מורה ממוצא רוסי תבעה: "פוטרתי מחמת אפליה"
בית ספר תורני במרכז הארץ העסיק מורה ממוצא רוסי בזכות הצעתה לגייס תלמידים יוצאי חבר העמים - ובכך להגדיל את תקציבו. אך אחרי 8 שנים הצטמצם מספר העולים - והמורה פוטרה. בתביעה טענה כי פוטרה עקב אפליה. מה נפסק?
מורה, יוצאת חבר העמים, התקבלה לעבודה במרכז הנוער הטכנולוגי נחלים במרכז הארץ לאחר שהציעה להקים מגמה מיוחדת לתלמידים יוצאי חבר העמים. היא אף הביאה עמה תלמידים מבית הספר הקודם בו לימדה.
פסקי דין נוספים בערוץ הקריירה :
- משרד החוץ יפצה עובדת שפוטרה בכ-80 אלף ש'
- ייצוגית: ג'יימס ריצ'רדסון מפרה זכויות עובדים
- עובד טבע ביקש לחזור לעבוד: לחצו עלי להתפטר
המורה לימדה בבית הספר את מקצועות התנ"ך, ההיסטוריה והספרות, למרות שלא הייתה לה השכלה מתאימה לפי דרישות משרד החינוך - שכן הוסמכה כמורה למוזיקה בלבד. לטענת המורה, במהלך תקופת עבודתה לימדה לא רק תלמידים יוצאי חבר העמים, אלא גם ישראלים ועולים ממדינות אחרות, ואף הכינה את התלמידים לבגרויות.
כעבור כ-8.5 שנים קיבלה המורה מכתב פיטורים, בו נמסר לה כי לנוכח הירידה במספר התלמידים מחבר העמים, בית הספר נאלץ לסיים את העסקתה. לטענתה, זמן מה לאחר פיטוריה, אף הושלכו חפציה האישיים מחדרה ללא ידיעתה.
בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב נגד עמותת המרכז להכשרה מקומית ותיכונית תורנית, המפעילה את בית הספר, היא ביקשה להורות על ביטול פיטוריה, ולחילופין לפסוק לה פיצוי של 300 אלף שקל בגין הפסדי השתכרות. עוד ביקשה פיצוי של 50 אלף שקל בגין פיטוריה שלא כדין, שכן לטענתה, פוטרה מחמת אפליה עקב מוצאה - ומבלי שנערך לה שימוע.
העמותה טענה, מנגד, כי המורה פוטרה ללא כל קשר למוצאה, וכי לא נערך לה שימוע בשל טעות, אך היא כן הוזהרה כי אם לא תגייס עולים - תפוטר. עוד נטען כי גם אם פיטוריה היו שלא כדין אין לבטלם, שכן היא אינה מוסמכת ללמד מקצועות הומניים.
"מיתוג מוצאי" פסול
השופטת נטע רות קבעה כי התנהלות הנתבעת כולה מלמדת על אפליה פסולה ומתמשכת של המורה, עקב מוצאה. נפסק כי הסכמת הנתבעת להעסיק את התובעת, ביודעה כי אין לה את ההכשרה המתאימה, נעשתה ממניע עיקרי הקשור במוצאה - יכולתה לגייס לבית הספר תלמידים נוספים שבהם גלום ערך כלכלי של הגדלת סבסוד."הנתבעת... קיבלה את התובעת לעבודה כמורה למקצועות הומניים שונים משום 'הנדוניה' שהביאה עמה (התובעת), הווה אומר - בשל קבוצת התלמידים יוצאי חבר המדינות 'שגייסה' התובעת לשורות בית הספר - ומשום שהיא (הנתבעת) ראתה בתובעת אבן שואבת עבור תלמידים נוספים ממוצא זה", כתבה השופטת. השופטת אף הביעה תמיהה על כך שמשרד החינוך לא הפעיל את סמכויות הפיקוח שלו בבית הספר.
נקבע כי אמנם התובעת היא זו שהציעה את עצמה כמי שיכולה להביא לבית הספר תלמידים מחבר העמים, אולם מטרתה הייתה להשתמש במוצאה כ"קרש קפיצה" בלבד, על מנת להתקדם. אך לאכזבתה, "משחדל מיתוג זה להטיל 'ביצי זהב' עבודה הנתבעת", היא "הושלכה ככלי אין חפץ בו", וכך גם בחפציה.
נפסק כי אופן פעולת הנתבעת השפיל ופגע בכבוד התובעת כאדם, הכביד עליה להשתלב בשוק התעסוקה ומנע ממנה מ"'לפרוץ" את גבולות המוצא. מדובר בהתנהלות חמורה, כך נקבע, בפרט כשמדובר במוסד חינוכי שאמור להטמיע את עקרונות השוויון והסובלנות בקרב תלמידיו.
עם זאת, נקבע כי אין זה המקום לאכוף את יחסי העבודה ולבטל את הפיטורים, שכן בפועל אין לתובעת הכשרה מתאימה - ובמקום יש לפסוק לה פיצוי ראוי. על כן, חויבה הנתבעת לשלם לתובעת 100 אלף שקל בגין הפסדי השתכרות ו-50 אלף שקל בגין פיטוריה שלא כדין, תוך הפלייתה וללא עריכת שימוע. הנתבעת חויבה בהוצאות של 15 אלף שקל.
לעיון בפסק הדין
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין "
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
