דווקא היהודים רוצים להרוס שריד מגטו ורשה

הוא היה מקווה לנשים. הוא היה מרפאה לחולי שחפת. הוא שרד את מלחמת העולם השנייה והפך לנקודת כינוס לניצולי שואה. כעת, "הבניין הלבן", מרכז הקהילה היהודית ואחד מהשרידים האחרונים של גטו ורשה, עלול להיהרס לטובת גורד שחקים מודרני.

עוד חדשות בעולם :

יוון שובתת: "נבעט החוצה את הטרויקה האירופית"

האו"ם: לא ראינו מטוסים בסוריה בגלל מזג האוויר

קאמבק לרודן: העיר וולגוגרד תיקרא סטלינגרד

הייגל בסנאט: אשמור על היתרון הצבאי של ישראל

משרד התרבות יכריע בקרוב על גורלו של הבניין, שפעילים מבקשים להכריז עליו כאתר היסטורי - דבר שימנע את הריסתו. מה שמפתיע בסיפור הוא מי ניצב משני צדי המתרס. דווקא הקהילה היהודית, בעלת המבנה המוזנח, מבקשת להרסו. מנהיגיה טוענים כי מבנה גדול יותר נדרש כדי להכיל את הקהילה הצומחת שוב.

מוזנח, מכוער ונגוע בפטריות. "הבניין הלבן"(צילום: AP)

הבניין הלבן, הניצב בלב מרכז העסקים של ורשה, הוא המקום שבו מתכנסת הקהילה להרצאות, ארוחות שבת ואירועים נוספים. מנהיגים יהודים טוענים כי הוא מוזנח, מכוער ונגוע בפטריות ולא יכול להמשיך ולשמש את הקהילה ששילשה את גודלה בעשור החולף.

"מכבדים את העבר, בונים את העתיד"

"אני לא יכול להסכים עם הדעה שהבניין חשוב יותר מעתיד הקהילה", אמר אנדרז'יי זוזולה, סגן נשיא הקהילה, "זהו למרבה הצער תמצית הסכסוך". הרב הראשי בפולין מגייס לצדו את בניית בית המקדש השני ומסביר: "עד כמה שאנחנו מכבדים את העבר, אנחנו בונים למען העתיד.

עד כמה שהייתה קדושה במקדש שעמד, הוא הוגדל כדי למלא את צורכי הקהילה היהודית החיה. זה מייצג את המאבק שיש כאן".

הדיון הוא גם מיקרוקוסמוס של נושאים עמוקים יותר שעולים במסגרת התכנון העירוני בוורשה היום. העיר נהרסה כמעט כליל במלחמת העולם השנייה אך ידעה פיתוח מסיבי במסגרת הצמיחה הכלכלית שלאחר הקומוניזם.

פנינים אדריכליות שהיו חשובות לזהות הלאומית נבנו מחדש בקפידה - למשל הטירה המלכותית וכיכר העיר העתיקה. כמה בניינים מלפני המלחמה שרדו פה ושם, חלקם הודות למזל וחלקם משום ששימשו כמטות נאציים ולפיכך לא הושמדו כחלק מהתגובה הנאצית לשתי התקוממויות - מרד גטו ורשה ב-1943 ומרידה גדולה יותר בכל העיר שנה לאחר מכן.

הקהילה היהודית שגשגה בעיר לפני המלחמה(צילום: AP)

באזור שהיה הגטו, כמעט לא נותר שריד מהעבר. ליד הבניין הלבן ניצב בית הכנסת נוז'יק, בית הכנסת היחיד מלפני המלחמה שעדיין עומד על תלו. הוא שרד כי הגרמנים הפכו אותו לאורווה. בצדו השני של הרחוב עומדת כנסייה מלפני המלחמה וברחוב פרוזנה הסמוך יש ארבעה בניינים שבחזיתם העשויה לבנים עדיין נראים חורי ירי. פה ושם ניתן להבחין גם בשרידי חומת הגטו. כל זה מעט מאוד לעומת פאר הקהילה ששגשגה בעיר לפני המלחמה.

מרתף הבניין בן 200 שנה

הדיון על הבניין הלבן מעלה שאלות הנוגעות למיזמי הבנייה ברחבי העיר: האם יש להציל בניינים עתיקים גם אם נראה שהדבר מעכב את המודרניזציה? מה שווה להציל בעיר כמו ורשה? האם מבנים כמו הבניין הלבן, שלא היו מתבלטים כלל ברומא או פריז, ראויים לשימור רק משום שכמעט כל שרידי העבר האחרים הפכו לאפר ואבק?

במקרה הזה, מתנגדי תוכנית הבנייה אומרים שלמנהיגי הקהילה היהודית אין זכות להרוס את המבנה ששרד, וטוענים כי הוא רכוש פולין. מנגד טוענים היהודים כי אין זה הוגן למנוע מהם פיתוח, בזמן שסביב כבר מחקו גורדי השחקים כל זכר לאופייה של השכונה לפני המלחמה.

הבניין הלבן נמצא במצב של בליה מתקדמת. גילו של המרתף עולה על 200 שנה ורוב הבניין בן 130 שנה ועבר שינויים ניכרים. האווירה בתוכו עגומה, המשרדים עלובים, הרצפות מכוסות לינוליאום ושטיחים ישנים.

טרם נמצאו משקיעים למיזם החדש(צילום: AP)

שני מאפייניו הבולטים הם גרם מדרגות עץ ושני לוחות הנצחה משנות ה-30, התקופה שבה שימש כמרפאה, שעליהם כתובות בפולנית, בעברית וביידיש. מנהיגי הקהילה התחייבו לשמר את האלמנטים הללו בכל מחיר. אבל הם רוצים להחליף את הבניין עצמו במבנה גבוה יותר שיספיק לצורכי הקהילה וגם יהיו בו חללים שניתן להשכיר כדי לתמוך כלכלית בקהילה.

"מורשת היסטורית של כל הפולנים"

עדיין אין תוכניות מפורטות למיזם החדש, משום שטרם נמצאו המשקיעים. ראשית כל יש צורך באישור בנייה. אבל אנשי הקהילה אומרים כי הם רואים לנגד עיניהם בניין בן 20 קומות.

מצדו השני של המתרס ניצבת קבוצה קטנה ונחושה של אדריכלים ופעילים אחרין - יהודים ולא יהודים - שמאמינים שיש לשמר את המבנה ברחוב טוורדה 6 בשל חשיבותו ההיסטורית לכל העיר. הם מכירים בכך שמצבו של הבניין עגום, אבל מאשימים את הקהילה היהודית בהזנחה כדי להצדיק את ההריסה.

"עבורי מדובר בשערוריה משום שזו מורשת היסטורית של כל הפולנים", אמרה יוהאנה יזונסקה, מעצבת גרפית. "זה הרגע האחרון שבו אנחנו יכולים להציל את הבניין".

(צילום: AP)

המתנגדים להריסת הבניין הלבן טוענים כי למרות כל השינויים שנעשו בבניין, יש לשמר אותו משום שהוא משקף את הגורל המשתנה של החיים היהודיים בוורשה. כשהבניין נבנה בשנות 1880, הוא שימש מקווה לנשים וגם בית למשפחות. בשנות השלושים של המאה העשרים הוא שימש מרפאה לחולי שחפת וישר לאחר המלחמה הוא הפך למקום שבו ניצולי שואה יכלו להירשם ולהעביר את הלילה.

מבנה "נטול איכויות אמנותיות"

"אני חושב שהבניין הזה צריך להינצל ולהישאר כמזכרת שקשורה בהיסטוריה של הקהילה היהודית", אמר יאנוש סוזצקי, חוקר מדע המדינה שכתב ספר על הבניין ששרד ברחוב פרוזנה, שהיה חלק מגטו ורשה. סוזצקי היה חבר לארגון "אגודת המגינים על המורשת התרבותית של ורשה" שהגישה עצומה למשרד התרבות בבקשה להכריז על המקום כאתר היסטורי.

בשנה שעברה סירב משרד המדינה לענייני מורשת להעניק לבניין הלבן מעמד של מונומנט היסטורי. בעוד הוא הכיר בהיסטוריה הארוכה שלו ששזורה עם זו של יהודי ורשה, הוא הכריז על המבנה "נטול איכויות אמנותיות".

לא ברור עדיין מתי יחליט משרד התרבות כיצד לסווג את הבניין. אולם סוזצקי אמר שאם הצד שלו יפסיד הוא ימשיך להילחם ולהגיד ערעור נוסף.