השקר, הפרנויה, הריגוש. עדות מחייו של סוכן
הוא עבד בארגון ביון מערבי ואף נכלא באירופה. "כמו הבחורה שעובדת במשרד עו"ד בבוקר ורוקדת במועדון בלילה", נזכר מארק. "לשקר זו תכונה מולדת". אבל מה קורה כשהשקר הופך לדרך חיים? מי שהיה הפסיכולוג של אמ"ן מסביר על הסיכונים בהפעלת סוכנים ובאיתור "אנשים נורמלים למצבים לא נורמליים"
"אני עדיין מקבל צמרמורת כשאני מדבר עליו", מודה מארק (שם בדוי), לשעבר איש ביון של מדינה מערבית, כשהוא מספר על חברו לשירות שנשבר נפשית וקרס. "יחסית אליו, הייתי בורג קטן במערכת. תבין, הוא היה כריש, סוכן שעשה דברים גדולים שהשתיקה יפה להם. ויום אחד הוא פשוט איבד את הצפון, עזב פתאום, בזבז את החסכונות בהימורים וחזר בתשובה. כשאנחנו מדברים לעתים רחוקות, אני כבר לא מסוגל להבין אותו, הוא השתנה ב-180 מעלות. אף אחד לא יכול להבין מה קורה במוח של בנאדם, גם אם חשבת שאתה יודע עליו הכול. גם מטוסים, שמשקיעים מיליארדים בפיתוחם, לפעמים מתרסקים לקרקע".
עוד בפרשת האסיר X :
אסירי X בישראל? "המערכת מתגייסת להעלים"
גורם משפטי: ייתכנו אישומים בפרשה
"זיגייר עמד למסור מידע מודיעיני על ישראל"
כמעט 20 שנה שמארק, יהודי בשנות ה-40 לחייו, מחוץ למשחקי הריגול. בשנת 95' החליט לפרוש, כשהרגיש שהוא לא מסוגל עוד לשאת את המעמסה. השבוע עקב מרחוק אחר הפרסומים באוסטרליה ובישראל על פרשת מעצרו והתאבדותו בסתר של סוכן המוסד בן זיגייר. הסיפורים, הספקולציות, החשדות, הציפו מחדש את הזכרונות מהתקופה שבה הסתובב לדבריו בעולם בזהויות בדויות, ריצה עונש מאסר בכלא אירופי אך שמר על שתיקתו, עד שגורמים עלומי שם שיחדו את מי שצריך ושחררו אותו לחופשי. זו הייתה, אגב, הפעם האחרונה שכף רגלו דרכה באותה מדינה.
לשקר ולעבור פוליגרף
"אותי גייסו במקרה, במסגרת ביקור של גורמי צבא בבית ספר שבו ניסו לשכנע תלמידים להתגייס", הוא נזכר. "הייתי ילד טיפש בסך הכול, לא יודע הרבה על החיים שלי. אחרים שעבדתי איתם היו ברובם רווקים, חלקם לא בקשר עם המשפחה, היו גם כאלה ללא משפחה - יתומים, סיפורי ניקיטה כאלה. עברנו הרבה מבחנים, נשלחנו למשימות בולשיט כדי לבדוק עמידה בלחץ בסיטואציות כאלה, כשאתה יודע שאם תיתפס הארגון מתנער ממך".
מארק נשלח למדינה באירופה תחת זהות בדויה. הגם שמדובר במדינה ידידותית לארגון שבו שירת, היה עליו לשמור על זהותו ומשימתו בסוד גמור. לנהל חיים כפולים, להסתיר מזוגתו את עיסוקו. "הייתה לי בת זוג שלא היה לה מושג מה אני עושה", הוא מספר. "יש כיסוי מושלם. ועדיין, בכל פעם כשאתה עולה לרכבת למשימה כלשהי, אתה בלחץ כשהשוטר עם הכובע עובר בקרון, בטוח שהנה - עכשיו אתה נתפס. אנשים במקצוע הזה פרנואידים בטירוף, אתה נזהר וחשדן כלפי כל מי שניגש לדבר איתך, לא מורידים חומות בקלות. אבל הפחד הזה הוא גם מה שעוזר לך לשרוד".
אלא שמצבי הקיצון, עלולים לדברי מארק גם לגרום לתוצאה הפוכה - לשבירה. ומשם, הדרך לסיכון ממשי של חייך וחיי חבריך קצרה מאוד. "ממה שאני מבין, בן זיגייר היה נתון להרבה יותר לחץ ממה שהיה עליי, לא הייתי רוצה להתחלף איתו. הבנאדם הסתובב כנראה עם סודות שיכולים להפיל מערכת שלמה".
ממרחק יכול מארק רק להעריך עד כמה עמוקה היתה הצרה בעניינו של זיגייר. "החשש הכי גדול שהוא חשף גם אנשים אחרים לסכנה, זה כבר נזק בלתי הפיך. לכבות את האש שמדליק סוכן שחושף מידע, זה כמו לכבות את השריפה בכרמל. לפעמים זה משהו שאי אפשר לתקן. פעם פחדו להסתיר אנשים מסוגו, אבל מאז הרבה קווים אדומים נחצו. אולי כי יותר קל להפיץ מידע".
מי שחלם להיות סוכן לא מתקבל
מלבד השאלות המטרידות בעניין הכליאה בזהות בדויה תחת מעטה הסתרה כבד, ונסיבות המוות בתא, אחד העניינים שוודאי נבחנים במוסד בשנתיים האחרונות הוא אופי הכישלון בסיפור זיגייר. ואולי האופי הוא בדיוק הסיפור.
מארק מזכיר שעל פניו, "זיגייר פרופיל מתאים מכל בחינה, דובר אנגלית שאם היה עובר ברחוב שלך בישראל היית בטח סבור שמדובר בתייר, ושהיה בעל מוטיבציה גבוהה. המגייסים יודעים לזהות טיפוסים כאלה שמרגישים תחושת שליחות, או מזהים אצלם חסך ורצון גדול לתרום ומושכים אותם".
אבל שברירי זיכרונות של חברים מהעבר, מקיבוץ גזית למשל, הצביעו על "בחור שדיבר יותר מדי, נראה לא יציב, לא אחד שמתאים למוסד". שיחת הטלפון עם העיתונאי האוסטרלי, שהעיד על התפרצות זעם מצד זיגייר, עוררה גם היא תהיות. אז איזה מין אנשים מחפשת המערכת החשאית שדורשת ניהול מתוחכם של חיים כפולים, אחרת החיים בסכנה?
שפי שפס, מומחה בפסיכולוגיה קלינית, היה בשנות ה-80' ראש ענף פסיכולוגיה באגף המודיעין בצה"ל. הוא נחשב לפרופיילר של סדאם חוסיין וקיבל על עבודתו פרס ראש אמ"ן. "הערכתי עוד לפני מלחמת המפרץ שלפי התרשמותי מהאישיות של חוסיין,
כראש הענף באמ"ן היה שפס אמון על מיון וגיוס של אנשים, הכשרות פסיכולוגיות וייעוץ ארגוני וכן פרופילים של מנהיגי אויב. במסגרת תפקידו היה עליו להעביר חוות דעת מקצועית על אנשי המקצוע ביחידה 504 שמפעילה סוכנים. "יש כלל לא כתוב שאומר, שאם מגיע אליך אדם שמספר שכל חייו חלם לעשות את התפקיד הזה, שתמיד ידע שזה מה שהוא אוהב ורוצה לעשות, הוא לא יתקבל כי המערכת לא רוצה אנשים כאלו. מי שמשתוקק כל חייו להיות במקום הארור של סכנה וחיים בזהות אחרת, כנראה שהוא לא נורמלי. מערכות כאלה מחפשות אנשים נורמלים שיהיו חזקים מספיק לעמוד בסיטואציות לא נורמליות".
פרנויה בשירות השפיות
הפרנויה היא מנת חלקו של הסוכן, אומר שפס ומפרט: "אנשים במסווה חיים בפחד וחשדנות קבועה, הם בעצמם לפעמים עוקבים אחר אחרים ותוך כדי בודקים אם עוקבים אחריהם, הם לא מפסיקים לחשוד ובצדק. עיסוק במסווה הוא עיסוק הזוי ומצד שני זו המציאות שבה הם חיים ולפעמים הם באמת תחת מעקב. צריך להיות מספיק חזקים כדי להיות פרנואידים בשירות השפיות".
לחיות בשקר, טוען הפסיכולוג, זה במובן מסוים חיים של בגידה. לעתים אופי ההתנהלות עלול לגרום לסוכן לאבד אחיזה וגם לפעמים נאמנות. "מי שחי במסווה הוא בוגד כל העת באמון שסביבתו נותנת לו ולא באמת יודעת מיהו. אם אתה חי בשקר כל הזמן ולא נאמן לסביבה ולקרובים, איך תהיה נאמן לעצמך, למשפחה, למדינה? לא פלא שיש סוכנים כפולים".
השקר בא לידי ביטוי גם כשמדובר בצד אחר של פעולת הריגול. "הפרדוקס הנוסף הוא להפעיל אחרים", טוען שפס. "אתה צריך לרכוש קודם את אמונם. לא מספיק לתת שלמונים, הם צריכים לבטוח בך אבל בעצם אתה כל הזמן משקר להם - בזה שאתה לא תמיד אומר להם מי אתה באמת ומה הזהות האמיתית שלך, ודבר שני - לפעמים אתה משכנע אחרים לפעול בניגוד למצפון ולנורמות שלהם. אתה נותן להם חיזוק חיובי בכל פעם שהם משקרים היטב, וזה יכול להיות רק עניין של זמן עד שישקרו גם לך ובהמשך אפילו ינסו גם לחסל אותך כדי לצאת מהסבך הזה".
בחירת מועמדים מתאימים, מסכם הפסיכולוג, איננה מניה בטוחה. יש טעויות. לעתים המחיר סביר - ולעתים כבד ביותר. "תמיד יש חורים במיון שבהם נופלים אנשים מתאימים שמתוך שגיאות כאלו ואחרות לא מגייסים, ונופלים אנשים שמתגייסים וטעות בידינו. הפרופורציה לגבי הטעויות הייתה הרבה יותר גדולה אילולא עשינו מה שעושים".
לפנייה לכתב/ת 
