לומדים לדבר: הילד אומר "ביצות" - לתקן אותו?

כבר בימיו הראשונים יוצר התינוק קשר עם סביבתו. הבכי והקולות הנשמעים תוך כדי אכילה או נשימה מהווים כלי ביטוי המצביע על מצבו. בגיל חודש-חודשיים מופיעים גם גרגורי הנאה, ולקראת גיל שלושה-ארבעה חודשים ישמיע רצפי צלילים כמו 'אָגוּ,ו-'אַרְרְר'.

מהפקות אקראיות אלו, שאינן מכוונות להעברת מסר במודע, הוא עובר להשמעה מכוּונת של קולות, הכוללת הברות כמו "בָּא", ובהמשך רצפים ארוכים יותר כמו "בָּאבָּא" או "בָּאמָא". שלב זה ידוע כ"שלב המלמול", ונמשך עד לגיל 12-10 חודשים. מלמול הילד גובר כשנמצאים לידו מבוגרים, ולקראת גיל שנה כולל בעיקר צלילים הדומים לדיבור שבסביבתו התרבותית. בשלב זה הוא מזהה כמה מילים ומשפטים קבועים כמו "ידיים למעלה", נענה לבקשות פשוטות כמו לתת צעצוע, ומשמיע מלל לציון אותו החפץ בהזדמנויות שונות, כמו "בָּה" כשהוא מתייחס ל"בּוּבָּה".

עוד על התפתחות ילדים בערוץ הורים :

שלב אחר שלב: איך ללמד ילדים להתרכז

מפתח חשיבה מרחבית: למה חשוב לשחק בפאזל

רוצים ילד חכם יותר? למדו אותו להפעיל את הדמיון

מתי מופיעות המילים הראשונות?

בסביבות גיל שנה הילד משמיע כשש מילים שונות, ועובר משלב קדם-מילי אל שלב הידוע בשם "השלב החד-מילי". בשלב זה בכל שבוע הוא רוכש בין מילה לשלוש מילים חדשות ובסיום שנת החיים השנייה הוא ירכוש כ-300 מילים בממוצע. הילד מביע מילים בודדות המביעות רעיון שלם. כך למשל, "דוּר" הוא כדור, אבל גם כל משחק או דבר עגול. הגייתו לרוב משובשת, והוא נוטה להשמיט חלקי מילים. הילד נעזר גם בתנועות גוף, כמו הצבעה, להבעת כוונותיו ולתיאור פעולות.

כיצד ילד מבחין בקיומן של המילים בתוך רצפי הדיבור שהוא שומע, ואיך הוא קובע את תוכנן? הוא נעזר ברמזים כמו הדגשות או קצב, ומזהה מילים שהוא כבר מכיר. כך, אם ילד רכש את המילה "כלב" ושומע את אימו אומרת "כֶּלֶבגָדוֹל" (הנֶהֱגֶה ללא הפרדה בין המילים), הוא מזהה "גדול" כמילה חדשה. לעתים זיהוי המילים שגוי, כמו זיהוי הרצף "זה" במילה "זֶבְּרָה", ותפיסת שאר הרצף "בְּרָה" כמילה המתייחסת לחיה.

"אמא, תְּשַרְוולִי לי"

בסביבות גיל 18 חודשים עד שנתיים מתארכות הפקות הילד למבעים בני שתיים-שלוש מילים. תקופה זו ידועה בשם "שלב צירופי המילים". בשל תחילת השימוש בחוקים הדקדוקיים של השפה, מקובל לכנותה גם "שלב הדקדוק המוקדם".

הצירופים הראשונים מורכבים ממילים הקשורות לעולמו המיידי של הילד. המשפטים פשוטים, אך לרוב כבר אינם חיקוי של הנאמר על ידי מבוגר. הילד יוצר הבעות על פי חוקים שזיהה, ומכאן גם ה"שגיאות" האופייניות בגיל זה: "חַלוֹנִים", "בֵּיצוֹת" ו"המצאות" כמו "תְּשַרְוולִי", מתוך כוונה לקיפול השרוול. בתקופה זו מתחילות להופיע גם מילות השאלה ובעיקר השאלה "למה", שנועדה לעורר שיחה עם המבוגר.

בסביבות גיל שנתיים וחצי-שלוש עוברים הילדים להבעת הרעיונות והמחשבות באמצעות אמירות הכוללות מספר משפטים

על פי חוקי הדקדוק של השפה. שלב זה נקרא "שלב הדקדוק המאוחר", ונמשך לאורך שנות הגן ועד שנות בית הספר הראשונות. לילד יש כעת אוצר של כאלף מילים והוא יכול לנקוב בשמות בעלי-חיים רבים ובשמות צבעים, ובגיל ארבע עד שש אף להציג הפכים. הוא מבין משפטים סבילים או מורכבים כמו "תראה לי את הפרח שהילדה ציירה". הילד משבץ מילים גבוהות, מבין דו-משמעות, מנהל שיחות חברתיות ומספר סיפורים. עדיין נשמעות פה ושם "שגיאות", אך הן הולכות ופוחתות.

בעת הכניסה לבית הספר, ההבעות מתארכות, ומבטאות מידע רב יותר ומתארות יחסים בין אירועים כמו "הבובה שלי, כי אני תפסתי ראשון". עם הכניסה לכיתה א' ההגייה בשלה. לעתים מופיעה תופעה של חוסר שטף בעת הדיבור, הבולטת בעיקר כשהילד אינו בטוח בדבריו, מנסה לארגן את מבעיו בהתאם לחוקים, כשהוא נרגש, עייף או מדבר אל אדם זר. התופעות נעלמות לרוב בתוך תקופה קצרה.

איך משפרים את השפה של הילד?

לאורך כל שלבי ההתפתחות, עידוד ההורים תורם להרחבת היכולת השפתית של הילד. בשלבי הלמידה של הצירופים הראשונים מומלץ להפנות אל הילד דיבור הבנוי ממילים מעטות ופשוטות ולחזור עליהן תוך הצבעה על הישות. עם התרחבות השימוש במילים יש לעודד בקרב הילד ביטוי בדיבור במקום בתנועות. כדי להשיג זאת חשוב לתאר כל פעולה במילים - אם אופים עם הילד, ניתן לומר "עכשיו נלוש את הבצק".

בשלבים המתקדמים יותר חשוב ליצור אצל הילד חווית דיבור טובה שתעניק לו ביטחון. לכן מומלץ ליצור מצבי שיחה אפילו תוך כדי הצפייה בטלוויזיה, לענות לשאלותיו בסבלנות ולא לתקן טעויות. במקום לתקן, ניתן לחזור על דברי הילד בצורה תקינה. אם הוא אומר למשל "הנה טַקטוֹ", נענה: "נכון, הנה טרקטור!". בכל מקרה, אין להשוות את הילד לאחיו או לילדים אחרים. יש לשים לב לעיכוב או להתקדמות שלו ביחס לעצמו בלבד.

כמו כן, מומלץ לגוון בפעילויות מילוליות: משחקים מילוליים, קריאת ספרים משותפת ואפילו הפיכת סיפור שהמציא הילד לספר שנקריא לו בהמשך. כל אלה מעשירים את שפתו ומעניקים לו חוויות דיבור מהנות.