חייבים לשמור על מעמדנו כאומת הסטארט-אפ

אחת הגאוות העיקריות של כל אזרח ישראלי היא המוח המבריק שלנו, שיצר לנו מעמד עולמי של "אומת סטארט אפ". כמעט מדי חודש אנו עדים לסיפור נוסף של הצלחה, עת יוזמה ישראלית נוספת נרכשה במיליוני דולרים רבים על ידי חברות ענק גלובליות.

• הלמ"ס: 14% מבעלי תואר שלישי עזבו את הארץ
• יזמות על הבר: סטארט אפ במקום אלכוהול
• אל תמהרו להכריז על משבר בהיי-טק הישראלי
• הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet
   
  
  

נראה, שהתחומים שהישראלים מסוגלים להמציא יש מאין עבורם הם אינסופיים - רפואה, תעופה, היי-טק, הנדסה, סלולר. נדמה שאין דבר שהוא בלתי אפשרי עבור היזם והמפתח הישראלי.

(צילום: Shutterstock)

תחושה זו של אופוריה הובילה אותנו אל סיפו של מדרון, שאחריתו מי ישורנה. בזמן האחרון אנו עדים לשיח חוצה גבולות על בריחת מוחות לחו"ל, וכן על תחושת ייאוש שמתפשטת בקרב הדור שעתיד ללמוד בשנים הקרובות באקדמיה ולהוביל את המדינה שלנו להישגיה הבאים. התעלמות מהנושאים הבוערים האלו עלולה קרוב לוודאי להוביל לכך שבעוד 20-15 שנה מהיום כותרות העיתונים בארץ ישאלו כולן "להיכן נעלמה 'אומת הסטארט אפ'?".

למד עכשיו, עשה אח"כ 

כיום, התפיסה הרווחת בציבור היא שבאקדמיה נלמד החומר התיאורטי, בעוד המקצוע עצמו נלמד רק "בשטח", כלומר לאחר סיום התואר ועם תחילת ההעסקה. מצב זה הוא נגזרת ישירה של מתודיקת ההוראה הנפוצה במוסדות האקדמיים, ובה בשנתיים הראשונות לתואר לומד הסטודנט קורסים שהם בגדר "קורסי חובה" ועם כל נחיצותם, הם אינם מאפשרים לו התנסות חווייתית ומעשית במקצוע אותו בחר ללמוד.

סטודנט שיגיע רק בשנתו השלישית להתמודדות פנים אל מול פנים עם המקצוע אותו בחר ללמוד יהיה סטודנט שבע תיאוריות אך דל בניסיון, ודבר זה יקשה עליו בניסיון למצוא עבודה בתחום לאחר סיום לימודיו וכן ביכולת שלו להתמודד ולפתח פתרונות יצירתיים שנובעים מניסוי וטעיה ומדמיון פורץ גבולות.

צריך לטשטש גבולות 

לעניות דעתי, יש כאן צורך בהפעלה מיידית של פיתרון משולב: מחד, התערבות ממשלתית שתיצור תוואי חדש לתקצוב המקצועות הטכנולוגיים ובראשם הנדסה על כל שלוחותיה, ומאידך, התגייסות התעשייה המקומית ולקיחת חלק פעיל בהכשרת המהנדסים הטובים ביותר.

המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) חייבת להירתם למאמץ ל"טשטוש הגבולות", ולפעול למען שילוב לימודים מעשיים והתנסויות מקצועיות כבר בשנות הלימודים הראשונות. באופן זה, הסטודנט יכול לקשר כבר משנת הלימודים הראשונה את החומר התיאורטי עם יישומו המעשי, וכך כולנו נרוויח איש מקצוע איכותי הרבה יותר.

במקביל לכך, התעשייה שהזכרתי קודם חייבת להפנים גם היא שהדרך הטובה ביותר עבורה לקבל את אנשי המקצוע הטובים ביותר בעולם היא לקחת חלק אקטיבי בעיצובם ככאלו - על ידי יצירת שיתופי פעולה עם גופים אקדמיים, העברת סדנאות, אירוח קורסים מעשיים ועוד. כל אלו יאפשרו לסטודנט להתמקד במקצוע אותו בחר ללמוד, ולהגיע להישגים הגבוהים ביותר שלו באותו המקצוע - כמו גם יאפשרו לו קשר רציף עם העולם המעשי המשתנה תדיר שממתין לו לאחר שיסיים את חוק לימודיו.

בנוסף, על המל"ג לבחון מתן רישיון לעסוק במקצועות נוספים, כדי לשמור על רמה גבוהה ואחידה בין המוסדות האקדמיים בארץ, בדיוק כפי שרופא, עורך דין ורואה חשבון נדרשים לרשיון על מנת לפעול במקצועם, אין סיבה שגם מהנדס, למשל, לא יידרש לכך. מהלך כזה יגרום לאקדמיה "ליישר קו" ולהפנים כי ראשית המהפך תלויה בתפיסתה את עצמה, ואת הסטודנטים המגיעים לשעריה.

לסיכום, הפעולה הראשונה שחייבת להיעשות היא להפסיק לחפש את האשם מחוץ לאקדמיה, ולהבין כי כמאמר הפתגם, שינוי אמיתי הוא זה שנובע מבפנים.

אם האקדמיה תשנה תפיסתה, ותדע לדרוש תקציבים מהמל"ג, להפנים מתודיקות לימוד פורצות גבולות המשלבות התנסויות מעשיות כבר משנת הלימודים הראשונה, וכן ליצור שיתופי פעולה אסטרטגיים שיתרמו לסטודנטים ויכשירו אותם בצורה הטובה ביותר האפשרית, הרי שבעוד 20-15 שנה נוכל כולנו להינות מכותרות העיתון שיבשר לנו על חברות הענק הישראליות שמובילות את הטכנולוגיה והקידמה העולמית - וזו, רבותיי, הדרך היחידה האפשרית עבור המדינה שמזוהה יותר מכל עם היותה "אומת הסטארט אפ".

פרופ' צבי שטרן הוא נשיא המכללה האקדמית להנדסה ירושלים