בנו על קרקע חקלאית, המינהל תבע 1.5 מיליון
מינהל מקרקעי ישראל תבע 5 תושבים מהיישוב בצרה, בטענה שהם עושים בקרקעות חקלאיות שברשותם שימוש ללא היתר. אך התושבים טענו שמאז שהיישוב הוכרז כחקלאי זרמו הרבה מים בנהר - והמינהל פעל בחוסר תום לב. מה פסק ביהמ"ש?
היישוב בצרה שבשרון הוקם בשנות ה-50 של המאה הקודמת כיישוב חקלאי. אלא שתושבי המקום, אשר חכרו את הקרקעות שבבעלות קק"ל, נטשו לאורך השנים את העיסוק בחקלאות, והחלו להשתמש בהן לצרכים שונים, בין היתר למסחר ולמגורים.
פסקי דין נוספים בערוץ הנדל"ן :
- המינהל יעביר לרשויות המקומיות מיליארד שקל
- השכנה התקינה מצלמות מול החלון - זו הטרדה?
- תל-אביב: פיצל דירה - ונקנס רק ב-12 אלף שקל
מינהל מקרקעי ישראל, שטען כי שימוש זה אינו חוקי, הגיש תביעה נגד 5 חוכרים בטענה שעל פי ההסכם עם קק"ל, הם אינם רשאים לעשות בקרקעות שימוש לא חקלאי ללא אישור. לפיכך, עתר בדרישה להפסקת השימוש החורג, להריסת המבנים ולתשלום דמי שימוש בסכום כולל של כ-1.5 מליון שקל.
הנתבעים טענו, בין היתר, כי הסכם החכירה לא מגביל את השימוש בקרקע לחקלאות בלבד, ואינו דורש היתר מהמינהל. עוד טענו כי המינהל נהג בחוסר תום לב כשהגיש את התביעות בחלוף שנים רבות, ויש לדחות אותן משום שהתיישנו. באשר לדמי השימוש, טענו הנתבעים כי מאחר שהמינהל ממילא לא היה מרוויח מהקרקעות, אין לחייבם בתשלום משיקולי צדק, בבחינת 'זה נהנה וזה אינו חסר'.
שימוש חורג, תחשיב שגוי
השופטת חנה קיציס קיבלה את תביעת המינהל בחלקה בלבד. נקבע כי הנתבעים לא היו רשאים להשתמש בשטחים לצרכים שאינם חקלאיים, וזאת הן לפי הסכם חכירת הקרקעות, והן מאחר שבפסק דין שניתן לפני מספר שנים - נקבע כך במפורש. בנוסף, נדחתה טענת ההתיישנות, מאחר שתביעה הנוגעת למקרקעין מוסדרים אינה מתיישנת.
בסוגיית דמי השימוש נפסק כי הנתבעים שילמו דמי חכירה מופחתים עבור שימוש חקלאי, ולכן המינהל זכאי לקבלת התשלום הראוי בגין השימוש שנעשה בקרקע.
הטענה כי המינהל לא היה מרוויח מהקרקעות נדחתה. "הנתבעים קיבלו קרקע לשימוש חקלאי, שימוש אחר המעמיד לנתבעים הכנסה נוספת פוגע בסופו של דבר בקופת הציבור כולה...", כתבה השופטת. היא הוסיפה כי יש לראות בחומרה את העובדה, שעל אף שהוזהרו כי השימוש בקרקעות אינו חוקי, הוסיפו הנתבעים מבנים אף לאחר הגשת התביעה.
לאחר שבחנה כל תביעה לגופה, קבעה השופטת כי תחשיבי דמי השימוש שהגיש המינהל פגומים ואין לקבלם. זאת מאחר שלא נבדקו היטב, לא חושבו כראוי והם אף לוקים בחוסר הגינות ותום לב, שכן ביקש לחייב חלק מהנתבעים בתשלום דמי שימוש גבוהים יותר מאחרים - ללא כל סיבה.
"התובע, כנאמן הציבור, מחויב לפעול בתום לב, ובכלל זה אינו רשאי לנקוט במדיניות שונה נגד שני משתמשים זהים... דרישת התשלום מהנתבע בשיעור של 10%, בעוד שמאחר הוא תובע 5% בלבד אינה עולה בקנה אחד עם חובת ההגינות", כתבה השופטת.
לבסוף, בקשת המינהל להריסת המבנים נדחתה, אך השופטת הורתה לנתבעים להפסיק את השימוש האסור. לאחר שחישבה בעצמה את דמי השימוש של כל נתבע, חייבה את הנתבעים לשלם למינהל 513,710 שקלים בלבד. בשל דחיית חלק מטענות המינהל, לא נפסקו הוצאות.
לעיון בפסק הדין
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין "
לפנייה לכתב/ת 
