חודש למבצע עמוד ענן: "הבית נחרב, עולמי הלך"

"אני לא אומר את זה למשפחה, אבל פשוט קר לי בנשמה". אהרון חכמון מבאר שבע ממשיך לספור את הימים. חודש לאחר סיום מבצע "עמוד ענן" של צה"ל ברצועת עזה, חכמון ותושבים אחרים בדרום שאיבדו את בתיהם מירי הפלגים הפלסטיניים, עדיין לא יכולים לשוב למקום המגורים המוכר. "יש תחושה שהרשויות אומרות 'או קיי, הלך הבית, לא נורא', עבר יותר מחודש ועדיין לא עשו כלום", אומר חכמון.

כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet

הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet

ב-21 בנובמבר נכנסה לתוקפה הפסקת האש. הלחימה שגבתה את חייהם של שישה ישראלים, הותירה צלקות אצל אחרים שבתיהם נחרבו. עד לפני שבוע ישנו שבעת בני משפחת חכמון על מזרנים בדירה השכורה שקיבלו לאחר שביתם ספג פגיעה ישירה של רקטה. עכשיו יש לאב ולאם ולחמשת

ילדיהם (בני 23, 22, 18, 16 ו-9) גם מיטות. "העירייה גילתה בדרך לא דרך שאין לי מיטות וארגנו לי", מספר אבי המשפחה אהרון.

קבלן של רשות המסים ערך ביקור בבית שטווח כדי לקבוע אם הוא ייהרס או שמא יעבור שיפוץ, אבל אהרון חושש שהוא ובני משפחתו לא ישובו בקרוב לקן המוכר. "האישה על הפנים וכך גם הילדה הקטנה. יש הרבה בלגן מסביב. העניין הוא עם מס רכוש, בשבוע שעבר האחראי ראה את הבית והוחלט שיביאו קבלן. הקבלן הסתכל, בחן את המצב וייתן הערכת מחיר. העיקר שאמרו לי בהתחלה 'תוך חודשיים אתה בחזרה בבית'. אני כבר יודע שזה לא יהיה חודשיים, לא שלושה וגם לא ארבעה".

אהרון אמר עוד כי "אנחנו מנסים למלא את הבית החלופי שקיבלנו, אבל אני לא יודע מה יהיה. כרגע ממש קר לי בבית וקר לי בנשמה. אני מנסה לסדר את הדירה החלופית כדי שתהיה תחושה של בית, לפחות שהמשפחה תרגיש כך. אנחנו לא בתקופה טובה".

"מסדרים כדי שתהיה תחושה של בית". משפחת חכמון בדירה החלופית(צילום: הרצל יוסף)

הבת האמצעית לוטם צולמה על רקע הריסות הבית זמן קצר לאחר פגיעת הרקטה. "זה כאילו הסכין נכנסה ועכשיו מסובבים אותה", אומרת לוטם בנוגע לתחושותיה. "הבית נשאר כמו שהוא ושום דבר לא זז. עכשיו צריך להתמודד עם הבית החדש, כשעד לפני כמה ימים ישנו על מזרנים. אני צריכה להתמודד

עם הפער בלימודים כי כל פעם אתה מגלה שחסר לך משהו אחר".

לוטם אמרה עוד כי "אני לא מרגישה שאנחנו מקבלים את העזרה שאנחנו צריכים. זה קצת חורה. אני מרגישה שמעבירים את המשפחה שלי מלחמת התשה. זה חוסר עזרה בדברים הכי פשוטים. אנחנו אמנם בדירה חלופית ולא במלון, אבל עצם העובדה שאנחנו לא רואים את האור בקצה המנהרה זה קצת קשה. זו מערה של חושך שאנחנו הולכים בה כבר חודש ושלושה ימים ולא רואים את הסוף, לא רואים כלום".

הדירה החלופית מספקת קורת גג, אבל לוטם מעידה שזה לא מספיק. "חודש שלם ישנו על מזרנים", היא אומרת. "אין תחושה של בית. בשבועיים הראשונים אחרי נפילת הרקטה כמעט ולא הייתי נוכחת בבית הספר. אני לא בדיוק ישנה וקמה עייפה בבוקר. זה לא קל והבגרויות בפתח. הגעתי למצב שלא היה לי בכלל מעיל כשהתחיל להתקרר, אבל שאלה יהיו הצרות הכי גדולות".

"גילו בדרך לא דרך שאין לי מיטות". חכמון לצד הריסות ביתו(צילום: הרצל יוסף)

"אין תחושה של בית". לוטם חכמון סמוך לבית שהופצץ(צילום: גיל יוחנן)

ברשות המסים אמרו בתגובה לטענות שהשמיעו בני משפחת חכמון כי "כחצי שעה לאחר פגיעת הטיל בבית משפחת חכמון הגיע לבית צוות מתוגבר מרשות המסים. מאותו רגע ואילך מלווה נציג מטעם רשות המסים את המשפחה באופן צמוד. המשפחה פונתה בשלב ראשון לבית מלון, שמומן על ידי רשות המסים וכיום היא מתגוררת בדיור חלופי, שאף הוא ממומן על ידי רשות המסים. כמו כן הועברה למשפחה מקדמה לצורך מימון הוצאות מידיות".

עוד נמסר מרשות המסים כי "באשר למבנה, לאור העובדה שמדובר בשיקום מורכב, מטבע הדברים הנושא כרוך בבחינה יסודית ותכנון המצריכים זמן. נציין כי נושא השיקום נבחן על ידי מהנדס מטעם רשות המסים ובשיתוף פעולה עם מהנדס מטעם משפחת חכמון. ונכון לעכשיו, כבר סוכמו מספר נקודות להמשך השיקום".

"העולם של הילדים הלך" 

גם משפחת קורקבדוס נאלצת להתמודד עם דיור חלופי לאחר שהבית בנתיבות ספג פגיעה ישירה של רקטה. כפתרון ביניים, הועברו בני המשפחה לווילה מרוהטת ומסודרת, לא הרחק ממקום מגוריהם הקודם. "עדיין לא קיבלנו את הצעת המחיר המפורטת על המבנה שניזוק וגם לא את הצעת המחיר על הרכוש שניזוק", סיפרה אם המשפחה רג'ין שעובדת בחברת בנייה ומעורה במחירים.

לדברי רג'ין, "המחירים שמס רכוש נותן הם לא ריאליים במונחים של היום. אני לא מוכנה להתפשר. אחי נהרג בתאונת דרכים לפני המבצע. כשנפלה הרקטה הייתי במקום אחר. לאט לאט אני מתאוששת, ורואה שאין בית, אין מקלחת, אין דברים בסיסיים. כל העולם של הילדים שלי הלך".

הרקטה שנורתה מהרצועה פגעה בחדר הילדים, שם ישנו ארבעה מחמשת ילדיה של רג'ין: בן 15 ושלישיית בנים בני 12. "מאותו יום של פגיעת הרקטה ועד עכשיו אנחנו לא יודעים כמה אנחנו מקבלים", סיפרה האם. "התקשר היום בחור ממס רכוש ושואל אותי 'איך יכול להיות שבארון כזה היה לך כמות כזאת של בגדים?' אני אמורה להתנצל בפניו שארבעה ילדים גרים בחדר אחד? הוא העמיד אותי במצב מאוד לא נעים".

רג'ין הוסיפה כי "בטלוויזיה אמרו לנו 'אל תדאגו, אנחנו נפצה אתכם בהכול', אז אני פשוט לא מבינה. אני מקווה שלא נעמוד עוד במקום דרוך, כי כרגע אנחנו עומדים במקום. שלא תבינו לא נכון, מס רכוש אנשים מאוד נחמדים, אבל הם אומרים שיש ריבוי של מקרים כמו שלנו ולחץ, שאנחנו לא היחידים ושיש מקרים יותר קשים. בשורה התחתונה עוד לא הגעתי למצב שבו אני יכולה להכניס קבלן".

נפצע וחושב איך לחזור לעבודה 

גם נפגעי הגוף עדיין מתקשים להתאושש מטראומת הרקטות שהתפוצצו לידם. אחד מהם הוא דוד רחמים (57) מאשקלון שנפצע ברגלו יום לפני כניסת הפסקת האש לתוקפה. רחמים, אב לארבעה ילדים, נפצע קשה מרקטה שנפלה בעיר וגרמה לקטיעה חלקית של רגלו. אחרי הטיפול הראשוני הוא החל בתהליך השיקום וכיום הוא עובר טיפולים בבית החולים שיבא בתל השומר.

"נסעתי עם הרכב לכיוון חבר", הוא משחזר את הערב הקשה. "רחוב אחד אחרי שיצאתי מהבית תפסה אותי אזעקה. עצרתי בצד ורצתי לתפוס מחסה, אבל הרקטה נפלה שבעה מטרים ממני. ראיתי את הנפילה והפגיעה באדמה ואחריה הרגשתי מכה חזקה ברגל. לא יכולתי לעמוד, איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי על הארץ. אחד מאלה שבאו לעזור לי עשה לי חוסם עורקים עד שאמבולנס לקח אותי לבית החולים ברזילי. שם כבר עברתי שני ניתוחים".

לפני המבצע עסק רחמים כנהג עצמאי של שופל וכמפרנס הראשי במשפחה הוא הציב לעצמו יעד - לחזור למעגל העבודה. "אני מנסה לדחות את כל המחשבות הרעות", הוא אומר. "לא מסתכל על מה שהיה אלא על מה שיהיה. אני לא רוצה שום הנחות, אני רוצה לחזור לעשות 90 אחוזים ממה שעשיתי לפני הפציעה. אני בספק אם אוכל לחזור לעבודה כנהג שופל, אבל אם אני לא אעבוד בזה אני אעבוד בדברים אחרים, אני לא הולך לשבת ולא הולך להיות נטל על אף אחד".

כמה קילומטרים דרומית לאשקלון ממוקם בקיבוץ במועצה

האזורית שער הנגב מפעל שמייצר תרכובות לתעשיית הפלסטיק. שתי רקטות פגעו במהלך המבצע במפעל וגרמו לו לנזקים כבדים. "לשמחתנו לא נגרם לנו נזק בחיי אדם, אבל שישה ימים המפעל לא סיפק סחורה אלא השתקם ואנחנו מעריכים את זה בהפסד כספי של כמה מיליוני שקלים", סיפר מנהל המפעל נדב גולדשטיין.

המנהל מציין כי רק ביום שבו נכנסה הפסקת האש לתוקף חזר המפעל לעבודה מלאה. לדבריו, "לקח לנו חמישה ימים לחזור, כי המפעל היה מנותק מחשמל ופיקוד העורף לא אישר לנו לטפל בשנאי שנפגע. מבחינתנו כל שק או ארגז או חומר גלם שנכנס אליו רסיס ברזל ואפילו הקטן ביותר הוא פגום. בחודש האחרון צוותים שלמים עברו על הסחורה ועל כך מגיעה להם הערכה רבה. אנחנו שמחים על השקט שקיים, אבל באזור המטורף הזה אי אפשר לדעת".