אגואיזם בנקאי: הבנק פועל לטובת עצמו בלבד

בואו נדבר על תשתיות; על כבישים, מערכות ביוב וכבלים של חשמל. למי הם שייכים? כולנו יודעים שבכלכלה יש ויכוח עקרוני בין ימין כלכלי ושמאל כלכלי על זהות הבעלים.

טורים אחרונים מאת אושי שהם-קראוס :

• נמאס לכם מהבנקים? בואו נייצר כסף אחר
• האם מגיע לכולנו לקבל כסף מהמדינה?
• הפיתרון לקפיטליזם החזירי? גילדות ימי הביניים
• הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet
  

ככל שאתה יותר שמאל (סליחה על הפשטנות; העמדות בפועל הרבה יותר מורכבות למזלינו), ככה אתה תומך יותר בבעלות של המדינה על תשתיות כאלה, וככל שאתה ימני יותר, כך אתה בדרך כלל, חובב הפרטה ו"שוקיזציה"; כלומר השלכה לשוק של כל שירות או מוצר.

(צילום: shutterstock)

עכשיו נכניס לדיון הזה תשתית חדשה; אחת מהתשתיות החשובות ביותר לפעילותה של חברה מודרנית. אני מדבר כמובן על כסף. כן, כסף הוא סוג של תשתית. הוא מאפשר ייצור, מאפשר קניה ומאפשר את הסירקולציה (הסיבוביות הזאת) של הכלכלה של ימינו.

וההקשר שלנו בטורים האלה? ובכן, הראינו כיצד אנשי ימין כלכלי רוצים לאפשר לכל בנק לייצר שטרות כסף משל עצמם ולבטל את הבנק המרכזי. עכשיו אנחנו מדברים על אסכולה שונה, ממש מנוגדת; אנשי האשראי החברתי. האנשים האלה, כשמם כן הם, רואים באשראי (בקרדיט); תשתית או משאב ששייך לחברה כולה ולא יכול להיות רכוש של בנקים פרטיים. נסביר כיצד הם חושבים.

מי צריך לייצר כסף

כסף, ככה חושבים אנשי האשראי החברתי, הוא כלי שנוצר בתכנון מראש. והתפיסה הזאת מנוגדת לתפיסה המיין-סטרימית (של הזרם המרכזי) בכלכלה, שרואה בכסף מעין "כלי אובייקטיבי" שרק אמור לסייע למסחר להתנהל.

הכסף של ימינו, טוענים אנשי האשראי החברתי (הם פעלו בשנות ה-30 באנגליה) הוא תופעה של אשראי. דיברנו על כך בטורים הקודמים שלנו, שבהם הראינו איך כסף נוצר יש מאין על ידי בנקים, תוך כדי יצירת הלוואות לטובת לקוחות חדשים. לכן הוא יצור "אשראיי".

עכשיו, אומרים דגלס ואורייג' (מנהיגי התנועה הזו וההוגים הראשיים), אם כסף זה דבר שנוצר בכוונה כאשראי, איזו סיבה יש לכך שגוף אחד פרטי יחליט מתי יוצרים אותו ובאיזה כמות?

דגלס משווה את עניין יצירת הכסף לנסיעה ברכבת. בכל תחנת רכבת יש קופת כרטיסים. ומה תפקיד הקופה? ובכן, היא צריכה להנפיק כרטיס לכל נוסע שרוצה לנסוע. האם הקופאי רשאי להגיד לנו לאן אנחנו צריכים לנסוע? בהחלט לא. וכנ"ל לגבי הבנקים.

נסיעה ברכבת במשל שלנו היא פעילות בתוך הכלכלה; למשל עבודה שמכניסה לי כסף. הבנק צריך להתנהג כמו קופאי נחמד: הוא צריך להנפיק לי כרטיס כדי שאוכל לנסוע לאן שארצה ולא בתנאים שלו. או, במילים אחרות, הקהילה היא זו שצריכה להיות אחראית על כמות האשראי שעומדת לזכות החברה. נסביר.

מה זה כסף?

בחיבור "אוטופיה" של תומס מור משתמשים בזהב למטרה חינוכית; יוצקים ממנו סירי לילה; כמו לתינוקות או חולים בבית חולים, וזה כדי לאמן את בני האי אוטופיה שזהב אינו עושר אמיתי.

דאגלס ואורייג' בוודאי לא היו מתנגדים. זהב או שטרות כסף אינם עושר הם טוענים. התבלבלנו, הם אומרים, בחברה האנושית המודרנית. עושר אמיתי הוא חיים טובים או לפחות סבירים. מה שמכונה באנגלית בשם Well Being. המטרה של כל כלכלה היא ליצור עושר, אבל עושר לא במובן של עוד ועוד כסף, אלא במשמעות של חיים טובים לחברי הקהילה.

נגיד שאנחנו חיים באי בודד מלא כל טוב על העצים, אבל ללא מחשבים, ללא נייר וללא זהב. כלומר, אנחנו מוצפים בעושר גסטרונומי (של אכילה), אבל ללא אפשרות לייצר כסף לכלכלה שלנו.

נרעב? לא! הכסף הוא לא עושר! ובכל זאת, יש לו תפקיד מאוד מאוד מרכזי. כלכלה מודרנית לא יכולה לפעול בלי כסף.

אבל הכסף דומה יותר לכרטיס הנסיעה ברכבת, זוכרים? הוא מאפשר. בימינו יקראו לו בשם "אפשר", כאשר ה"אלף" בקמץ. באנגלית הוא יכונה Facilitator. הוא כלי שמאפשר ייצור או בצורה רחבה יותר; הוא כלי שתפקידו לאפשר לחברה למצות את הפוטנציאל שלה בייצור הטובין שהיא יכולה לייצר למען החיים הטובים של בניה. נסביר.

השאלה העיקרית, ככה חושבים השניים - דאגלס ואורייג' - היא שאלת הפוטנציאל הכלכלי של חברה. בעצם, הם שואלים, מהם התנאים שמאפשרים לחברה לייצר? (חברה במשמעות של "החברה הישראלית", או "החברה הבריטית"). יש לה משאבי טבע. יש לה אנשים כשירים לעבודה שיודעים את המלאכה. וכמובן עוד הרבה תנאים בסגנון כזה.

השאלה צריכה להיות, אם כן, מהו פוטנציאל הייצור של החברה, והנקודה החשובה, על כמות הכסף ואיכותו להתאים את עצמה לפוטנציאל. אל תשכחו, הכסף צריך לשרת את החברה בזה שהוא יאפשר לקהילה למצות את פוטנציאל הייוצר שלה לטובת כולם.

ומה הבעיה? ובכן, הכסף לא נוצר בחברה שלנו לטובת הקהילה. האשראי שתפקידו להפעיל את גלגלי המשק ולייצר חיים טובים לכולם מיוצר בהקשר של נדירות. למה אנחנו מתכוונים? האשראי נוצר בתוך מערכת עיסקית מסחרית פרטית (בנקים), והמערכת הזאת; הבנקים, מרוויחים מהייצור שלו (של הכסף). הם מרוויחים ריבית. והשיקולים הלאה, שיקולי הרווח של הבנקים, הם השיקולים שמפעילים אותם כאשר הם באים לייצר כסף. והם לא מייצרים כסף בהתאם לצורך של החברה שבה הם פועלים, אלא לפי צרכים פיננסיים שלהם.

ומה קורה? לפי אורייג' ודאגלס, נוצרות שתי מערכות נפרדות ומנוגדות אינטרסים: מערכת הייצור שלה צרכי ייצור ומולה מערכת פיננסים שלה צרכים פיננסיים, כלומר, היא פועלת למען רווח. בפועל הייצור כפוף לפיננסים והדבר הזה אינו רצוי.

ולמה לא רצוי? בגלל "מעגל השפעת האשראי". שימו לב, כשבנק נותן למישהו 100 שקל, או מיליון שקל, הוא משפיע על מערכת הקניה, היצירה והשיווק של כל החברה. ההלוואה הזאת משנה את מערך ההפיכה של הפוטנציאל היצרני לחיים טובים. והדבר הזה יוצר עיוותים.

למה אני מתכוון? (למעשה, למה מתכוונים אורייג' ודאגלס) ובכן, בהנחה שנכון לחברה כרגע לייצר ממאה קוב עץ רהיטים לשימוש כללי, הרי בנק שמלווה לאדם מסויים, פתאום, 20 אלף שקל, בעצם נתן לו כוח קניה טרי.

כוח הקניה הזה יכול להשפיע על כיוון הייצור, למשל האיש הזה יכול לבוא לחברת העצים ולבקש לשרוף בלוויית ענק הודית (דוגמה מטופשת) גופה מסויימת. כלומר, הוא נותן לאיש מחברת העצים את הכסף שקיבל מהבנק, תמורת שריפת העצים במקום לייצר מהם רהיטים לכולם.

לא הגזמנו? האם זו לא דוגמה קצת קיצונית? מטופשת? לא! זו דוגמה מעולה, היו אומרים אורייג' ודאגלס, וזה מה שעושה כלכלת הכסף הפרטי לקהילה. היצירה ההיסטרית הזאת, למטרות רווח מריבית, של כסף אשראי, על ידי בנקים היא אחד האסונות של הזמן שלנו.

היא הופכת את כל עולם הייצור לשבוי של אינטרסים פיננסיים (של כסף והנהלת חשבונות). ובמקום שמערכת הייצור של הקהילה תשרת את החברה והקהילה שבה היא נמצאת, התעשייה חייבת לייצר בלי הרף מוצרים שמבזבזים את משאבי כדור הארץ, ולא מביאים טוב לכל תושבי הכדור. למשל? למשל לייצר דגם חדש של מכונית כל שנה. דגם שבו שכלולים אידיוטיים ומיותרים. אבל שכלולים שקוסמים לכולנו באמצעות חינוך לצריכה ומערכות פרסום.

למשל לייצר באופן מכוון מוצרים שלא יחזיקו מעמד שנים. כל זה קורה, כי העולם הכספי; עולם הבנקים, שולט על הייצור. ואיך זה קורה בדיוק? בטור הבא.

ומילה אחרונה: לפני שבוע יצאה לאור גרסה אינטרנטית של הספר החדש שלי "החור שבבייגל - מבוא ידידותי לפילוסופיה". זהו מבוא מדליק (אם מותר לי להעיד על עצמי) וכל מי שסגנון הכתיבה שלי מוצא חן בעיניו ופילוסופיה מעניינת אותו יוכל למצוא בו עניין. הספר חינמי. מותר לקרוא, להעביר, לשלוח, להעתיק, ללמוד וליהנות באופן חופשי. הנה, זה הלינק . תורידו ותהנו!