רמטכ"ל, אבל מעל לכל - אדם
הכרתי אותו בפנימייה הצבאית, ראיתי אותו בלבנון וב"מבצע שלמה" ושמעתי ממנו לראשונה על הסרטן. לאורך השנים, סיפק שחק הערכת מצב מפוכחת ובשיחתנו האחרונה, לאחר "עמוד ענן", הזהיר מבית החולים: "אם אבו מאזן חלילה יילך, הלך עלינו. נישאר עם המשוגעים". פרידה מקצין וג'נטלמן
אמנון ליפקין שחק, הרמטכ"ל לשעבר שהלך היום (ד') לעולמו, היה מעל לכול אדם חכם ורגיש והוא ידע לחבר בין השניים. הוא היה אדם יותר משהיה מפקד ויותר משהיה חייל. אדם שהיה קשוב לאחרים ובה בעת הייתה לו כריזמה ששירתה אותו היטב כמפקד כל הדרך ללשכת הרמטכ"ל, גם כשהיו מפקדים בצה"ל שלא אהבו אותו וניסו לשים רגליים ולעכב את קידומו.
את ליפקין שחק הכרתי כנער בפנימייה הצבאית. הוא היה מחזור אחד מתחתיי בפנימייה ובבית הספר הריאלי והיחסים בינינו לא היו קרובים. הם התהדקו רק הרבה יותר מאוחר, כשאמנון היה כבר מפקד חטיבת הצנחנים. במבצע "ליטני" ראיתי אותו מפקד בקרב, שקט, נחוש ודואג כל העת לשים דברים בפרופורציה למתן את ההתלהבות של מ"מים ומ"פים ולהסביר להם שניצחון בקרב חשוב, אבל חשוב לא פחות לעשות זאת במינימום אבידות לכוחותינו.
עוד על מותו של הרמטכ"ל ה-15:
אמנון ליפקין שחק הלך לעולמו בגיל 68
מופז ומצנע: מבכים את מות שחק, גיבור ישראל
עוד לפני כן הוכיח ליפקין שחק את איכות יכולת הפיקוד, קור הרוח ואומץ הלב שבהם ניחן. במבצע "כראמה" פיקד על שריוניות צרפתיות מיושנות שנתקעו בבוץ בתוך שטח ירדן ממזרח לנהר הירדן. הוא נלחם וחילץ את הכוח שלו כמעט ללא נפגעים. אחר כך, במבצע "אביב נעורים" בביירות, כשצה"ל פשט וחיסל מפקדי מחבלים בבתיהם בסיוע המוסד, שחק היה אחד ממפקדי הכוח וגם שם בלט קור הרוח שלו שסייע לו למנוע הסתבכות ולחלץ את אנשיו לחוף הים, שם נאספו על-ידי הסירות שחיכו להם. תוך כדי כך כמובן גם השמיע כמה הערות אירוניות שיש אנשים שלעולם לא ישכחו. דמותו הגבוהה בלטה בשטח תרתי משמע.
במלחמת לבנון הראשונה היה מפקד אוגדה וזכור לי איך הזדעזע למראה מעשי הזוועה שביצעו אלה באלה הדרוזים והנוצרים בהרי השוף. היום אנחנו מבינים תופעה זו טוב יותר לנוכח מה שקורה כעת בסוריה, אבל אז הזדעזע שחק למראה האכזריות שבני אדם יכולים לגלות אלה כלפי אלה לעתים, כשהם שכנים מאות בשנים.
ידיד נפש של יצחק רבין
לבנון ליוותה את שחק גם כשהתמנה ב-1995 לרמטכ"ל. הוא פיקד על מבצע "ענבי זעם" והוא היה שם כשרבין נרצח. אמנון שחק היה קרוב מאוד ליצחק רבין. הוא ואשתו טלי, שאותה הכיר במהלך שירותו הצבאי, היו ידידי נפש של לאה ויצחק רבין. הם לא רק כיבדו זה את זה, אני יכול להעז ולומר שהייתה ביניהם ובין משפחותיהם אהבה של ממש.
הייתי לצדו ב"מבצע שלמה", כשחולצו יהודי אתיופיה ממחנה המעבר באדיס אבבה, רגע לפני שהמורדים השתלטו על העיר. הוא פיקד על המבצע מנמל התעופה כשסביבו נחתו והמריאו מטוסי ג'מבו של "אל על " ו"הרקולסים" של חיל האוויר. אנשי היחידות המיוחדות הובילו חבורות חבורות של יהודים בשקט ובסדר מופתי אל המטוסים. כמה קילומטרים משם התחוללו קרבות עזים בין אנשיו הנסים של השליט האתיופי, היילה מריאם, והמורדים שצרו על הבירה וכבר נכנסו לתוכה.
בתוך כל המהומה הזאת עמד שחק, דיבר במכשיר הקשר עם הארץ במכשיר שני, נתן הוראה להחיש את ההסעות שהביאו את היהודים ממחנה המעבר כדי שהאש לא תפגע בהם. וממש באותו הזמן אמר לאנשי סיירת מטכ"ל ושלדג: "בזהירות, בזהירות. אני לא רוצה פה פצועים ונפגעים. זה ייקח עוד דקה, אבל תעשו את זה כמו שצריך". בסופו של דבר, כולם הגיעו בריאים ושלמים ארצה.
חשף את מחלתו לפני המינוי
עוד לפני שהתמנה לרמטכ"ל התגלה סוג נדיר של סרטן הדם בגופו. אמנון שחק התלבט רבות אם לחשוף עובדה זו שהייתה רלוונטית לתפקודו. בסוף, בעצת אשתו, הוא החליט לחשוף עובדה זו בציבור. אני גאה בכך שהזוג בחר בי כעיתונאי לספר את הסיפור ולהפקיד בידי את המידע שעשוי היה לשים קץ לקריירה הצבאית שלו.
שחק סיפר לי את העובדות בלי להסתיר פרט. אני זוכר שהתקשיתי רגשית לשמוע את הדברים ולהתייחס אליהם בניטרליות מקצועית. שחק ראה את זה תוך כדי שיחה ואמר לי "תגיד לי, ממה אתה מתרגש? או שאני אמות או שלא. בינתיים, אני כשיר ויכול לעשות כל דבר", אמר וחייך. כך היה. אמנון, עם הנחישות, כוח הרצון והאהבה העוטפת של טלי, הצליח להתמודד עם המחלה כמעט 27 שנים - עד שהכריעה אותו.
"אם אבו מאזן יילך, נישאר עם המשוגעים"
אני רוצה להזכיר רק את השיחה האחרונה שלי איתו. צלצלתי אליו בטלפון לבית החולים אחרי מבצע "עמוד ענן" ושאלתי אותו מה הוא חושב על האופן שבו נוהל המבצע ועל מה שהשיג. שחק התנצל שקולו צרוד ושקשה לו לדבר. "אבל", אמר לי, "המבצע נוהל בסדר והתוצאה סבירה. אבל זה לא העניין. העניין הוא שצריך להגיע להסדר עם הפלסטינים. בלי זה, נצטרך שוב ושוב לחזור על המבצעים האלה בתוצאות דומות וצריך גם שהמנהיגים שלנו יבינו סוף סוף שכדי להגיע להסדר עם הפלסטינים צריך לדבר ולגמור עניין עם מי שמוכן לדבר איתנו ורוצה בהסדר איתנו. אני מתכוון לאבו מאזן. אם הוא חלילה יילך, אז הלך עלינו ואנחנו נשארנו עם המשוגעים שלהם והמשוגעים שלנו. הם יגמרו אותנו". את הדברים האלה שנאמרו בלחישה צרודה לקחתי לעצמי כצוואה.
לאורך השנים, ידע שחק לספק הערכת מצב מפוכחת, כוללת מאוד והגיונית ולהצמיד לה את המרכיב הרגשי. התוצאה הייתה תמיד מלאכת מחשבת שראוי וגם השתלם לנהוג על פיה. כך היה כשביקשתי את עצתו וחוות דעתו כעיתונאי וכחבר.
רק בפוליטיקה לא צלחה דרכו, מפני שהוא טעה לחשוב שכמי שייסד את מפלגת המרכז ועמד בראשה תקופה קצרה, הוא חייב להמשיך להיות קצין וג'נטלמן. הוא היה האנטי-פוליטיקאי האולטימטיבי. הוא לא ניסה להתחבב על אנשים ולהתחנף אליהם, הוא הציע את שירותיו וכשאלו נדחו, הוא פשוט משך כתף והלך לדרכו כשהוא נוהג בדיוק על-פי סולם הערכים שקבע לעצמו וקבע לאחרים. אדם נדיר.
לפנייה לכתב/ת 
