שאלה של פרטיות: מותר לפרסם הדמיות?
אדריכל פרסם הדמיות של בית מיוחד שתכנן - ללא הסכמתו של הלקוח. בעקבות זאת תבע הלקוח את האדריכל בטענה לפגיעה בפרטיות, אך האדריכל לא נשאר חייב - והגיש ערעור על התביעה, בטענה שההדמיות אנונימיות. מה פסק ביהמ"ש?
אדריכל שתכנן עבור לקוח בית מגורים יוצא דופן, ביקש לפרסם תצלומים של הבית באתר של משרדו. הלקוח התנה את הסכמתו בחתימת האדריכל על התחייבות, שאם יפר אותה - יידרש לשלם לו 500 אלף דולר. אולם האדריכל לא הסכים לחתום.
פסקי דין נוספים בערוץ הנדל"ן :
- תביעה: קיבלה דירה במתנה - ולקחה משכנתא
- בעל הבית לא הודיע על השיפוץ - השוכר תבע
- העירייה יכולה להעלות ארנונה למוסד לימודי?
לפיכך, במקום תצלומים אמיתיים, פרסם האדריכל הדמיה ממוחשבת של הבית. משהדבר נודע ללקוח, הוא הגיש נגדו תביעה ובה ביקש למנוע את הפרסום בטענה שהוא פוגע בפרטיותו. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה, ועל כך הגיש האדריכל ערעור לבית המשפט העליון.
האדריכל טען כי מאחר שמדובר בהדמיות בלבד, אשר אינן מציינות את פרטי הלקוח ומציגות את הבית לפני שנכנס להתגורר בו, לא נפגעה פרטיותו. עוד טען כי בכל מקרה, לא מדובר בפגיעה כזו חמורה הגוברת על זכותו המוסרית לפרסם את יצירתו. לבסוף טען כי הלקוח אף הסכים לפרסום, בין היתר לאור העובדה כי התיר לאחרים לפרסם תמונות של הבית.
הלקוח טען, מנגד, כי פרטיותו ופרטיות משפחתו נפגעה, וכי הפרסום לא נעשה בתום לב. עוד טען כי האינטרס הכלכלי של האדריכל לפרסם את עבודתו אינו גובר על הזכות לפרטיות, בפרט כשאינו מונע ממנו להראותה ללקוחות ולחוגים מקצועיים. כמו כן, טען שהסכמתו הותנתה בחתימה על התחייבות - שלא נחתמה.
ביתו של אדם מבצרו, לא כך חצרו
השופט פוגלמן קיבל את הערעור בחלקו, לאחר שהפריד בין פרסום ההדמיות של פנים הבית לבין אלו של חזיתו. "פנים ביתו של אדם הוא מבצרו, ובגדריו הוא זכאי לכך כי יניחו אותו לעצמו", כתב השופט. הוא קבע כי פרסום ההדמיות של פנים הבית מהווה פגיעה בצנעת חייו של הלקוח.
נפסק כי ההדמיה חושפת חללים אישיים כמו חדרי הרחצה והשינה, וכי למרות ששמו של הלקוח לא נחשף, מאחר שמדובר ביצירה "חד פעמית" - בהחלט ניתן לזהות בבית של מי מדובר.
עוד נפסק כי פרסום הדמיות פנים הבית אינן "פגיעה של מה בכך", והן בהחלט עלולות ליצור תחושת אי נוחות עזה. עוד נקבע כי לאור העובדה שהאדריכל ידע שהלקוח קנאי לפרטיותו, הרי שלא פרסם אותן בתום לב. לבסוף נפסק כי משכתב ההתחייבות לא נחתם, לא ניתנה הסכמת הלקוח לפרסום.
לעומת זאת, נפסק כי פרסום ההדמיות המציגות את חוץ הבית אינו מהווה פגיעה בפרטיות, וגם אם כן - מדובר בפגיעה קלת ערך בלבד. "ברגיל, חזיתו של בית חשופה לעוברי אורח. היא מצויה ב'עין הציבור'", כתב השופט. הוא סיכם כי הזכות לפרטיות לא חלה על מידע שהציבור כבר נחשף לו.
לבסוף נקבע כי האדריכל רשאי להציג את הדמיות הפנים בפני לקוחות וחוגים מקצועיים, ולהמשיך לפרסם את ההדמיות החיצוניות. בכך יש איזון ראוי בין זכויות האדריכל ביצירתו לבין זכות הלקוח לפרטיות. האדריכל לא חויב בהוצאות.
לדברי עו"ד אלי נחום העוסק בדיני קניין רוחני, "החידוש בפסק הדין הוא בכך שבעוד שבית המשפט התיר לאדריכל לפרסם בפני לקוחותיו ובקרב חוגים מקצועיים הדמיה של פנים הבית שתכנן, הרי נאסר עליו, לעומת זאת, לפרסם את ההדמיה באינטרנט בשל החשש לפגיעה בפרטיות הלקוח".
עו"ד ארז הרכבי העוסק בדיני קניין רוחני הוסיף כי "פסק הדין נוגע, בין היתר, בהתנגשות בין זכותו של האדריכל לפרסם את עבודתו - בה יש לו זכויות - לבין זכות הלקוח של האדריכל לפרטיות. פסק דין זה צריך להוות תמרור אזהרה ומורה דרך לאדריכלים ולמעצבי פנים: עצם העובדה שלאדריכל זכויות בתוכניות הבית שתכנן, אין משמעה שהוא יכול להתעלם מזכות לקוחו לפרטיות".
לדבריו, "פסק הדין מלמד על הכדאיות בהכנת הסכם בכתב מראש בין האדריכל ללקוחו, הנוגע הן לזכותו של האדריכל לפרסם את עבודתו והן למגבלות, אשר ברצון הלקוח להטיל על פרסום זה".
לעיון בפסק הדין
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין "
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
