מזרחית עסקית: הזמרים משקיעים באפיקים חדשים

עוד על מוזיקה מזרחית בערוץ המוזיקה של ynet:

• גרושת זוהר ארגוב: לא קיבלנו כלום מהכסף 
• זהבה בן: "הלוואי שההצלחה תגיע"
• ליאור פרחי: לא בכיין, סחבק
  

משיחות עם מנהלים של כמה אמנים ידועים, המבקשים באופן טבעי שלא אצטט אותם, עולה כי האומנים המזרחיים יושבים ברובם בבית ורוב הזוגות שמתחתנים היום, ששיקולי שופוני לא מעניינים אותם, פוסחים על הזמנת אמן לאירוע. אולי זה ביטוי נוסף למצב הכלכלי של תושבי ישראל, ההבנה שאין שום סיבה לזרוק עשרות אלפי שקלים על הופעה בת שעה, או שאולי אלה ההשלכות של גל ההופעות הפתוחות בהאנגרים - שבגינם אף אחד כבר לא מתרגש לראות את הזמר הנערץ גם באירוע פרטי. דבר אחד בטוח: האמנים המזרחיים מחפשים אפיקי פרנסה חדשים.

מחפש אפיקים חדשים. ליאור נרקיס(צלם: חגי דקל)

קחו את ליאור נרקיס לדוגמה. כשיצא המגה להיט "ערב טוב לך", הוא סיפר בכמה ראיונות לתקשורת שהיומן שלו סגור לשנה מראש. בחודשים האחרונים לעומת זאת, מתעדים צלמי פאפארצי בעיקר את ביקוריו התכופים בשדות התעופה. תאילנד, אירופה או המזרח הרחוק הפכו לחותמות קבועות בדרכון שלו.

קובי פרץ מעלה לפייסבוק תמונות ממיאמי ולוס אנג'לס. אייל גולן כבר התראיין בגאווה על כניסתו לעסקי הנדל"ן. עומר אדם מבלה את רוב זמנו בצבא או עם חברים וכבר לא במועדונים או אולמות האירועים, ואהרון בנוסף לאולם אירועים החדש, מעורב גם בניהול הקריירה של ג'ולייטה. 

בז'אנר המזרחי אין רומנטיקה של המוזיקה. כלומר, הזמרים אולי שרים על לב שבור אבל הם לא אמנים מיוסרים שישירו בגיטרה ברחוב רק כדי לממש את האמנות שלהם. רובם הגיעו מעיירות פיתוח, משפחות מהמעמד הבינוני במקרה הטוב, שהמצוקה לא זרה להם. מעבר לכסף הגדול שהם עשו במוזיקה הם יודעים דבר אחד: הם לא יחזרו לאחור אף פעם, ואם אין עבודה אז הם לא יבכו על מר גורלם אלא יחפשו אפיקי פרנסה אחרים.

בושם, נדל"ן והזדמנויות בחו"ל. אייל גולן (צילום: יוני טובלי)

ניר בן מנחם, חצי מצמד הזמרים של השלאגר הכי גדול של השנה "הפרויקט של רביבו", הוא בכלל פועל תברואה בעיריית רמת גן. אח שלו, רביב, אמר לי לפני כמה חודשים שניר ממשיך לעבוד בעירייה כי כולנו יודעים עד כמה התחום לא יציב. "היום אנחנו על הגל אבל לך תדע מה יקרה מחר. מי מפסיד היום עבודה מסודרת ופנסיה בגלל זה?" הודה בפניי.

וזהו כל הסיפור, אם הסולן של ההרכב הכי מצליח בארץ שמגלגל מאות אלפי שקלים בחודש ממשיך לעבוד בזבל, אז מה יגידו אלו שיושבים בבית ואין להם

 תלוש וביטחון של עובד עירייה ורגילים להיות מכוסים ביהלומים?

בסופו של דבר מדובר בתהליך טבעי וראוי להערכה. סיפורים על אמנים מזרחיים שיושבים בבית בדיכאון ומחפשים פרנסה לא חסרים. רגע אחד אתה הכוכב הכי גדול של המדינה, ושנה אחר כך אף אחד לא מכיר אותך. ובנוסף, הם רואים את האמנים המבוגרים בז'אנר המזרחי שחלקם מתפרנס מחלטורות ואין להם שום ביטחון כלכלי לזקנתם.

בסופו של דבר, הזמרים המזרחיים יודעים שלאף אחד אין נוסחת פלא ליצירת להיט - וכשהקלטת שיר ראוי עולה כ-30 אלף שקלים, הם מעדיפים להשקיע אותם במשהו שייתן תשואה בטוחה, ולא בקטילות של המבקרים.