השבוע לפני: הרקדנית מירושלים שברחה לדמשק
הטבח בבתי הזיקוק, סופו של סדאם לתלייה, חיל האוויר מפציץ בסוריה וגם ביטוח חובה לאופניים. היסטוריה, סיפור מסתורי על נערה ירושלמית ובדיחה מלכותית לא מוצלחת - השבוע לפני
זה קרה כחצי שנה לפני קום המדינה, וארץ ישראל געשה. ב-30 בדצמבר 1947 זרקו אנשי אצ"ל שתי פצצות ממשאית לעבר פועלים ערבים שהמתינו ליד בתי הזיקוק בחיפה. שישה מהם נהרגו. התגובה לא איחרה לבוא, במקום שבו עבדו ערבים לצד יהודים בערוב ימי המנדט הבריטי. הערבים במפעל השתוללו והתנפלו על 400 הפועלים היהודים. 39 יהודים נרצחו ועשרות נפצעו.
- השבוע לפני
- כל הכתבות
כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet
הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet
למחרת התכנסו תושבי חיפה ליד בית הקרנות בשכונת הדר, כדי לחלוק את הכבוד האחרון לעשרות ההרוגים. הארונות עצמם הובאו לחדר המתים של בית החולים רוטשילד על-ידי קרובים וחברים.
הם הובאו למנוחות בחלק הקדושים בבית העלמין בעיר, מאחורי קבריהם של מאות קורבנות הספינה פאטריה, שטובעה ב-1940 בנמל חיפה כשעליה מעפילים שהבריטים רצו לגרש לאפריקה. לזכרם של הנרצחים בבתי הזיקוק נקרא צומת וולקן הסמוך "כיכר הל"ט".
סופו של סדאם
ב-30 בדצמבר 2006 הוצא להורג הרודן העיראקי סדאם חוסיין, שלוש שנים לאחר שנלכד על-ידי האמריקנים. "הקצב מבגדד" הובא לגרדום והומת בתלייה. שליט עיראק בין השנים 1979 ל-2003 נפח את נשמתו סמוך לשעה 5:00 בבוקר, בנוכחות מספר עדים מהממשל העיראקי ואיש דת מוסלמי. בעוד שהחבל נכרך סביב צווארו, אמר סדאם: "אללה הוא אכבר. תחי האומה העיראקית. פלסטין היא ערבית".
סדאם הורשע בביצוע פשעים נגד האנושות על חלקו בהוצאה להורג של 148 שיעים תושבי העיירה דוג'ייל ביוני 1982, לאחר ניסיון התנקשות ברודן בעת שביקר במקום. השליט העיראקי הוחזק בידי הצבא האמריקני מאז נלכד בדצמבר 2003.
השיעים בבגדד יצאו לרחובות כדי לחגוג את ההוצאה להורג, חלקם ירו יריות שמחה באוויר. מנגד, הסונים במדינה התאבלו על מותו, ושאלו למה הוצא להורג דווקא בחג הקורבן.
האיום הכימי
ארבע שנים קודם לכן, כשהרודן העיראקי עוד היה בשלטון, אמר ראש הממשלה דאז אריאל שרון כי בישראל בודקים מידע שלפיו נשק כימי וביולוגי מעיראק הועבר לסוריה, כדי למנוע את גילויו על-ידי פקחי האו"ם.
בסוריה מיהרו להכחיש בתוקף את הטענות. "אלו האשמות מגוחכות, שנועדו לשרת את תעמולת הבחירות הזולה של שרון", אמרו במשרד החוץ בדמשק. משטר אסד הדגיש אז כי הוא מחויב להסכם לאי הפצת נשק להשמת המונית. "קראנו למדינות ערב להפוך את המזרח התיכון לנקי מנשק גרעיני, כימי וביולוגי. ישראל המדינה היחידה שמסרבת עד היום לקריאה". בישראל הזהירו אז כי התגובה על פגיעת נשק לא קונבציונלי תהיה חמורה.
וכמו נשיא סוריה בשאר אסד כיום, גם לפני הפלישה האמריקנית השנייה לעיראק, היו שמועות כי הרודן יעזוב את ארצו. בסוף דצמבר 2003 התקבלו דיווחים בעולם הערבי כי מקורבו של סדאם חוסיין ביקר בלוב כדי לבדוק וילות עבור הקצב מבגדד ובניו.
כשחיל האוויר הפציץ בסוריה
עוד סיפור שקשור לסוריה תפס את הכותרות השבוע לפני 40 שנה, בסוף דצמבר 1972. אז תקפו מטוסי חיל האוויר סמוך לקו הפסקת האש בין שתי המדינות ברמת הגולן, וכן בסיס מחבלים. התקיפה באה בעקבות פעולות מחבלים נגד צה"ל. התקיפה החלה בשעה 8:30 בבוקר. כמה מטוסים תקפו שני מוצבים של הצבא הסורי וסוללת ארטילריה מול נחל גולן, באזור שבו אירעו פיגועים נגד כוחות צה"ל.
יום לפני התקיפה שוגרו מספר פצצות מאולתרות לעבר סיור של צה"ל. בסריקות באזור נתגלו משגרי רימונים נגד טנקים, שתי פצצות מרגמה, מוקש נגד רכב וגם עקבות מחבלים שהוליכו לגבול הסורי.
בישראל ציינו אז כי מספר פעולות של מחבלים מסוריה לא זכו לתגובה - בהם ירי פצצות מרגמה לעבר נחל גולן ועוד.
בסוף השבוע שלאחר התקיפה הפגיזו הסורים את הגולן וחיל האוויר לא איחר להגיב. "כל זיק עלול להצית כאן היום אש מלחמה", תיאר אחד מתושבי רמת הגולן, פחות משנה לפני מלחמת יום כיפור. הילדים ביישובי הרמה הוכנסו למקלטים והכבישים ברמה נסגרו לתנועת מטיילים. שידורי הרדיו של דמשק וקהיר דיווחו אז על "קרבות אוויר כבדים" שהתחוללו בין המטוסים הישראליים לבין המטוסים הסוריים. בישראל אמרו כי לא היו נפגעים לכוחותינו.
ביטוח לרוכבי אופניים?
בסוף דצמבר 1962 פורסמה כתבה על האפשרות שרוכבי אופניים ישלמו לביטוח, כמו בעלי רכב. המועצה הלאומית למניעת תאונות דרכים ניהלה אז משא ומתן עם האיגוד הישראלי לביטוח, במטרה לבטח 150 אלף רוכבים, שלא היו מבוטחים במקרה של פגיעות בנפגש וברכוש.
ובדיוק לפני 50 שנה גרם "החתול" לעליית מחירי החשיש. זו לא הייתה חיה פרוותית אלא תושב לוד בן 27, הידוע בקרב מעשני הסם בשם זה. "החתול" בכלל היה רועה צאן בנגב לפני שעזב את העדר ועבר לעסקים בלתי חוקיים. האיש פעל באין מפריע במשך שלוש שנים, עד אשר נתפס תושב רמלה עם סמים. כשנשאל מהו מקורם, הביא למעצרו של הספק.
ומה עושה בן 9 שרוצה להגיע מתל-אביב לירושלים? באותה שנה פרץ ילד למונית ליד התחנה המרכזית בתל-אביב וגנב לירה ו-26 אגורות. הנהג רדף אחר הילד, שוטר עצר אותו והגנב הצעיר סיפר כי שנים חלם לראות את תל-אביב. לכן בחופשת החנוכה החליט להגשים חלום ומאחר שלא היה לו כסף - עלה לרכבת בירושלים ונסע בה עד רמלה ומשם המשיך דרכו בטרמפ לתל-אביב. הוא פרץ לרכב כדי להשיג כסף על-מנת לחזור לבירה.
נעלמה בירושלים, נמצאה בדמשק
בסוף דצמבר 1955 פורסם בהרחבה סיפורה של מרי, נערה שהייתה אז בת 15, שפותתה על-ידי מאהבה המיסיונר וברחה עמו מירושלים לסוריה, שם היא רקדה בקברט מזרחי.
וכך כתב ח. רואני ב"ידיעות אחרונות": "באחד הקברטים של דמשק משמשת מרי כרקדנית בנוסח המזרח וגם מוכרת סיגריות לאורחי הבית. היא נערה בת 15 תכולת עיניים ומראה עורה בהיר, בניגוד למראיהן של שאר 'נערות דמשק'. משום כך משכה את שימת לבו של התייר האמריקני שחטף עמה שיחה קלה ושאל אם היא ילידת סוריה. 'לא אני ילידת ירושלים ובת למשפחה רוסית הנמצאת בישראל', היא השיבה". לתייר האמריקני היא הציגה צעיר גבה קומה, בעל מבטא רוסי. "זה ארוסי פטר", היא אמרה.
הפגישה הזו אירעה כמה חודשים לאחר שמשטרת ישראל הפסיקה להתחקות אחרי עקבותיהם של מרי מירושלים וידידה הנוצרי, שהיה נוהג להציג את עצמו כ"כומר" ומיסיונר של כת נוצרית רוסית. החיפושים הופסקו כמה שבועות לפני בואו של התייר האמריקני, שהגיע מסוריה דרך לירדן לישראל, ובפיו הבשורה שראה את הנערה הירושלמית. הסיבה להפסקת החיפושים הייתה הודעה ברדיו דמשק, שבה מסר הקריין על זוג ישראלים שנמלטו "ממשלת הציונים", באו לסוריה והכריזו על רצונם להישאר בה.
ניסיון התאבדות בבית המשפט
ועוד מסוף דצמבר 1955. מחזה מזעזע התחולל בבית המשפט לנוער בתל-אביב, בזמן שאם ניסתה להתאבד לפני השופט שהודיע על הרשעת בנה, בן ה-12, שנמצא אשם בגניבה. האשה פנתה לשופט וביקשה שיפעיל סעיף הנותן סמכות להכניס את הילד למוסד מבלי להרשיע אותו. אך כששמעה את גזר הדין לפיו השופט מרשיע את בנה, היא הוציאה סכין גילוח וחתכה את ורידי ידיה. שוטרים הצליחו מיד להוציא מידיה את הסכין והעבירו אותה לתחנת מד"א, שם היא נחבשה.
ומה קורה שאוטובוס לא עוצר בתחנה? ב-1955 התייחסו למקרים כאלה בחומרה. נהג "דן" שסירב לעצור את האוטובוס בנימוק שהוא "ישיר", חויב לשלם 50 לירות פיצויים לנוסע, לאחר שהורשע ב"כליאה בלתי חוקית".
התובע, פקיד בצה"ל, נסע באוטובוס מתל-אביב לבני-ברק. כאשר משך במצילה וביקש לרדת הנהג סירב וטען כי בתחנה רק מעלים נוסעים. גם בתחנה הבאה הוא סירב להורידו ורק בתחנה השלישית עשה זאת. הנוסע רצה פיצויים בסך 500 לירות, אך בית המשפט הסתפק בעשירית מהסכום. השופטת גם קבעה כי חברת האוטובוסים לא נושאת במקרה זה באחריות לפעולת נהגה.
ונסיים במשהו מבריטניה: באותה שנה הנסיך פיליפ, בעלה של המלכה אליזבת השנייה, רצה רק להתבדח אבל עורר את זעמם של החקלאים בבריטניה. הוא אמר על האיכרים: "אלו הם אנשים המבלים את חייהם בהסתכלות בפרותיהם המשמינות והולכות, בעוד הם עצמם רזים והולכים".
לפנייה לכתב/ת 
