משרד החוץ יפצה עובדת שפוטרה בכ-80 אלף ש'

מה קורה כאשר עובדת יוצאת לחופשת לידה ואז מחליפים את הבוס? על שאלה זו ביקשה מנהלת לשכת סגן שר החוץ לשעבר לענות, לאחר שפוטרה מיד עם חזרתה לעבודה בעקבות בחירות 2009, אז הוחלף סגן שר החוץ. בתביעה שהגישה נגד המדינה נקבע: משרד החוץ פעל תחת ענן כבד של חוסר תום לב והגינות

PsakDin.co.ilפורסם: 28.01.13 , 12:29

מה קורה כשעובדת יוצאת לחופשת לידה - ואז מחליפים את הבוס? את השאלה הזו שאלה את עצמה מנהלת לשכתו של סגן שר החוץ לשעבר, מגלי ווהבה, שיצאה לחופשת לידה. במהלך החופשה התקיימו בחירות 2009 ודני איילון נכנס לתפקיד - והחליף את רוב כוח האדם בלשכה, ובכלל זה גם אותה. אולם, לאחר שהממונה על חוק עבודת נשים לא התיר את פיטוריה, החזירו אותה לעבודה.

פסקי דין נוספים בערוץ הקריירה :

העובדת סירבה לשוב לעבודה רק על מנת להיות מפוטרת שוב באופן אוטומטי, לאחר תום 60 הימים שלאחר החופשה. היא שבה לעבודה לאחר התכתבות ממושכת, כחודשיים אחרי שכבר הייתה אמורה לחזור. אך לטענתה, עם חזרתה היא מודרה לחלוטין מהעשייה בלשכה, וזומנה לפגישה שעוררה בה חשש שמנסים "לתפור לה תיק". בסופו של דבר, היא אכן פוטרה מיד בתום התקופה המוגנת.

בעקבות זאת, הגישה העובדת תביעה נגד משרד החוץ, בטענה שפעל בחוסר תום לב קיצוני כשפיטר אותה ללא שימוע, ומבלי שניתנה לה הזדמנות אמתית להשתלב בעבודה. לפיכך ביקשה, בין היתר, פיצוי של 18 משכורות (כ-100 אלף שקל), ו-130 אלף שקל נוספים בגין הפרת חוק עבודת נשים, חוק שוויון הזדמנויות וכפיצוי לעוגמת הנפש שנגרמה לה. ואולם, בית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעה בחלקה בלבד - ופסק לה פיצוי של 35,216 שקלים.

בערעור שהגישה לבית הדין הארצי לעבודה על סכום הפיצוי - באמצעות עוה"ד סיגל פעיל, יפעת תבור וליהי בכר - טענה המערערת כי הפיצוי אינו הולם את התנהלותו הדורסנית והחמורה של משרד החוץ.

המדינה טענה, באמצעות עו"ד רוני לוי, כי הפיצוי שנפסק למערערת הוא מעל ומעבר, בין היתר נוכח העובדה שאלמלא שהתה בחופשת לידה - הייתה מפוטרת כשאר עובדי סגן השר היוצא, מאחר שמדובר במשרת אמון שמסתיימת עם תום כהונת נבחר הציבור.

עוד נטען כי לא ניתן לכפות על סגן השר הנכנס לפתח כלפי העובדת אמון, רק משום שהייתה בחופשת לידה, וכי נוכח המאפיינים הייחודיים של המשרה, אף לא היה צורך בעריכת שימוע, בפרט כשסירבה לשוב לעבודה כחודשיים לאחר תום חופשת הלידה.

"כלי משחק בידי מדינת ישראל"

השופטת רונית רוזנפלד קיבלה את הערעור בחלקו, לאחר שקבעה כי המדינה התנהלה במקרה זה תחת "ענן כבד" של חוסר תום לב והגינות. נפסק כי המדינה נהגה בעובדת כאילו הייתה "כלי משחק" בידיה, החל מהנסיון לפטר אותה עוד במהלך חופשת הלידה, המשך בכך שלא נתנה לה הזדמנות אמיתית להשתלב בעבודה עם חזרתה, וכלה בכך שסיימה את העסקתה מבלי לערוך לה שימוע.

"הביטוי 'משרת אמון' לא ישמש מילת קסם 'לנעול' את שערי הטיעון מפני עובדים שהעסקתם עומדת לבחינה", כתבה השופטת. היא הוסיפה כי אמנם תקופתה של משרת אמון קצובה עד לתום הכהונה של נבחר הציבור, אך עדיין אין בכך כדי לפטור את המדינה מחובת החוק, וכי היה על המדינה להעניק לעובדת הזדמנות אמיתית להשתלב בעבודה - ולא להעסיק אותה רק למראית עין ולפטר אותה מבלי לתת לה זכות טיעון מינימלית.

המדינה, כך נפסק, פגעה "פעם אחר פעם בכבודה של המערערת כאדם וכאישה עובדת שילדה זה לא מכבר", ומשכך מוצדק להגדיל את סכום הפיצוי שנפסק לטובתה. לפיכך, נקבע כי המדינה תשלם לעובדת פיצוי כולל של 76,216 שקלים, וכן הוצאות של 30 אלף שקל על שני ההליכים.

עו"ד מיכה דוד, העוסק בתחום העבודה, מסביר כי "בקובעו כי 'משרת אמון' אינה מילת קסם, הנועלת את שערי זכות הטיעון מהעובדים, ביסס בית הדין הארצי לעבודה נדבך נוסף אשר לזכות הטיעון של עובד בטרם יפוטר מעבודתו".

לדבריו, "בית הדין הארצי שב והזכיר למדינה כי חלה עליה חובה מוגברת לקיים אחר הלכות השימוע ההולכות ומתפתחות בדיני העבודה בישראל".

לעיון בפסק הדין

לאתר המשפט הישראלי "פסקדין "

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו