים הוקדשו להכשרה בחדר ניתוח.

שביתת האחיות - כותרות אחרונות:

• נדחה ערעור המדינה בדרישה לצווי מניעה
• הגריאטרים עם האחיות: "הן קורסות, תעזרו להן"
• בחרתי להיות אח, יש לי עתיד?  / טור אישי
  

נשארים לבד בבית

אלאונורה, סשה ודוד גרים בדירה שכורה בחולון, 2 וחצי חדרים קטנים. הילדים ישנים במיטת קומתיים ולמרות גילם עדיין חולקים חדר.

 "אין להם פרטיות כי אין מקום ואין כסף לדירה גדולה יותר. כואב לי הלב כשאני רואה בן 11 ובת 13 ישנים ככה".

סשה, הבת, מספרת שהיא לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הם זכו לבילוי משותף כמו השבוע, "כי אמא כל כך עסוקה ובדרך כלל כל הזמן בעבודה ואנחנו נשארים לבד בבית. יש ימים שהיא נשארת בעבודה ואנו רואים אותה רק למחרת". היא גאה באמה על השביתה, בתקווה שזו תניב פירות. "זה לא פייר שבגלל המשכורת הנמוכה אמא חייבת לעבוד כל כך הרבה בשביל לפרנס אותנו".

משפחת זינורוב בתמונה נדירה יחד(צילום: בני דויטש)

אחיה הקטן דוד חושב כמוה: "אנחנו לא רואים אותה כמו אמא רגילה וזה קשה, וגם מבחינה כלכלית זה לא קל. היום היינו ביחד, היה יופי של יום -

 אלכנו פנקייק, יצאנו לגלידה. אמא שלי צריכה לקבל לפחות 20 אלף שקל עם התנאים שבהם היא עובדת", הוא אומר בהחלטיות. 

החלום של זינורוב הוא לרכוש מכונית ולשכור דירה שבה תוכל להעניק לכל אחד מילדיה חדר משלו. "עם המשכורת הזו, זה נשאר חלום. בינתיים אני נאבקת להשאיר את רמת החיים של הילדים שלי נורמלית, שיהיו להם בגדים ונעליים. ואני בכלל לא מדברת על עצמי. גם חיים פרטיים זה חלום שאני לא מספיקה אפילו לחשוב עליו.

תלוש השכר של זינורוב מבית החולים(צילום: בני דויטש)

"אי אפשר לעבוד עוד יותר ממה שאני עובדת כבר עכשיו. אין לי מושג כמה אוכל להמשיך בצורה כזו. זה שוחק מאוד", היא אומרת. "ההיעדרות שלי מהבית גם בערב בהחלט משפיעה על הילדים, אבל עדיף שיהיה להם מה לאכול וגג מעל הראש וזה מה שמנחה אותי. אני לא היחידה שעובדת ככה. הרבה מאוד אחיות חייבות השלמת הכנסה כי עבודה אחת לא מספיקה. עם כל שעות העבודה האלו אני בקושי מגיעה ל-10 נטו".

החברים בורחים לקנדה

משמעות שמה "אלאונורה" באוזבקית היא חמלה. "אני מרגישה שנועדתי להיות אחות, גאה להיות אחות חדר ניתוח ולהשפיע לטובה גם אם במשהו קטן על חיי אדם. אני מאוד אוהבת את העבודה שלי למרות הקושי הפיזי העצום. יש ניתוחים מסובכים של שמונה שעות או יותר ואין הפסקה, פיפי, לשתות, כלום. כי אי אפשר לצאת ולהיכנס מחדר הניתוח או לעזוב את החדר".

"הייתי בהלם מהתלושים שהציג האוצר"(צילום: בני דויטש)

אלאונורה בעבודה. "נולדתי להיות אחות"(צילום: בני דויטש)

"לא ידעתי כמה שעות אצטרך לעבוד בשביל לפרנס"(צילום: בני דויטש)

את חייה ואת תלוש המשכורת שלה בחרה זינורוב לחשוף אחרי שמשרד האוצר הציג השבוע לראווה תלושים שמנים של אחיות, שמרוויחות יותר מ-20 אלף שקל. "הייתי בהלם מהתלושים שהציג האוצר. אם היינו מרוויחות ככה, מי היה שובת בכלל"? 

גם אלו שבחרו להתחיל מלימודי סיעוד, היא מזכירה, "בסוף בורחים לקנדה, כמו חמש משפחות של חברים שלי שעזבו את הארץ לשם כי התנאים טובים הרבה יותר לאחיות. המשכורת גבוהה הרבה יותר והסטטוס כאחות גם. רק כשמעמד האחות יעלה המצב יתחיל להשתפר.

 וכדי שהוא יעלה, המשכורת חייבת להיות גבוהה יותר. רק אז יגיעו צעירים ישראלים ללמוד את המקצוע ויבחרו להישאר בארץ אחרי שלמדו אותו".

אז איך מנהלים חיים כאלו כשאין שביתה ששמה את האחיות לרגע על סדר היום? "אני נכנסת לעבודה כשעוד אין שמש ויוצאת כשכבר אין שמש. לא רואה אור יום. כשאני רואה אנשים בבתי הקפה אני מבינה שלאנשים יש חיים בחוץ", מסכמת אלאונורה בעצב ומזכירה את מה שהאחיות הוותיקות יודעות מזמן: "לא ידעתי כמה שעות איאלץ לעבוד כדי להצליח לפרנס. אני צריכה לחיות בעבודה בשביל לקבל סכום שאוכל לסגור איתו את החודש".

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "מדובר באחות מתחילה ושכרה ההתחלתי למשרה מלאה עומד על כ-11,000 שקל נטו לאחר הורדת מסים. הצגת תלוש חלקי כאילו שכר האחות הוא שכר בסיס של 6,000 אינו נכון ומעוות את המציאות. נוסיף כי סיפורה של האחות רק מחזק את טענתו של משרד האוצר כי צריך להעניק תמריצים לאחיות בתחילת דרכן, לתגמל באמצעות מענקים תמורת המשמרות הקשות ערב ולילה ולחזק את האחיות שעובדות במחלקות כירורגיות, פנימיות, טיפול נמרץ ובפריפריה".