רגע לפני החתונה, בגיל 25 - "יש לך סרטן"
מירב דניאלי לא הכירה את הצד הקשה של הסטטיסטיקה, אבל כשבגיל 25 נתקלה בגוש בשד - גם הרופאים היו משוכנעים שהכל בסדר. היום, כשהיא מתמודדת בפעם השנייה עם גידול ממאיר, היא קוראת לאחרות: היו ערניות לגופכן, לכו להיבדק. יום המודעות לסרטן חל מחר
בגיל 25 אי אפשר לחלות בסרטן השד ? אם שואלים את מירב דניאלי, בת 27 מרמת גן, יש לה כמה תובנות מטרידות על הצד הפחות מוכר של הסטטיסטיקה. לפני כשנתיים נגעה דניאלי במקרה בשד שלה - והרגישה גוש. משם, החיים פנו למסלול אחר מהצפוי.
קראו עוד על סרטן השד:
"לא חשבתי שזה משהו חמור", היא מספרת בראיון ל-ynet. "הלכתי לרופא שאמר שבגיל שלי זה בדרך כלל שום דבר, ורק ליתר ביטחון צריך לעשות בדיקות אולטרסאונד.
"גם אחרי האולטרסאונד הוא עדיין התעקש לומר שזה נראה כמו כלום, אבל שליתר ביטחון נעשה ביופסיה... בשלב הזה התברר שהגוש בעצם ממאיר".
הרופא הרגיע - הבשורה הייתה אחרת
דניאלי ידעה כי האפשרות לחלות בסרטן השד בגיל צעיר כל כך קיימת, אך הבשורה היממה אותה לחלוטין.
"לא הייתי לחוצה לפני הבדיקה", היא אומרת, "והרופא הרגיע אותי עוד יותר ואמר שאין לי ממה לחשוש ושכנראה מדובר רק בגוש הורמונלי, כי בגיל שלי זה פשוט לא קורה. הייתי בשוק כשהגיעה האבחנה".
האבחנה שמדובר בגוש ממאיר הגיעה שלושה חודשים לפני מועד החתונה של דניאלי, תקופה שבה ראשה אמור היה להיות מוטרד מנושאים אחרים לגמרי, קריטיים הרבה פחות.
"בגלל שהגידול היה קטן", היא נזכרת, "הרופאים אמרו שאפשר לעשות ניתוח כדי להוציא רק את הגוש, ולא דיברו איתי על כריתת שד ודברים כאלה. הם אמרו שאני צעירה מדי לזה".
-לחצו עלייך מסביב להתחיל בטיפול, או לחכות דווקא לאחרי החתונה?
"לא היה לחץ להתחיל מיד בטיפול. מי שבאמת קרוב אליך לא יודע מה להגיד, ומי שמייעץ זה רק אנשים מסביב שחושבים תמיד שהם יודעים יותר טוב ממך".
-איך בן הזוג שלך הגיב לבשורה?
"הוא היה מדהים לאורך כל הדרך, אמר לי שזה לא ישנה כלום בינינו ושאין לי מה לדאוג".
חולשה, בחילות, נשירה
דניאלי וארוסה המשיכו בהכנות לאירוע, למרות העננה שהעיבה על השמחה. "לא רצינו לעצור את התהליך, עשינו כאן מסיבה וחודש לאחר מכן התחלתי בטיפולים", היא אומרת.
חודש לאחר החתונה, כאמור, החלה דניאלי בסדרת טיפולים במכון האונקולוגי בבית החולים אסותא - קודם כימותרפיה, לאחר מכן הקרנות ולבסוף טיפול הורמונלי. "זאת הייתה תקופה לא קלה", נזכרת דניאלי. "הרגשתי חולשה מטורפת, לא יכולתי לקום מהמיטה - ואני לא אדם חולה בכלל מטבעו. בחיים לא הייתי ככה.
"מאדם שעושה מלא דברים בו-זמנית, פתאום לא יכולתי לעשות כלום. זה מה שהכי הפריע לי. סבלתי מכאבים נוראיים ומבחילות, הדימוי העצמי שלי נפגע ובקושי יכולתי להסתכל עצמי במראה".
-מה ראית כשהבטת בה?
"התנפחתי מהסטרואידים, השיער שלי נשר ולא היו יותר גבות. הפכתי לאדם אחר פתאום. היה לי קשה מאוד שמישהו יראה אותי ככה.
"במשך הטיפולים הייתי בבית עם בעלי, וההורים תמכו מאוד ובאו, אבל רציתי להיות לבד. בשבוע-עשרה ימים שאחרי כל טיפול פשוט לא הייתי יוצאת מהבית".
צעירות לא מודעות לסיכון
מנתונים עדכניים של האגודה למלחמה בסרטן עולה כי בישראל נרשמה עלייה בתחלואה בסרטן השד, ומדובר כיום על אחת מכל 7.5 נשים, לעומת שמונה נשים בשנה שעברה. עוד עולה כי נשים שחלו בעבר בסרטן השד נתונות בסיכון מוגבר של 24% לחלות שוב.
מדי שנה מאובחנות בישראל עשרות נשים מתחת לגיל 40 כחולות בסרטן השד, כ-8% מכלל החולות. עם זאת, כיוון שרוב בדיקות הסקר למחלה מתבצעות רק אחרי גיל זה ובשל המודעות הנמוכה לתחלואה בגיל צעיר, לעתים קרובות האבחון נעשה בשלב מתקדם של המחלה, כשהסרטן כבר התפשט בגוף והפך אגרסיבי.
"המחלה אצל נשים צעירות שונה", מסכימה ד"ר אירנה ז'בליוק, מנהלת היחידה לאשפוז יום אונקולוגי באסותא ומי שמטפלת בדניאלי. "בגילאי 30-20 מדובר על מקרה אחד לכל כמה אלפים, וזה מאוד נדיר. בנוסף, מבחינה סטטיסטית הן נוטות לסבול מסוגים אגרסיביים יותר של המחלה".
-ידועה הסיבה לכך?
"לא יודעים מה הסיבה הספציפית, ויש כל מיני תיאוריות הקשורות בהורמונים וכו'. ידוע שככל שהאישה מווסתת זמן ארוך יותר - מתחילה בגיל צעיר ומסיימת בגיל מבוגר מאוד - הסיכון לסרטן השד עולה, ויודעים גם שאצל בנות פחות מ-30 יש סיכוי גבוה יותר שהמחלה תחזור".
-האם יש שוני בטיפול בנשים צעירות, ניסיון להימנע יותר מכריתה, למשל?
"ככל שהאישה צעירה יותר עדינים איתה מהבחינה האסתטית, אבל מתחת לגיל 30 הסיכון שהמחלה תחזור אם לא כורתים גבוה יותר. עם זאת, כריתה תמיד אפשר לעשות, כך שאפשר לתת לאישה עוד כמה שנים עם השד ורק אם המחלה חוזרת - לעשות זאת.
"מה שחשוב הוא שנשים יהיו מודעות לאפשרות להיבדק בחינם אצל כירורג שד, במיוחד כאלה שיש להן רקע משפחתי במחלה. רוב הנשים שומעות על ממוגרפיה מגיל 50, אבל לא יודעות שצריך ואפשר להיבדק ידנית כבר מגיל 30".
מסקר שערכה בעבר עמותת "אחת מתשע" עלה כי למרות המודעות לצורך בבדיקות לאבחון מוקדם אצל כירורג שד, למשל, 70% מהצעירות בנות 34-25 לא נבדקו מעולם, וכך גם 53% מהנשים בגילאי 44-35.
"תמיד הייתי הכי צעירה במחלקה בבית החולים", משתפת דניאלי. "הרגשתי שונה שם. אף פעם לא נתקלתי במטופלות צעירות, למרות שאמרו לי שיש חולות כאלה. זה אמנם נדיר ובאחוזים נמוכים - אבל קורה. כשישבתי בהמתנה לטיפולים כל המבוגרות הסתכלו עליי, המומות מזה שאני שם בכלל".
-איך הגיבו חברות בגילך לעניין?
"כל החברים נבהלו, אבל אני לא חושבת שיש מישהי שהלכה להיבדק בעקבות זאת, מלבד מאחת שיש לה גם ככה רקע משפחתי במחלה.
"אני לא מאמינה שצריך לחיות בלחץ שזה יקרה לך, אבל נורא חשוב לעשות בדיקה עצמית, להיות ערנית למה שקורה לך בגוף. אני גיליתי את המחלה הרי ממש במקרה, ואני בספק אם נשים צעירות מגיל 20 יתחילו ללכת לרופא בכל חצי שנה כדי להיבדק".
הסרטן חזר בפעם השנייה
דניאלי, היום סטודנטית שנה רביעית לעיצוב טקסטיל, התחילה לחזור לשגרה וללימודים לאט-לאט עם תום ההקרנות, שבמהלך נאלצה להגיע בכל יום לבית החולים "ולסבול פצעים ענקיים וכואבים על הגוף", כדבריה.
למרבה הצער, השגרה הזאת לא הספיקה להתבסס שוב - והסרטן חזר. לאחר שמונה חודשים, זיהתה דניאלי גוש באותו מקום בדיוק שבו נמצא בפעם הקודמת. "לצלקת מהביופסיה לקח הרבה זמן להתחיל להיעלם", היא מתארת, "ופתאום היא חזרה שוב. כשנגעתי בה, הרגשתי שיש תחתיה גוש קטן".
גם הפעם ביקשו הרופאים להרגיע אותה, והסבירו שאין סיכוי שהמחלה תחזור מהר כל כך. "הייתי צריכה ממש לשכנע אותם לבדוק", היא אומרת, "כי הסיכוי הסטטיסטי שזה יקרה נמוך מאוד.
"אמרתי לרופאה שאני רוצה בדיקת אולטרסאונד, ושוב היה נראה שמדובר בכלום, אבל הגוש המשיך לגדול. הוא כבר היה קרוב לעור וממש ראיתי אותו גדל".
דניאלי ביקשה הפניה לביופסיה, והספיקה עד התור שנקבע לה לטוס עם בעלה לטיול של חמישה שבועות בחו"ל. כשחזרה ועברה את הבדיקה - התברר שהסרטן אכן חזר. הפעם עברה דניאלי כריתה מלאה של השד, ובקרוב תתחיל בטיפול כימותרפי.
"הגוש הקודם הוצא במלואו בניתוח", היא אומרת, "והרופאים לא יודעים להגיד בדיוק למה הוא חזר. לפני זה כולם הרגיעו אותי ואמרו לי לא לדאוג, ופתאום התברר שידוע שבגיל צעיר יש סיכוי גבוה שהמחלה תחזור".
-בהתמודדות השנייה עם המחלה, מה חשוב לך שידעו צעירות בגילך?
"שהן יהיו קשובות לגוף ולשינויים שמתרחשים בו. אני שומעת מהרבה נשים, לאו דווקא צעירות, שהן מצאו גוש אבל מפחדות ללכת לרופא. את זה אני לא מבינה.
"יש הרבה גושים שהם סתם, אבל בשביל המקרה היחיד שבו המצב שונה - צריך ללכת לבדוק ולשמוע את האבחנה מרופא".
לפנייה לכתב/ת 
