לעבוד עד מוות

מתי הכי נכון לפרוש מהעבודה ולצאת לפנסיה? לכל אדם יש את הרצונות שלו, אך החוק קובע גיל מדויק לפרישה: נשים בגיל 64-62 (לפי שנתון לידה) וגברים בגיל 67. אריכות הימים ואיכות החיים בחברה המודרנית הפכו אותנו לאנשים מאוד יעילים ומתפקדים גם בגיל 70 ו-80, ורבים מאיתנו רוצים להמשיך ולהיות נחוצים בשוק העבודה, וזו זכותם. החוק אינו מחייב אדם לשבת בבית ולא לעבוד. מותר לכל עובד לבקש להמשיך לעבוד, ולפי פסיקת בית הדין לעבודה מהשבוע שעבר - חלה חובה על המעסיק לשקול את המשך העסקת העובד שהגיע לגיל פרישה ולהימנע מהליכים אוטומטיים, במקרה והעובד מבקש להמשיך.

בשנים האחרונות מתנהל מאבק בין משרד האוצר לארגוני הנשים סביב גיל הפרישה. האוצר מעוניין להעלות את גיל הפרישה ל-67 לשני המינים, לכאורה בשם השוויון. ארגוני הנשים, בתמיכת חברי כנסת "חברתיים", ובעיקר חברות כנסת, מתנגדים לשינוי, בטענה כי נשים העובדות במקצועות שוחקים, כמו הוראה, אחיות, ניקיון ועבודות פיסיות אחרות - אינן מעוניינות להמשיך לעבוד לאחר גיל הפרישה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

מה עובר על החינוך הציוני-דתי? / דב שוורץ

מהרסייך ומחרימייך ממך ייצאו / עידו דניאל

אלו שמעוניינים להמשיך לעבוד לאחר גיל פרישה הם עובדי צווארון לבן, בעלי קריירה, שכר גבוה ותנאים טובים. מדובר במיעוט מסך כלל העובדים במשק. יותר ממחצית הנשים בישראל בגיל טרום פרישה אינן עובדות כלל. ביטול או דחיית גיל הפרישה ימנע מהן את קצבת הביטוח הלאומי, שמהווה ברוב המקרים מקור הכנסה מרכזי.

גיל הפרישה אינו רק סיום תקופת עבודה בחיים. זהו הגיל בו זכאי העובד להתחיל לקבל קצבת זקנה מהביטוח הלאומי ותשלומי פנסיה מהקרן בה נחסכו הכספים. במשרד האוצר רואים בשינוי גיל הפרישה הזדמנות לחסוך מיליארדי שקלים בקצבאות הביטוח הלאומי, וגם יודעים מזה זמן רב שהכספים שנחסכים בקרנות הפנסיה לא יספיקו כדי לעמוד בהתחייבויות קרנות הפנסיה לפורשים. זו בעיה עולמית, ולא רק בישראל.

החופש לפרוש נמצא בסכנה אמיתית

הכוונה האמיתית של האוצר היא לגרום לכך שאנשים שמגיעים לגיל פרישה, לא יקבלו את קצבת הביטוח הלאומי ולדחות את תשלומי הפנסיה המגיעים להם, ובכך לצמצם את הגירעונות של קרנות הפנסיה ולחסוך לקופת המדינה את קצבאות הזקנה.

כדי להצדיק את המעשה, מעלה האוצר טענות ליברליות, בשם חופש העיסוק, כבוד האדם וחירותו ועוד כל מני ערכים נאורים, שלכולנו מאוד קל להזדהות איתם. האוצר מציג את המעשה כהגנה על זכות העובדים להמשיך לעבוד. אך איש אינו זקוק להגנה הזו. סביבנו ובתוכנו יש כל כך הרבה פנסיונרים שממשיכים לעבוד, בין אם באותו מקום העבודה ובין אם בקריירה שניה ושלישית. החופש להמשיך לעבוד מעולם לא נפגע. החופש לפרוש ולקבל את המגיע לנו נמצא בסכנה אמיתית.

מבחינת משרד האוצר, אולי בכלל כדאי שכולנו נעבוד עד יומנו האחרון. זה הכי כלכלי, כי כך יחסוך הביטוח הלאומי את התשלומים המגיעים לכולנו בגיל הפרישה, וקרנות הפנסיה ייהנו מעודפים: הצעירים ימשיכו להפריש כספים מדי חודש ולשלם ביטוח לאומי, אך המבוגרים שאמורים לקבל את תשלומי הפנסיה שלהם וקצבת הזקנה - ימשיכו לעבוד ולשלם ביטוח לאומי. מבחינת משרד האוצר, מדובר בפתרון קסם: במקום לדאוג לנו, אפשר יהיה להמשיך ולחלוב אותנו.

החוק הקיים לא אוסר על אדם להמשיך לעבוד. גם פסיקת בית הדין לעבודה לא שינתה את המציאות אלא רק מבחינה הצהרתית. עד היום לא נשללה מאדם הזכות להמשיך לעבוד. החוק מתייחס לשני פרמטרים כלכליים: קרנות הפנסיה וקצבת ביטוח לאומי. עבור שני הפרמטרים האלו אנו עובדים עשרות שנים וחוסכים, ומשלמים ביטוח לאומי, רק כדי שכשנגיע לגיל פרישה, נוכל לחיות מהכספים שחסכנו ושילמנו.

הכותבת היא יו"ר נעמת

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il