עסק קטן וחברתי: הגיע הזמן לתמיכה ממשלתית
בני הזוג אלימלך עברו מאילת לצפון כדי להעסיק בעלי תסמונת דאון. בטירת הכרמל בני נוער מבתים הרוסים מכינים סנדביצ'ים למפעלים באזור, ובמרכז ת"א פועלת מסעדה שמכשירה נוער במצוקה להפוך לשפים במסעדות הגדולות. האם בקרוב הם יזכו לסיוע ממשלתי ולהקלות במס - ואיך גם אנחנו יכולים לעזור?
חשבתם שלהקים עסק זה אומר לא לראות בעיניים חוץ משורת הרווח הסופי? אולי, אבל לא אצל כולם. מסתבר שיש גם עסקים עם נשמה - קוראים לזה "עסק חברתי". מדובר בבית עסק לכל דבר ועניין. כזה שמתנהל מול רשויות המס ומנהל מאזני רווח והפסד- בדיוק כמו כולם. הוא אפילו שואף להציג שורת רווח נעימה לעין ולכיס, אך מטרתו העסקית היא רק מטרת המשנה למטרה החברתית אותה הוא מנסה לקדם.
- עצמאי, סוף 2012: ניצלת כבר את הטבות המס בחיסכון?
-
איך הופכים חלום לעסק? חנות הגבינות של אלי
10,000 עסקים קטנים זכו לאתר אינטרנט בחינם
בנוסף, תמיכה כלכלית, לא תמיד יורדת לשורשן של הבעיות, כגון טיפול בבני נוער שנושרים ממסגרות - אין להם חלופה שתחלץ אותם ממצבם.
"בעשור האחרון התפתח לו תחום העסקים החברתיים בעולם כולו. הבעיה בישראל היא שאין הגדרות מהו עסק חברתי", מספר בני פפרמן, מנהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת.
לצורך כך, פנתה הממשלה למרכז לחקר מיזמים חברתיים בבית ברל וביקשה מפרופ' בני גדרון לבחון את הנושא. במחקר, שתוצאותיו פורסמו לאחרונה, נמצאו כ- 20 אפיונים לעסק חברתי.
בקרוב הטבות מס?
מיפוי העסקים החברתיים העלה, בין היתר, כי 78% מהמיזמים העסקיים חברתיים בישראל הוקמו כדי לקדום אוכלוסיות מוחלשות. שתי אוכלוסיות היעד הנפוצות ביותר, שבהם מרוכזים עסקים חברתיים עסקיים, הן נוער בסיכון (33% מהעסקים), ונפגעי נפש (33% מהעסקים). בנוסף, 7% מהעסקים מקדמים את אוכלוסיית הנשים במצוקה, 15% מהעסקים מקדמים אוטיסטים ואנשים עם פיגור שכלי ו- 7% נוספים מקדמים אנשים בעלי נכויות פיזיות.
עוד נמצא כי, 41% מהמיזמים העסקיים-חברתיים עסקו בענף האמנות והמלאכה, שהוא הנפוץ ביותר. וכן מרבית הארגונים הללו נוסדו לאחר שנת 2000, ורובם הם עסקים קטנים המעסיקים 10-25 עובדים.
אז מה עושים עם כל המידע הזה? נכון להיום, אין עזרה מיוחדת לעסקים חברתיים. העזרה, אם ניתנת, ניתנת במסגרת העזרה הכללית לעסקים.
לעיתים מעניק משרד התמ"ת עזרה לעסקים מתוקף תקנות התאמת מקומות עבודה לאנשים עם מוגבלויות, אך העסק לכשעצמו אינו זוכה למעמד ייחודי.
בקרוב, ככל הנראה, המצב עומד להשתנות. משרד ראש הממשלה הביע נכונות להקצות 10 מיליון שקל לצורך ניסוי שכזה שיפיק לקחים על בסיס המחקר ובסופו של יום המטרה היא חקיקה עם פרמטרים שיטיבו, בעיקר בהיבט המס, עם עסקים שכאלו לפי קריטריונים.
מפעל להדפסת חולצות: העובדים לוקים בתסמונת דאון
"אנחנו בענף של הדפסה על חולצות כבר 16 שנה", מספרים אתי וישראל אלימלך בעלי "בולשירט" בית עסק המעסיק 7 פגועי תסמונת דאון וממוקם בקיבוץ חפציבה שבצפון ומתעסק בהטבעת הדפסות והדפסי משי על חולצות.
את העסק בחפציבה הם פתחו לפני פחות משנה, לאחר שעזבו עסק פעיל באילת. "לפני כמה שנים, שהיינו עוד באילת, נכנס אלינו לעסק מישהו שהתיידד איתנו ויש לו ילדה בת 20 עם תסמונת דאון", מספרת אתי. "נחשפנו לקשיים ואל הצורך להעסקה באופן הוגן בעלי מוגבלויות", היא אומרת. "באחד הימים, החבר העלה את הרעיון להקים עסק שכזה. לקח לנו כמה שנים להתבשל, עד שהגענו לצפון במטרה לפתוח עסק לאנשים עם מוגבלויות".
יום העבודה בבולשירט מתחיל עבור העובדים בשמונה וחצי ונמשך עד אחת וחצי בצהריים. איתם גם נמצאת מדריכה תעסוקתית מטעם עמותת "אלווין ישראל" המלווה את העובדים במשך כל שעות העבודה. בני הזוג אלימלך נשארים עוד כמה עד שעות אחר הצהריים כדי לדאוג לבירוקרטיה ולהיום הבא.
"אם אני לוקחת מישהו רגיל התפוקה הרבה יותר גבוהה. 6 אנשים עם תסמונת דאון עושים עבודה של איש אחד", אומרת אלימלך. בסופו של יום, לדבריה, העסקת אנשים עם מוגבלויות היא לא כלכלית. "אך מדובר בסיפוק אחר לחלוטין. המילה בוס לא קיימת. אנו מעורבים ברגשות שלהם ובחיים הפרטיים שלהם".
במקרה של בולשירט, בית העסק זכאי לפי תקנות שילוב אנשים עם מוגבלויות להטבות ברכישת ציוד מותאם ועמידה בתעריפי שכר מיוחדים לעובדים. "המטרה שלנו היא להתרחב ועד סוף השנה הבאה להעסיק 20 בעלי מוגבלויות שונות. כבר בשבוע הבא נקלוט בחור עם שיתוק לכאן", אמרה אתי.
נושרים מבית הספר אל מפעל הסנדביצ'ים
בטירת הכרמל פועל מפעל לייצור סנדביצ'ים וסלטים בשם סומסום בבעלות עמותת "הקרן הקהילתית טירת כרמל". שם עובדים כ- 20 בני נוער בגילאי 15-18. "יש כאן שתי קבוצות של נערים: האחת של כאלו שנשרו מבית הספר בשל בעיות משמעת ואין להם מסגרת פורמלית", מספר שי דיין, המנהל העסקי של העמותה. השניה, לדבריו היא של בני נוער המגיעים ממשפחות בסיכון עם רקע כלכלי קשה או אלימות בבית. "במקרה זה הם מאיישים משמרת צהריים בין 15:00-20:00 לאחר הלימודים", הוא אומר.
בסומסום מספרים כי העמותה עדיין לא מרוויחה כספים, אך מנגד טוענים כי התוכנית היא לעבור לרווחים כבר בשנה הבאה. גם כאשר העמותה תרוויח ממפעל הסנדביצ'ים כסף, הוא יחזור להשקעה נוספת בעמותה. "החשיבות העליונה שלנו היא התקדמות בני הנוער", אומר דיין ומספר כי מבחינת מחיר המוצר נמכר במחיר תחרותי לשוק. "אנחנו לא יכולים להגיע למחיר שבו מוכרים סנדביצ'ים השחקנים הגדולים בשוק, אבל המחירים שלנו יותר אטרקטיביים מעסקים בסדר גודל דומה לשלנו", הוא אומר.
מבחינת העזרה לעמותה, מדובר, כאמור, על עסק כלכלי לכל דבר, אך ישנה תמיכה של עיריית טירת כרמל. המבנה בו יושבים העמותה והמפעל ניתן ללא עלות על ידי עיריית טירת הכרמל. כמו כן, עלות מימון שכרו של הרכז הטיפולי נחלק בין העירייה והעמותה.
מבית משפט לנוער למסעדות השף הגדולות
ולא רק בפריפריה הרחוקה פועלים עסקים שכאלו. שתי מסעדות מרכזיות וכשרות בתל אביב, ממש מול בית המשפט ברחוב ויצמן, הן ליליות (מסעדה ומאפיה).
במקום עובדים בני נוער בגילאים 16-18 שנפלטו ממסגרות והופנו למקום על ידי מחלקות רווחה, בתי משפט לנוער וקציני מבחן. "אנחנו נותנים להם את הכלים להתחיל חיים חדשים", אומר אסף בלאנק, שותף במסעדה.
למעשה, המסעדה היתה בעבר בבעלות עמותת עלם לנוער במצבי סיכון בישראל, ובשנת 2008 מכרה העמותה את המסעדה לשלושה שותפים פרטיים ולעמותת דואליס המתעסקת ביזמות חברתית.
המיזם החברתי נמשך ובלילית מכשירים 15 בני נוער בכל שנה. בלאנק מספר כי הגאווה שלהם היא שבכל מסעדת שף בתל אביב נמצא בוגר של ליליות. "יש לנו 200 בוגרים שעברו אצלנו", הוא אומר.
הוצאות גדולות - תחרות קשה
גם במקרה של ליליות, אין כאמור תמיכה ממשלתית כלשהי. בשנת 2013 המסעדה תקבל לראשונה תמיכה מקרן לשיקום נוער בסיכון של הביטוח הלאומי. "אנחנו סופגים עלינו הכל. לא מדובר במשהו כלכלי", אומר בלאנק. לדבריו, מעבר להעסקת הנער אנו מעסיקים עוד שף שילמד אותו. "כלומר, אם לא היינו יוצאים לפרויקט הזה, היינו חוסכים גם בשכר של שף".
"בכל מקרה" הוא אומר כי הנושא החברתי הוא לא זה שתורם למכירות, אלא איכות המוצר שאנו מביאים.
על מנת להיות תחרותיים בשוק, אין לעסקים אלו הנחות, ותנאי השוק התחרותיים חלים גם עליהם. 76% מהמיזמים שהשתתפו במחקר התמ"ת דיווחו כי התשלום עבור המוצרים אותם הם מוכרים הינו מחיר תחרותי שאינו מסובסד עבור הלקוח ודומה למחירים הנגבים על ידי עסקיים אחרים. מבחינתם הבידול העיקרי הוא באיכות המוצר.
בנוסף, כל העסקים הללו מציינים על גבי התוית, התפריט או על ידי מדבקה כי במפעל בו יצרו את המוצר, עובדים אנשים עם מוגבלויות.
אולי ראוי כי בפעם הבאה, כשאנחנו הצרכנים נעיין ברשימת הרכיבים התזונתיים ורכיבי הבד של המוצר - לא נשכח גם לחפש את האישור, שהוא נעשה בבית עסק חברתי.
לפנייה לכתב/ת 
