טיפול אינטנסיבי באינסולין - בשורה לסוכרתיים?
רוב חולי הסוכרת מתייחסים לזריקות אינסולין כאל מוצא אחרון וחוששים מפניהן, אך קונספט טיפול חדש בארץ מציע להאט דווקא את מהלך המחלה בטיפול של חודש-חודשיים. הקושי טמון ביישום: מחויבות לזריקות רבות ויומיומיות ומעקב צמוד של רופא
כבר 18 שנה סובל סרג' סונינו, בן 58 מבת ים, ממחלת הסוכרת . מאז שאובחן נטל תרופות רבות מסוגים שונים, אך אלה רק גרמו לו כאבי בטן עזים עד כדי אשפוז - ולא היטיבו את מצבו כלל. הטיפול לא הצליח לאזן את הסוכרת וערכי הסוכר שלו נותרו גבוהים באופן מסוכן.
"טופלתי כמעט בכל סוגי התרופות", הוא אומר בראיון ל-ynet, "בלקיחה דרך הפה ובזריקות אינסולין, אבל סבלתי מכאבים קשים. הרופאים אמרו שצריך להתרגל, אבל זה גרם לי פשוט להפסיק עם הכדורים. הפכתי אדיש לתרופות, לבדיקות ולזריקות".
קראו עוד על סוכרת:
לפני כחמישה חודשים טס סונינו לשהות קצרה בחו"ל, ושם התעלף. "הבנתי שאני בדרך שאין ממנה חזרה", הוא מספר, "ושאני חייב למצוא טיפול מתאים".
עם שובו החל סונינו בטיפול אינטנסיבי בזריקות אינסולין, אשר נמצא כבר כמה שנים בשימוש בעולם, אך בארץ רק כתשעה חודשים. במשך חודש וחצי הוא הזריק ארבע-חמש פעמים ביום אינסולין לגופו, ונדקר מספר דומה של פעמים כדי לבדוק את רמת הסוכר בדמו לאחר כל ארוחה.
בתום התקופה, מעיד סונינו, ירדו רמות הסוכר דרמטית, "וגם רופא המשפחה שלי היה בהלם מוחלט מהתוצאות", הוא אומר.
לאחר הטיפול האינטנסיבי באינסולין נטל סונינו תרופה נוספת, במקביל, שאמורה לגרום ללבלב שלו להתחיל לעבוד כמו שצריך. כשהתוצאות היו משביעות רצון הופחת מינון האינסולין בהדרגה - והיום מצבו טוב. "הסוכרת מאוזנת", הוא מספר, "אני עושה פעילות גופנית ולא חש סחרחורת בשום רגע. אני מברך על כל יום שבו התחלתי בטיפול".
חוששים מלהתחיל להזריק
350 מיליון אנשים בעולם סובלים מסוכרת, והנתונים מוכיחים כי כ-50% מהם אינם מצליחים לאזן את רמות הסוכר בדמם. בארץ מדובר על כמעט חצי מיליון חולים, רובם חולים בסוכרת סוג 2.
בשלב מתקדם של המחלה סובלים החולים מפגיעה בתפקוד הלבלב וכתוצאה מכך מירידה בהפרשת האינסולין. בשלב זה יעלו עוד יותר רמות הסוכר בדם, והמחלה מחמירה עד כדי הזדקקות לאינסולין חיצוני.
"אנשים משתמשים היום באינסולין כטיפול, ולא כדי לעצור ממש את מהלך המחלה", מסבירה ד"ר מריאלה גלאנט, אנדוקרינולוגית והמנהלת הרפואית של מרכז DMC, המטפלת בשיטה זו. "שישה-שבעה מחקרים שנעשו על מטופלים שרק אובחנו כחולי סוכרת הראו שאפשר לעכב את מהלך המחלה בשנתיים-שלוש.
"הרעיון הוא לחקות את פעולת הלבלב. כשהסוכר גבוה לאורך זמן, תאי הבטא לא עובדים טוב ולא מפרישים אינסולין כמו שצריך. הזריקות מטפלות זאת באופן מיידי. אחרי כחודש תאי הבטא מתאוששים וחוזרים לעבוד".
-ומה קורה בתום הטיפול? עוברים לתרופות אחרות?
"כשמפסיקים את האינסולין, הדבר תלוי בשלב שבו נמצאת המחלה. ישנה אפשרות לטיפול תרופתי רק דרך הפה, או זריקה אחת ביום של תרופה וביצוע בדיקות אחת לשלושה חודשים. החולים, בכל מקרה, כבר לא מרגישים חולים".
-האם הטיפול מתאים גם לחולי סוכרת "ותיקים"?
"אין הרבה מחקרים שמראים מה קורה כשמתחילים בטיפול בשלב מאוחר של המחלה, אבל בשטח אני רואה ממש לידה מחדש של תאי הבטא. החולים מגיבים גם טוב יותר לטיפול תרופתי דרך הפה, במקום הצורך להמשיך להזריק אינסולין לכל החיים.
"בכל מקרה אנו מתאימים תמיד את הטיפול לחולה הספציפי. מדובר בעניין אינדיבידואלי מאוד ולא דבר שנעשה אוטומטית לכולם".
-רוב חולי הסוכרת מתייחסים לאינסולין כאל מוצא אחרון, איך הם מגיבים כשאת מציעה הזרקות אינטנסיביות?
"הם מקבלים את זה טוב מאוד, כי יש להם פתאום דרך לשלוט במהלך המחלה ולשנות אותה. משום שמדובר בזמן מוגבל ודי מהר הם מתחילים להרגיש טוב יותר, הם מקבלים זאת בשמחה. זאת עבודה קשה לחודש אחד ואז מפסיקים.
"כל הזמן יש אחריות של המטופל, אבל יש משהו שונה כשרואים תוצאות והוא מקבל משוב חיובי. פתאום הוא גם רוצה לאכול נכון ולעשות פעילות גופנית.
"סוכרת ידועה כמחלה פרוגרסיבית שתמיד מחמירה, וברגע שמתחילים תרופות רק מוסיפים עוד ועוד ואז גם עוברים לאינסולין לכל החיים. הטיפול הנוכחי משנה את הקונספט הזה ומציע אפשרות חדשה לגמרי".
קושי ביישום, חשש מהיפוגליקמיה
לא כל הרופאים מתלהבים באותו האופן מצורת השימוש החדשה באינסולין, ובעיקר מדגישים את קשיי היישום שלו. "אין מספיק עבודות רציניות בנושא שהוכיחו את עצמן לטווח ארוך, לפחות שנה אחרי הטיפול", אומר ד"ר יצחק ברוך, מרכז תחום הסוכרת של שירותי בריאות כללית במחוז חיפה. "יש רק מעט מחקרים בנושא, בעיקר אסיאתיים. באירופה ובישראל לא נעשו כאלה בכלל.
"הקונספט הרפואי שלפיו הזריקות האינטנסיביות מאוששות את הלבלב ומאפשרות לו לנוח הגיוני, אבל הטיפול ארוך הטווח באינסולין מקובל יותר".
כיוון שהטיפול בסוכרת תלוי במידה רבה באחריות שמגלה המטופל ובנכונות שלו להתמיד, מסביר ד"ר ברוך עד כמה קשה יהיה "לשווק" אותו לחולים. "כשמדברים עם חולי סוכרת, מבחינתם אינסולין הוא המוצא האחרון. כאן יהיה צריך לבוא ולהגיד לחולה חדש, שרק עכשיו אובחן, שהוא צריך לקבל לא מעט זריקות אינסולין. יש בעייתיות רבה בהיענות לטיפול כזה.
"הקונצנזוס העולמי כולל טיפול ראשוני בתרופה דרך הפה ולא זריקה, וזאת הדרך הנכונה והבטוחה. בשלב מתקדם יותר של המחלה ישנה מחלוקת בנוגע לזמן שבו כדאי להתחיל במתן אינסולין לטווח ארוך או להסתפק בזריקות של תרופות כגון ויקטוזה (Victoza) או בייטה (Byetta).
"בנוסף, בטיפול כזה ישנו צורך במעקב צמוד, שאינו ישים אצל רופא המשפחה. מדובר בהמון זריקות, בדיקות דם ומעקב אחרי עקומות סוכר, כדי לא להגיע למצבים של היפוגליקמיה".
כשמדובר בהיפוגליקמיה, ירידה דרסטית ברמת הסוכר בדם אל מתחת לנורמה, מציג ד"ר ברוך סיכון נוסף שיש לקחת בחשבון. "אסור לשכוח שמדובר בחולה סוכרת חדש, שהסוכר שלו לא בשמים עדיין, וטיפול אינטנסיבי בסוכר יפחית את רמת הסוכר בדם במהירות".
על כך עונה ד"ר גלאנט כי "למרות האינטנסיביות שבטיפול, מתחילים במתן אינסולין במינון נמוך מאוד ומעלים בהדרגה, כך שלא יהיה סיכוי להיפוגליקמיה".
"התרופות - כמו פלסטר על גידול"
באשר לצורך במעקב צמוד, כאן אכן מתגלה קושי ביישום נרחב בקרב חולי הסוכרת, המתבטא גם במחיר הטיפול. בשל הצורך בטיפול כולל, חבילה במרכז כוללת ליווי רפואי של מומחה בסוכרת וקשר טלפוני שוטף, בדיקת חילוף חומרים, תוכנית אישית לפעילות גופנית, חיבור למד סוכר רציף, פגישה עם קואוצ'ר לשינוי אורח החיים ועוד.
אם כי בשלב זה ניתן לקבל החזרים מקופת החולים על חלק ממפגשי הייעוץ, ברור שזהו שירות שמערכת הבריאות הציבורית בישראל אינה יכולה לעמוד בו בעצמה ולספק לכל חולה סוכרת.
מי שהייתה מוכנה לקבל על עצמה את הטיפול האינטנסיבי וההקפדה על זריקות יומיומיות היא מ', מטופלת בשנות ה-50 לחייה שאובחנה כחולת סוכרת לפני כחצי שנה. "בשנים האחרונות ערכי הסוכר שלי נעו סביב 100, כמו רוב בני גילי", היא מספרת בראיון ל-ynet. "שמרתי על תזונה סבירה, עשיתי פעילות גופנית כמה פעמים בשבוע - הכל לפי הנחיית הרופאים, שלא חשבו שיש צורך בטיפול תרופתי בשלב זה.
"בקיץ האחרון חשתי צמא קיצוני במשך כמה שבועות, והבדיקות הוכיחו שהגעתי לערכי סוכר גבוהים מאוד. פניתי לרופא המשפחה שרשם לי כדור אחד, ובשלב מאוחר יותר שני כדורים. התרופות לא הועילו, גם כשניתנו במינון מוגבר. זה היה כמו לשים פלסטר על גידול".
כשהוצע למ' הטיפול האינטנסיבי באינסולין, היא מעט נרתעה. "אני מכירה אנשים חולי סוכרת ואת הטיפול שהם נוטלים, וכשהסבירו לי על הטיפול הזה הייתי בשוק. אבל אני אדם חזק, וכשקורים לי דברים קשים אני מיד מתגייסת ומתחילה לפעול. במקרה הזה זה הצריך לספוג המון מידע וללמוד חומר בנושא.
"ביום הראשון לטיפול נשארתי בבית קצת מבוהלת, חששתי שלא אזכור משהו משלבי הטיפול, הזריקות והחישובים שצריך לעשות בהתאם לארוחות, אבל שיניתי את כל אורח החיים שלי. כל יום התחיל בפעילות גופנית, שהייתה הכרחית לשיפור מצבי, וסדר העדיפויות להמשך היום נקבע על פי זה".
בתוך כחודש וחצי התאזן מצבה של מ', וכיום היא נוטלת שלוש פעמים ביום תרופה דרך הפה ומזריקה אחרת פעם ביום.
-איך התמודדת במשך חודש וחצי עם האינטנסיביות שבטיפול?
"מהיום הראשון לא הסתרתי את זה, ועשיתי את כל הדרוש גם במסעדות, בבתי קפה ואצל חברים. נסעתי גם לחו"ל והמשכתי שם בטיפול בדיוק כמו שצריך. הרי להמשיך לתפקד חייבים, אבל הפעם זה לא היה סביב אחרים, ילדים או משפחה, אלא בהתמקדות בי.
"זה אומר להגיד 'קודם כל אני', דבר שלא אמרתי אף פעם. הטיפול בסוכרת הצריך גם שינוי גדול בתפיסה ובדימוי העצמי שלי".
לפנייה לכתב/ת 
