50 גוונים של חיפוש: ספרים מתורגמים בישראל
ירידים בינלאומיים, שותפויות בין מו"לים, סוכנים ספרותיים ומקדמות שמנות - כל אלו עוזרים לאנשי הספר לגייס לשורותיהם את היצירה הבאה שתתורגם לעברית. אבל מה קורה כשמפספסים, ואיך "חמישים גוונים של אפור" שינה את כללי המשחק? חלק שני
בחלק הראשון בסקירה שלנו את הנעשה מאחורי הקלעים של תעשיית הספרים המתורגמים בארץ, דיברו רבים מהעוסקים בתחום על מכרזי הזכויות והירידים הגדולים המושכים את המו"לים והסוכנים. אבל לא פעם, ההפתעות המוצלחות והמדהימות ביותר מגיעות מכיוונים שונים לגמרי.
להוצאת "ידיעות ספרים" מחלקה גדולה לספרות מתורגמת. לזכות אנשיה רשומות הצלחות פרי עטם של האנס פאלאדה, ג'ון ויליאמס, הרלן קובן ועוד. אך כל אלו
מתגמדים, לפחות מבחינת התהודה הציבורית, אל מול ההצלחה הפנומנלית שנבעה מרכישת הזכויות לתרגום סדרת רבי המכר "חמישים גוונים של אפור" - וזו דווקא לא נעשתה בדרך המקובלת של ירידים ומכרזים.
"בדרך כלל, סופר שמעוניין לפרסם ספר פונה לסוכן, שמייצג את כתב היד ומוכר את הזכויות", מספרת נטע גורביץ', כיום עורכת ראשית של ההוצאה ועד לא מזמן עורכת מחלקת הספרות המתורגמת. "במקרה של הספר הזה, הוא הפך להצלחה מסחרית מסחררת לאחר שהסופרת הוציאה אותו בהוצאה עצמית (באמצעות אמאזון), מבלי שהיה לה סוכן או מו"ל - פשוט מפני שאף סוכן ואף הוצאה לא הסכימו לטפל בזה.
"כמו במקרים אחרים של כתבי יד חמים, הקונים הראשונים קנו בזול, ואלה שהיו איטיים יותר כבר נאלצו להשתתף במכרזים ולשלם סכומי עתק. ללמדנו שתופעות ספרותיות ויצירות מבטיחות עולות לפני השטח כל הזמן - לאו דווקא סביב ירידים, ולאו דווקא במקומות שבהם היינו מצפים למצוא אותן".
גורביץ' לא מכחישה כי בעבר, לירידים היתה משמעות אדירה בתחום, ושלמעשה עדיין יש להם חשיבות: "פעם, בהם היה מתבצע ה'ביזנס' - זכויות תרגום נקנו ונמכרו. כיום עברה הבכורה למייל, ולכן לכאורה אפשר להמשיך לנהל את עסקי המו"לות מבלי לבקר באף יריד. אלא שיש ערך אדיר למפגש פנים אל פנים עם אנשי התחום, לפגישות העבודה שבהן שומעים על הספרים מפי אנשים ולא קוראים עליהם מתוך קטלוגים, ול'דופק' של התעשייה, שאותו אפשר להרגיש רק במפגשים הבינלאומיים האלה".
ככה זה כשיש שניים
בשנים האחרונות אנו עדים לשיתופי פעולה של הוצאות קטנות או בינוניות עם הוצאות גדולות ומבוססות. שיתוף פעולה שכזה מאפשר מרחב תמרון עבור ההוצאה השותפה בפרסום ספרות איכותית. "השותפות שלנו עם ידיעות ספרים מבחינת השתתפות בעלויות ובהכנסות ובשלב השיווק, מאפשרת לנו להתחרות במגרש של הגדולים אם אנחנו רוצים בספר מסוים, ולאו דווקא מסחרי", מספרת שרי גוטמן, מו"ל הוצאת "אחוזת בית".
"המערכת שלנו מחליטה באיזה ספר אנחנו מעוניינים, ואם יש צורך בהוצאה כספית גבוהה מהמקובל - ידיעות ספרים נכנסת לתמונה ומצטרפת למשא ומתן הכספי", היא מסבירה, ומוסיפה כי צוות ההוצאה בוחר את הספרים הטובים מסוגם: "אנחנו בוחנים את כל ההצעות ומגיעים למסקנה אם הספר אכן עומד במקום גבוה בז'אנר שלו, וכתוצאה מכך יכול להעשיר ולשבח את טעמם של הקוראים שאוהבים את הז'אנר".
האם נוצרים קשרים בין הסופרים המתורגמים לעברית להוצאת הספרים?
"בהחלט, אם הסופר פנוי לכך ורוצה בכך. כמו בכל מפגש - יש כאלה שאנחנו קרובים אליהם יותר, ולאחרים פחות. המחויבות שלנו כלפי כל הסופרים שלנו מחו"ל ומהארץ היא מחויבות טוטאלית, וזאת משום שכאשר אנחנו בוחרים בספר, הדבר החשוב לנו ביותר הוא הפרסונה שמאחוריו, ולא הספר היחיד שעומד לפנינו כרגע. אנחנו קונים ספרים משום שאנחנו מאמינים שכתבו אותם יוצרים מוכשרים ושהספר אינו הברקה חד-פעמית - ולאלה אנחנו מחויבים בטיפוח, דבקות ועשייה מופתית בכל הקשור לתרגומם ולהבאתם לציבור הקוראים הגדול ביותר".
אף על פי שגוטמן סבורה כי כיום החשיבות המעשית של ירידי הספרים אינה גדולה, היא מציינת שעיקר משמעותם בעיתוי. "לקראת הירידים, ההוצאות בעולם משחררות את כתבי היד החזקים שלהן", היא מסבירה, "ולכן כדאי לפקוח עין ולראות מה קורה בשבועות שלפני כן".
אז איך בעצם מתנהלים העסקים סביב זכויות התרגום, ומה כן קורה בירידים? "שני הנתונים שקובעים כל עסקה הם כמעט תמיד גובה המקדמה שההוצאה מוכנה לשלם, ואיזה סוג ספרים היא מוציאה לאור - כלומר, עד כמה מרשימה העשייה המו"לית שלה", פוסקת גוטמן. "ביריד נפגשים עם כל סוכן או מו"ל למשך חצי שעה בלבד, ואין שום יכולת לקשור קשרים משמעותיים. העניין המעשי היחיד מהיריד הוא דווקא בתחזוק הקשר עם המו"לים והסוכנים של הספרים שראו אור בהוצאה, לקראת הספר הבא של אותו סופר שכבר הוציא אצלנו ספר אחד. כאן הקשר האנושי והמפגש נינוח יותר, פורץ מעבר לזמן המוקצב, ויש לו חשיבות כלשהי".
סקאוט בכל נמל
ועם זאת, למרות שהדואר האלקטרוני אולי החליף במידה לא מבוטלת חלק ניכר מיחסי האנוש בתחום - יותר ויותר הוצאות בארץ ובעולם מפעילות היום סקאוטרים. מדובר בתפקיד שמבקש לענות על הצורך של ההוצאות להיות תמיד בחזית העשייה, על אף הריחוק הגיאוגרפי. הסקאוט מספק אינפורמציה, יוצר קשרים עם הוצאות וסוכנים מארצות שונות, ומתווך בין ההוצאה בישראל להוצאה בחו"ל.
זיו לואיס, מנהל רכש וזכויות חו"ל בהוצאת "כנרת זמורה-ביתן", משמש גם כסקאוט בכל מחלקות ההוצאה. "אנו ניזונים ממקורות מידע שונים ומגוונים, ומשיגים מידע בדרכים רבות", הוא מספר על תהליך העבודה. "לפני 20-30 שנה, בעלי ההוצאה לאור היו עוברים על רשימת רבי-המכר של ה'ניו יורק טיימס', ומבקשים לברר על אודות הספרים שהופיעו שם. היום זה בלתי אפשרי, כי הספרים שמופיעים היום ברבי-המכר נמכרו כבר לפני שנתיים.
"אחת ההשפעות של המהפכה הטכנולוגית שהביאה לעולם את הקבצים והאימייל, היא שאנו נאלצים להשיג את הזכויות בשלבים מוקדמים: לפני עריכה, עיצוב עטיפה והוצאה לאור. זה הופך את כל התהליך ליותר עסקי. וזו הסיבה לכך שאנו שוכרים סקאוטרים ספרותיים מקצוענים בלונדון, איטליה, צרפת וארצות הברית. בנוסף, ב-30 שנות עבודתי, בניתי קשרים ורשת שלמה שעוזרת לי לאסוף מידע על ספרים חדשים ועתידיים.
"הדבר נכון לא רק לגבי ארצות גדולות, אלא גם בשווקים קטנים כמו קוריאה או אפריקה למשל. כמו כן, ישנם אתרים שניתן להירשם אליהם והם מספקים אינפורמציה ומסקרים את העסקאות שנעשו בשוק דוברי האנגלית. כל הוצאה לאור או סוכן מפרסמים מידע וביקורת על ספר, חצי שנה לפי שהוא רואה אור".
האם חל שינוי משמעותי כלשהו בענף המו"לות בתקופה האחרונה מבחינת רכישת זכויות?
"בשנה האחרונה, עם ההצלחה של 'חמישים גוונים של אפור', נוסף עוד מקור או עוד שטח שצריך לסרוק - Self Published Books. נפתח שטח חדש לספרים שפורסמו באופן עצמאי. בהוצאה שמנו לעצמנו מטרה למצוא את הדברים הכי טובים בז'אנר: יש לנו מותחן מדע בדיוני, ספרות נשים, ספרות נוער וספרות אירוטית בקנה - וכל אלו ספרים שעקפו את תעשיית המו"לות הממוסדת, הצליחו בכוחות עצמם, ורק אחר כך המו"לים קנו אותם".
ולשאלת השאלות - איך בוחרים את הספרים? - משיב לואיס כי "אם היה מדע מדויק, לא היו צריכים אותי. דרוש ניסיון רב ואינטואיציה. חשוב להציב מטרות, ולעקוב אחר מגמות חזקות בשוק העולמי: אם מותחן סקנדינבי נהיה משהו חם, אז אתה הולך על זה. היה למשל גל של ספרות על הודו, והלכנו גם איתו. אנו תמיד מנסים לנחש מה העניין הבא. העבודה שלי היא למצוא לכל מחלקה את הספרים הפוטנציאליים שלה. אני מוסר את חוות דעתי, ובהוצאה מחליטים האם הספר
מעניין אותנו. 90 אחוז ממה שמגיע אלי נפסל בן רגע, אבל אם מגיע ספר ממש מדליק שיש לי סיבות להאמין שנפרסם אותו, אז אני קורא אותו בעצמי. אנחנו נעזרים גם בלקטורים לשם כך, ואם הם אוהבים - מחליטים ללכת הלאה, ומעלים הצעה לרכישת הזכויות.
"אחד המאפיינים של שוק לא בוגר", מוסיף לואיס, "הוא כאשר המכרזים יוצאים מכלל שליטה. יש תחרות, בפרט בישראל, ויש שיקולים של כוח, כמו גם שיקולים פוליטיים. ראינו כמה מכרזים שיצאו משליטה, ואני חושב שידענו לצאת בזמן ממכרז שכזה ולהחליט מראש כמה אנחנו מוכנים להשקיע. היו שלושה מקרים שההצעה שלנו לא היתה הכי גבוהה אבל זכינו במכרז, כיוון שהצענו ערך מוסף. צריך להבין שכאשר יש ספר באמת חם שנמכר ל-35 מדינות, ישראל נמצאת בתחתית, כי אנחנו יכולים לשלם יחסית מעט. אז ההוצאות בחו"ל מחפשות ערך מוסף: תוכנית שיווקית יצירתית, ויחס לסופר ולספר".
תרזה בירון-פריד היא אחת העורכות של "הספריה לעם" של הוצאת "עם עובד", המפרסמת גם ספרות מתורגמת. לצד סופרים מוכרים, רואים אור בסדרה גם ספרי ביכורים או ספרים של סופרים שאינם מוכרים לקהל הישראלי. בירון מספרת כי "בחירת הספרים של מחברים חדשים נעשית על ידי העורכים אחרי קריאה של האחראית על יבוא ספרים אצלנו בהוצאה, דבורה נגבי, בדרך כלל בעקבות פניות של סוכנויות מחו"ל או של מיצגיהן בארץ, או בעקבות המלצות שמגיעות אלינו בערוצים רבים ושונים. לשיקול המסחרי יש בהחלט משקל בבחירה, וביתר שאת מאז ההידרדרות במצב המו"לות בארץ, בשל כשל השוק שהענף סובל ממנו.
"יש להדגיש שהשיקול הזה בעיקר פוסל ספרים, לאו דווקא מכניס אותם לתוכנית העבודה שלנו; אנחנו פשוט משתדלים לא לכלול כותרים שכישלונם המסחרי ודאי".
האם קיימת תחרות בין ההוצאה להוצאות אחרות?
"מובן שאנחנו מתחרים במו"לים אחרים על הזכות לפרסם ספרים מסוימים, וודאי שזהו תהליך חיובי, כל עוד זוכרים לא להגזים ולא מציעים מקדמות גבוהות עד כדי גרימת הפסדים למו"ל, בתנאי השוק הקיימים. 'עם עובד' ככלל ממשיכה להוציא לאור את כתביהם של סופריה המתורגמים הקבועים - ג"מ קוטזי, איאן מקיואן, פול אוסטר, מייקל שייבון, ג'ונתן פרנזן, אנטוניו מוניוס מולינה, רוברטו בולניו ורבים וטובים נוספים, אך פה ושם אנחנו מתלבטים בשאלה אם סופרים בכירים פחות יוכלו להופיע במסגרת 'הספריה לעם', שמופיעים בה רק כשמונה כותרים מתורגמים בשנה בממוצע".
