הישראלים החדשים: "משפחה בעיני עצמנו"

"כשרואים אותנו הולכים ברחוב, שני גברים עם עגלה, אומרים לנו שהבנות שלנו מדהימות. פחות מתייחסים להורים, ובטח שלא מעירים הערות. יהלי כבר בת 13 והיא גדלה למציאות כזו. מובן שהיא מכירה את הסיפור המשפחתי שלנו. בכיתה ז' היא גם יצרה את 'עץ המשפחה' במסגרת פעילות בית ספרית".

יובל אגרט, אבי לוי ובנותיהם הצעירות. "אפליה כלפי גאים"(צילום: עופר עמרם)

כך מספרים בגאווה יובל אגרט (44), מנהל המרכז הגאה בתל-אביב ובן זוגו אבי לוי (39), עורך דין בתחום הנדל"ן. השניים חיים ביחד כבר 14 שנה ומגדלים שלוש בנות. הצעירה שבהן בת עשרה חודשים.

"יהלי האחות הגדולה נולדה מהורות משותפת של חברה טובה ושלי", מספר יובל. "אז בעצם יש לה שני בתים. אחד בתל-אביב ואחד בראש העין. את הבנות הצעירות עשינו באמצעות הליך פונדקאות, נושא שנכנס חזק לקהילה בשנים האחרונות. לדעתי יש רק בתל-אביב יותר מ-200 זוגות של גברים עם ילדים", הוא אומר. המספר האמיתי, אגב, לא ידוע לחלוטין, שכן הלמ"ס לא סופר זוגות חד-מיניים.

הזכות להורות בערוץ הדעות ב-ynet:

• החלפתי כאב בתקווה / אילן שיינפלד
• קיבלתי שלילת רישיון להיות אבא / בן אילן
• אשה אינה תנור אפייה / חנה בית הלחמי
  

"אנחנו משפחה חמה, אוהבת ותומכת ובהחלט ראויים לגדל ילדים", מוסיף אבי בשיחה הנערכת בגינת ביתם הפרטי והנעים בדרום תל-אביב. "זו זכות גדולה להיות הורה, בטח עם יובל שהוא שותף נהדר להורות. אנחנו לא נשואים, לא מאמינים בניירות, יש לנו קשר שהוא מעבר לפיסת נייר. אני לא מחפש הכרה של המדינה בזוגיות שלנו, למרות שהיה נחמד אם הייתה אפשרות שכן יהיה רשום בתעודת הזהות שלי 'נשוי'.

"בישראל ישנה אפליה כלפי זוגות גאים בזכויות להורות. בכל עניין הפונדקאות זוגות גאים נאלצים לנסוע לחו"ל בשביל הליך פונדקאות. צריך לאפשר לזוגות הומואים הליך פונדקאות בישראל".

"אגב, הסדרה 'אימא ואבאז' עשתה לנו טוב", מוסיף יובל. "היא מדברת על התא המשפחתי שלנו. הכרזות של הסדרה התפרסמו בשלטי חוצות במקומות כמו נתיבות וירושלים, ויש לה אחוזי צפייה גבוהים וכך אנשים מכירים היום את התא שלנו מעט יותר לעומק".

"לא צריכים להרגיש שהמדינה עושה לנו טובה"

אמיר ואלון מיכאלי-מוליאן, בני 40 ו-35, הם זוג גברים נשואים הנמצאים כעת בהודו. בתם שירה נולדה מאם פונדקאית לפני כשבועיים.

"לצערי, המושג 'משפחה ישראלית' מייצג היום רק חלק מאוכלוסיית המדינה", אומר אלון, בעל משרד פרסום, ומוסיף: "אנחנו משפחה ישראלית אולי בעיני עצמנו, אבל מדינת ישראל עושה הכול כדי שלא להכיר בנו כמשפחה".

"זה יום המשפחה הראשון שלנו", מוסיף אמיר, העובד כקונדיטור. "אנחנו נבלה אותו בקונסוליה הישראלית במומבאי בעניינים בירוקרטיים שמדינת ישראל דורשת, על מנת להכיר בנו כמשפחה. לשמחתנו אנחנו מוקפים בעוד שש משפחות חדשות שגם הן, כמונו, ממתינות למדינה שתכיר בילדיהם".

אלון, אמיר ושירה. משפחה חדשה ומאושרת

אלון ואמיר הבינו לפני שנתיים, ואחרי שנתיים של זוגיות, שהם רוצים להפוך למשפחה. "לא רצינו להכניס גורם שלישי למערכת היחסים שלנו, והיה ברור שאנחנו הולכים לפונדקאות. לא די בכך שלא אפשרו לנו לעבור את התהליך הזה בישראל, המדינה עושה הכול כדי להקשות עלינו את החזרה לארץ עם בתנו. כמי שמשלמים מסים ושירתו בצבא, אנחנו לא צריכים להרגיש שהמדינה עושה לנו טובה. אבל כל זה מתגמד לעומת המתנה האדירה, שירה, שנכנסה לחיינו".

"מבחינת המדינה אני עדיין לא אימא"

אנה טליסמן, עובדת סוציאלית בת 39 וג'ני סוטניק, מומחית למודיעין תחרותי - בת 39 אף היא, חיות ביחד כבר 15 שנה. לפני חמש שנים החליטו להפוך לאימהות ולהביא לעולם את רומי, בתם, כיום בת 11 חודשים.

אנה, ג'ני ורומי. בלי הכרה פורמלית(צילום: ירון ברנר)

"השנה יש למילה 'משפחה' משמעות נוספת עבורנו", אומרת אנה. "אנו לא מתייחסות ביום הזה רק להורינו, אלא גם לבת שלנו. אפשר לומר שהשנה נולדנו כאימהות והבנו עד כמה גם החברים שלנו הם חלק מהמשפחה שלנו. משפחה זה קודם כול רשת תמיכה".

גם עבורן היחס שהן זוכות לו מהרשויות מקומם ומשפיל. "אנחנו נאבקות להגיע לקבלה פורמלית כמשפחה על ידי המדינה והמוסדות השונים", מגלה ג'ני."מבחינת המדינה אני עדיין לא אימא של רומי. עצם העובדה שאין חקיקה המעגנת את הנושא כזכות חוקית, אלא מותירה את ההכרה בידי פקיד כזה או אחר במשרד הפנים, חייבת להשתנות".

"עובדת בבית ועובדת מחוץ לבית"

מטלת הבוקר הראשונה של רוחמה שטרן (46), אם חד-הורית לשני בנים בגיל העשרה, היא הכנת כריכים. "חשוב לי שלילדים שהולכים לבית הספר לא יחסר דבר", היא מספרת. אחרי סיבוב קצר עם הכלבה היא יוצאת לעבודתה בחברת הנדסה ברמת גן, העיר שבה היא גם מתגוררת.

רוחמה. "המדינה מעודדת לא לעבוד ולא להתפתח"(צילום: ירון ברנר)

"לגדל שני ילדים לבד זו עבודה ואחריות שלא נגמרת. אתה מוותר על המקום שלך הרבה פעמים", אומרת רוחמה. "בין עבודה לאימהוּת אתה במרוץ סביב השעון. צריך להסיע לחוגים ולעזור בשיעורי בית, למלא את שלל מטלות האימא ובעיקר להיות נוכח. למעשה אתה עובד בבית ועובד בחוץ ב-200 אחוז משרה כדי לכסות את כפל התפקידים שהמציאות הועידה לך". רוחמה מצטרפת לסטטיסטיקה שקפצה פלאים בישראל בעשור האחרון. ב-2011 ילדו 5,050 נשים יהודיות רווקות, בהשוואה ל-2,600 בשנת 2000.

היא מספרת שבמשך שנים ניסתה למלא את התפקיד הכפול של "להיות אימא שהיא גם אבא". לדבריה "זה לא עניין פשוט. אתה משחק שני תפקידים שאחד מהם לא טבעי לך. לפעמים זה מתסכל. מה קורה כשיש אסיפת הורים לשני הילדים בדיוק באותה שעה? אתה לא יכול להתחלק וגם לא יכול למלא את הצורך הרגשי שמהווה דמות אב".

לאור הדברים האלה היא מצפה לסיוע משמעותי יותר של המדינה. היא אינה מקבלת מזונות ולכן ממקדת את ביקורתה ב"חוק המזונות (הבטחת תשלום)", לפיו אם חד-הורית שאינה מקבלת את דמי המזונות מאבי ילדיה, זכאית לקבלם מהביטוח הלאומי בגובה של 2,800 שקל או 3,200 שקל במקרה שהיא אם לשני ילדים ומעלה, בכפוף לתנאים שהוקשחו מאוד בשנים האחרונות. "המדינה לא תומכת מספיק בחד-הוריות", אומרת רוחמה, חברת קבוצת אימהות חד-הוריות של עמותת 'ידיד' הנלחמת למען שינוי החוק. "התמיכה היא מינימלית למעשה. המדינה מתנכרת לנו ומעודדת לא לעבוד ולא להתפתח".

ביום המשפחה היא תחגוג גם את יום הולדתה, ולמרות המציאות הכופה התמודדות כלכלית ורגשית לא פשוטה, רוחמה גאה בתא המשפחתי שיצרה, הדומה ל-106.8 אלף משפחות בישראל המוגדרות כחד-הוריות (נכון ל-2011): "הצלחתי לגדל ילדים מוכשרים שמביאים את היכולות שלהם לידי ביטוי".

לא נשואים, כן חברים

"אני חושבת שכאשר זוג חי בנישואים, הדברים קבועים מדי. סגורים. אצלנו יש מאמץ יום-יומי לחזק את הזוגיות. צריך להתאמץ יותר, להשקיע, לחזר. אני מבסוטית מזה שהוא כל הזמן מחזר אחריי". כך אומרת יפעת איפ, שהתגרשה מבן זוגה ניר ענבי ב-2004 לאחר שלוש שנות נישואים. אחרי שנתיים נוספות הם שבו לחיות ביחד. "אין פה עניין אידיאולוגי, אנטי-דתי או אפילו פרקטי. זה פשוט המצב בינינו", אומר ניר. השניים הם חלק מחמישה אחוזים מכלל הזוגות בישראל, 73 אלף זוגות, החיים יחד אך אינם נשואים.

יפעת וניר. "חברות שצריך להמשיך ולטפח"(צילום: אבישג שאר-ישוב)

"השבירות הזו דווקא חיובית", מבהירה יפעת. "שום דבר לא מחבר אותנו מלבד החברות המובנית והעמוקה בינינו. אלה לא הנישואים שקושרים בינינו, לא הילדים וגם לא המצב הכלכלי. זו החברות שצריך להמשיך ולטפח".

יפעת נמצאת בתחילת לימודי המשפטים שלה, לאחר קריירה בתחום השיווק וההפקה. ניר הוא איש עסקים ורואה חשבון. הם הכירו ב-1999, כאשר כבר היו גרושים והורים לילדים מבני זוג קודמים. ביחד הם מגדלים את ילדיו של ניר ואת ילדיה של יפעת מנישואיהם הראשונים.

"עם הילדים זו הייתה ממש הצלחה. שני הילדים הגדולים בני אותו גיל, 21.5, והשניים הצעירים יותר גם הם בני אותו גיל, 18.5. מגיל צעיר הם ביחד. הקטנים גדלו כמו תאומים, וגם הגדולים התחברו והם היום החברים הכי טובים.

מבחינתי זו מתנה. זה הדבר שהכי חשוב בעיניי, כי ראיתי מקרים שבהם דווקא יש חיכוכים בין הילדים של הורים במצבנו".

"אנחנו מקפידים לטפח את הגיבוש המשפחתי", מוסיפה יפעת, "בעיקר סביב המטבח המשפחתי והאוכל, וגם עם הרבה הומור, בדיחות פנימיות וסרקאזם. הכול תמיד ברוח טובה. בימי הולדת למשל, אנחנו יוצאים למסעדות ומקפידים שנהיה רק אנחנו, בני המשפחה, בלי חברים או אנשים נוספים".