ליברמן: אני לא חייב להתפטר, רוצה משפט מהיר
שר החוץ אמר בכנס צעירים של "ישראל ביתנו" כי "לפי חוות דעת משפטית, אני לא חייב להתפטר". עם זאת הבהיר שישקול את ההשפעה הציבורית וההשלכות לפני הבחירות. הוא טען שהוא נחקר מאז יולי 1996, וסיפר כיצד פעל כשקיבל את המעטפה מהשגריר: "קראתי את התוכן, זרקתי לאסלה והורדתי את המים"
ליברמן לא מתפטר: אחרי שנות חקירה ארוכות, עשרות עדויות ואלפי מסמכים, שנגמרו בכתב אישום בפרשת השגריר ובסגירת התיק המרכזי, הגיב הערב (יום ה') שר החוץ, אביגדור ליברמן, בכנס צעירים של "ישראל ביתנו" במועדון-בר בתל-אביב להחלטת היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין. "לפי חוות דעת משפטית שניתנה לי, אני לא חייב להתפטר, אבל בסופו של דבר אקבל את ההחלטה בעצה אחת עם עורכי דין". ליברמן התייחס גם להבטחה שנתן בעבר להתפטר אם יוגש כתב האישום, "אז דובר בתיק הגדול עב הכרס, כרגע מדובר במשהו אחר". הוא קרא להסיר את חסינותו הפרלמנטרית כמה שיותר מהר כדי להתייצב למשפטו. ynet העביר שידור חי מהכנס בהשתתפות ליברמן.
לקריאת כתב האישום המלא
(בקובץ PDF)
לקריאת ההחלטה על סגירת התיק המרכזי
(בקובץ PDF)
"מבחינתי, ברגע שנפלה ההכרעה, ביקשתי להוריד את החסינות. אני רוצה את המשפט הזה מהיר ככל האפשר", אמר ליברמן. יחד עם הפן המשפטי, הבהיר ש"אנחנו בעיצומה של מערכת הבחירות, אני חושב שיש עניין של פגיעה בציבור הבוחרים - אנחנו רצנו בבחירות האחרונות לבד וקיבלנו 400 אלף קולות, ולא ניתן לזלזל בזה. אנחנו נמצאים 40 יום לפני הבחירות. אנחנו חיייבים לנצח בבחירות הללו בצורה הרבה יותר משכנעת מבחירות קודמות. לכן בסופו של דבר ההחלטה תתקבל בעצה אחת לאחר קבלת חוות דעת מעורכי הדין וגם לאחר שיקול של אי-פגיעה בציבור הבוחרים".
עוד עדכונים על תיקי ליברמן:
מדינת ישראל נגד ליברמן: קידם את המדליף
התיק הגדול נסגר: "יקרא הציבור וישפוט"
11 שנים, עדים שמתו והחלטה אחת. תיק ליברמן
פרקליטי ליברמן: "אין סיבה להעבירו מתפקידו"
העבודה: ליברמן מסכן את החוק; סער: מברך אותו
ליברמן אמר שישקול גם את "האלמנטים של ממשלת המעבר ושל מערכת הבחירות". בהתאם להחלטת היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, יוגש נגד ליברמן כתב אישום בגין מרמה והפרת אמונים ובמקביל ייסגר התיק המרכזי נגדו, וייגנז האישום בעבירות חמורות בפרשת קבלת הכספים לחברות שהיו בשליטת ליברמן בעת שהיה איש ציבור. הוא התייחס לתיק השגריר: "ב-2008 הייתי באופוזיציה ונסעתי בראש משלחת כח"כ לאירוע לרגל פתיחת אנדרטה בגטו מינסק עם קבוצה של ותיקי מלחמת עולם שנייה. תוך כדי האירוע ביקש השגריר לראות אותי. בתומי סברתי נושא מדיני. בא לחדר במלון ונתן מעטפה. פתחתי. בהתחלה לא הבנתי במה מדובר, ואז הבנתי ואמרתי, 'תפסיק לעשות שטויות'. קראתי את התוכן, זרקתי לאסלה והורדתי את המים".
ליברמן על השגריר: "לא להוריד לו את הראש"
שר החוץ סינגר על השגריר, שהוא גם עד תביעה נגדו, ואמר ש"ברגע של חולשה אדם עושה שטות, על זה לא חורצים גורלות. מדובר על איש אשכולות, איש עלייה תרם כל חייו. גם אם בן אדם עושה שטות פעם אחת, לפעמים החוכמה היא לא להסתער עם גרזן ולהוריד לו את הראש". הוא אמר כי ההחלטה למנות את בן אריה לשגריר בריגה עברה בוועדת המינויים העליונה של משרד החוץ בלי שהוא התערב: "זאת פעם שנייה שהיה אמור לייצג את ישראל כשגריר. אני לא יודע על איזה קידום מדובר". הוא הדף את הטענות שהסתיר את המידע מהוועדה, "מה היו מצפים ממני? שכשהוא עולה לוועדת המינויים העליונה, אני אמור לקום ולספר סיפור?".
הוא דיבר על משך החקירה הבלתי שגרתי בעניינו: "החקירה התחילה בשבוע השני של יולי 96'. הפכתי למנכ"ל משרד ראש הממשלה. הבאתי איתי צוות צעיר, נמרץ. ואז נפתחה חקירה ראשונה. מה שהיה מאז ועד היום זו חקירה אחת מתגלגלת".
תקף את לבני, יחימוביץ' וגלאון
ליברמן תקף בחריפות את ציפי לבני, שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון, וכינה אותן בגנאי "וויבערס" (נשים פטפטניות ביידיש). "ואני ראיתי את המתקפות של שלוש הווייבערס, שתקפו אותי - ציפי לבני, שלי יחימוביץ', זהבה גלאון - הקבוצה הפולנית. בעצם זהבה היא ליטאית, היא לא פולניה אני חושב, אבל שלוש הווייבערס תוקפות אותי בשצף קצף. הן לא תקפו אותי, הן נלחמו אחת בשנייה באמצעותי. בסופו של דבר אי אפשר להתעלם מהדברים האלה. כל אחד במדינה חייב להחליט איזו הנהגה הוא רוצה - הנהגה שתדע לעמוד על האינטרסים שלנו, או הנהגה שכשירקו עליה תגיד שזה גשמים".
השר גלעד ארדן, שהגיע לכנס, בירך את ליברמן ואמר כי "מדובר בספיח קטן של הפרשה. אני רוצה לתת עצה ליריבנו הפוליטיים. תהיו בני אדם. ידידתי, שלי יחימוביץ', שמענו כיצד ראיינה את עמיר פרץ וחצי שעה אחר כך ביקשה להצטרף אליו". ח"כ אלכס מילר אמר באירוע: "אנחנו עם ליברמן באש ובמים", וזכה לתשואות מהקהל.
כתב האישום שהוגש נגד מספר 2 ברשימת הליכוד-ביתנו לכנסת נוגע לפרשת שגריר ישראל בבלרוס זאב בן אריה, שהוגדרה כקלה מבין אלה שנחקרו על ידי המשטרה. בין ליברמן לבין בן אריה, ששימש כשגריר ישראל בבלרוס בשנים 2009-2004, הייתה היכרות מוקדמת.
בסמוך ל-27 בפברואר 2008 קיבל בן אריה במסגרת תפקידו כשגריר בקשה לעזרה משפטית שנשלחה על ידי רשויות האכיפה בישראל. נושא הבקשה היה ניסיון של משטרת ישראל לאתר ראיות בחו"ל בחקירה נגד ליברמן. מכתב האישום עולה כי בן אריה קיבל את הבקשה לשם העברתה בסודיות מרבית, אולם במהלך פגישתו עם ליברמן באוקטובר 2008 בחדר בית מלון בבלרוס הוא חשף בפני ליברמן שהמשטרה מנהלת נגדו חקירה.
טובה תחת טובה
כשליברמן מונה במרס 2009 לשר החוץ, שירת בן אריה באותה העת במשרד במחלקת אירו-אסיה. על פי כתב האישום, מעט לאחר כניסתו של ליברמן לתפקיד הוא פנה לבן אריה והציע לו לכהן כיועץ במטה המדיני שלו. בן אריה נענה להצעה והחל למלא את התפקיד שבועיים לאחר מכן.
חצי שנה חלפה, ובן אריה רצה להגיש מועמדות לכהונת שגריר בריגה. הוא התייעץ עם ליברמן וזה הסכים כי הוא יתמודד על התפקיד. בן אריה הגיש מועמדות וב-29 באוקטובר 2009 הופיע בפני ועדת המינויים של משרד החוץ למינוי ראשי נציגויות בחו"ל. הוועדה בחרה בו לתפקיד מתוך עשרה מועמדים. ליברמן, על פי הפרקליטות, נמנע מלהביא לידיעת ועדת המינויים את פרשת מסירת המידע הסודי על חקירתו במשטרה.
אך בעוד ליברמן סופג מכה בדמות הגשת כתב אישום נגדו בגין מרמה והפרת אמונים, הוא זכה להישג גדול מבחינתו אחרי שהיועץ המשפטי לממשלה החליט לסגור את התיק הגדול נגדו - תיק חברות הקש. בתיק זה נחשד שר החוץ בשורת עבירות קשות של הלבנת הון, מרמה, הפרת אמונים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והטרדת עד.
"חברות קש? בכלל לא שמעתי עליהן"
ליברמן טען לאורך חקירותיו במשטרה כי מתחילת כהונתו הראשונה כשר ב-2001, חדל מלהחזיק בזכויות כלשהן בחברות "נתיב ישראל" ו"נתיב קפריסין" ולגבי החברות MV ו"מייפלאוור" טען שכלל לא שמע עליהן. היועץ המשפטי לממשלה קובע בהחלטתו ש"נותרו ראיות שאינן מתיישבות עם הסבר זה". היועץ קובע כי נמצאו "טביעות אצבע" של ליברמן בחברות "נתיב ישראל" ו"נתיב קפריסין" שנמכרו לכאורה ליוסף שולדינגר (שמת לפני שנחקר). עובדה זו יכולה להצביע, לפי וינשטיין, על זיקה כלשהי של ליברמן לחברות.
מאידך, קבע וינשטיין שלראיות רבות ניתן הסבר סביר על ידי ליברמן או הסבר שלא ניתן להפריכו. בסיכומו של דבר כתב וינשטיין כי לא ניתן להוכיח ברמה הנדרשת במשפט פלילי ששר החוץ שלט בניהול העסקי של החברות, שהבעלים החדשים שנכנסו בנעליו היו אנשי קש או שליברמן נהנה מרווחי החברות בתקופה שבה כיהן כעובד ציבור.
החקירות השונות בתיק ליברמן נפתחו בתחילת העשור הקודם ומאז השתרעו על פני מדינות רבות וכללו עשרות עדים ואלפי מסמכים, שהובילו בסופו של דבר להחלטה היום לסגור תיק אחד ולהמשיך עם אחר.
את תיק חברות הקש, על עשרות ארגזי חומרי החקירה שבו, קיבל לראשונה היועץ המשפטי מני מזוז, שהעביר אותו לווינשטיין. באפריל 2011, כשנה לאחר שנכנס לתפקידו, הודיע וינשטיין על החלטתו להעמיד לדין את ליברמן בכפוף לשימוע. בשלב זה נותרו עבירות השוחד ושיבוש מהלכי המשפט מחוץ לטיוטת כתב האישום.
מאז, בכמה מועדים, הודיעו גורמים שונים במערכת המשפט כי התיק על סף החלטה, אך זו נדחתה פעם אחר פעם. הליך השימוע בתיק הסתיים רק במאי השנה ובמסגרתו התקיימו שלוש ישיבות לצד השלמות בכתב. מאז חיכו כולם למוצא פיו של היועץ המשפטי לממשלה, וביקורת לא מעטה נמתחה על ההחלטה שלא מתקבלת.
היועץ וינשטיין ציין שלפני שקיבל הכרעה סופית, החליט לקיים "ראיון עד" לעדת התביעה המרכזית, רואת החשבון מקפריסין, דניאלה מורצי. היא טענה שאינה זוכרת דבר, והתברר שלא תשתף פעולה עם התביעה. לעובדה זו היה משקל של ממש בקריסת התיק המרכזי.
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
