הלכה בצד: הדרת נשים ממניעים אישיים

הוויכוח בין מפלגות השמאל ובין המפלגות החרדיות בשאלת הדרת נשים מן הרשימות החרדיות לכנסת, חושף שימוש מוטעה בשני מושגי יסוד – דמוקרטיה והלכה. טועות מפלגות השמאל בשימוש במושג דמוקרטיה, כדי למנוע מן המפלגות החרדיות להציג רק גברים ברשימותיהן, ולא פחות מכך טועות המפלגות החרדיות, בשעה שהן מסתתרות מאחורי הטיעון שבחירת נשים לכנסת היא בניגוד להלכה.

כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet

• מחאת הפעילה החרדית: בצמתים כן ובכנסת לא?
  

אפשר להתווכח עם טיעוניהם של המפלגות החרדיות, לפיהם גדרי הצניעות מחייבים שאישה לא תיטול חלק בעולם הפוליטי. אולם אי-אפשר לטעון שהשקפה זו אינה לגיטימית, או סותרת במשהו את הדמוקרטיה. זכותן המלאה של המפלגות החרדיות לדגול בתפיסות שאינן עולות בקנה אחד עם השקפות מודרניות על מעמד האישה, במיוחד לאור העובדה שגם רוב רובן של הנשים בחברה החרדית שותפות מלאות להשקפה זו.

המאבק על מקומן של נשים בחברה צריך להיות בתוך השיח הציבורי, ולא במסגרת פסילה גורפת של עמדות שונות בתחום זה. בכל מקרה, איש אינו מונע מנשים חרדיות להקים מפלגה משלהן ולרוץ דרכה לכנסת.

אולם, גם המפלגות החרדיות אינן צריכות לנופף בדגל ההלכה, ולטעון כי שאלת הכללת נשים ברשימות לכנסת כלל אינה עומדת לדיון.

זה כבר מאחורינו

שני טיעונים מרכזיים העלו הנציגים החרדיים לשלילת מקומן של נשים בכנסת: מצד גדרי הצניעות ומצד איסור הלכתי לנשים לשמש בתפקיד ציבורי. שני הטיעונים הללו אינם עומדים במבחן המציאות.

בתחום הצניעות, דווקא בעולם החרדי של היום, שבו במרבית המקרים הנשים הן המפרנסות העיקריות של הבית, הרי שניתן למצוא נשים חרדיות במקצועות שונים ומגוונים, שהמשותף לכולם הוא עבודה במסגרת מעורבת של גברים ונשים.

בפועל, השאלה האם ניתן לקיים אורח חיים צנוע, גם כאשר נשים וגברים נמצאים במקום עבודה אחד, כבר נמצאת מאחורינו. הטיעון שדווקא בכנסת ישראל יש חשש גדול יותר לפריצה בגדרי הצניעות, מאשר בבית חולים או כמזכירה במשרד עורכי דין, איננו מתקבל על הדעת. וכבר כתב בעניין זה הראשון לציון, הרב עוזיאל זצ"ל: "הסברא נותנת לומר דבכל כנסיה רצינית ושיחה מועילה אין בה משום פריצות, וכל יום ויום האנשים נפגשים עם הנשים במשא ומתן מסחרי".

להשאיר את ההנהגה בידי גברים

גם הטיעון לפיו יש איסור על אישה לשמש בתפקיד ציבורי מסתמך על הנחות רעועות. איסור זה אינו נזכר בתלמוד או בשלחן ערוך, והמקור היחידי לו הוא דעת יחיד של הרמב"ם, שקבע ש"כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש".

אולם, מלבד העובדה שגדולי הראשונים כבר חלקו על הרמב"ם, וסברו שאיסור זה הוא רק למינוי אישה למלכות,

הרי שעצם ההסתמכות על דבריו בהקשר של בחירת נשים לכנסת דחוקה עד מאוד. כבר קבעו גדולי הפוסקים בדורות האחרונים שפסיקתו של הרמב"ם אינה נוגעת לבחירה דמוקרטית של נשים, שאינה כפויה על העם, וכן, אינה רלוונטית לתפקיד של חברת כנסת, שאין מאחוריו כוח שלטון על אחרים.

על כן, מן הראוי שהנציגים החרדיים יסבירו באופן גלוי את רצונם שענייני הנהגת הציבור יישארו בידי גברים בלבד, ואל יעטפו זאת במעטפת הלכתית לא רלוונטית. מכאן ואילך, הבחירה הדמוקרטית היא בידי הציבור.

• הרב אמנון בזק הוא חבר הנהלת רבני בית הלל ור"מ בישיבת הר עציון