דבר הוותיקות: "נשים עוסקות היום במראה שלהן"

"עד גיל 45 גרתי ועבדתי בקיבוץ ורק אז, בגיל מאוחר יחסית, יצאתי ללימודים. הייתה אידיאולוגיה שנשים צריכות לעבוד בחקלאות". דורית גליל (81) יוצאת קיבוץ שריד מתגוררת כיום במגדלי הים התיכון בבת ים. לרגל יום האישה הבינלאומי שחל היום (יום ו') אומרת גליל כי "הזרם המרכזי פעם היה לבנות את הארץ, היום האידיאולוגיה של נשים היא לקנות בית, להתחרות, להתעסק עם מותגים וחומריות ולבחור בין אקדמיה לקריירה".

X

יום האישה: "תחרויות ופוליטיקה"    (צילום: חגי דקל וניצן דרור)

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

עוד מספרת גליל על ההבדלים בין בנות דורה לדור הנשים של היום כי "אדם יחיד לא יכול היה לפעול פעם לבד. נשים היום יותר אינדיבידואליות, הן כבר לא צריכות לגור 10 נשים באוהל. בתקופתי גישת האדם הייתה חברתית, כל אחד חיפש דרך לתרום לחברה ולטפח לא רק את עצמו. בקיבוץ עבדתי בחקלאות

ושברתי את עמוד השדרה. היום נשים מתעסקות באיך הן נראות ומתעמקות בתעשיית האופנה".

לדברי גליל, כיום קיים שוויון רב יותר בין גברים לנשים. "בשנים ההן", היא מספרת, "נתנו לנשים לעשות עבודות פחות אינטליגנטיות, פשוטות יותר. גם בקיבוץ נשים עבדו במטבח ובבתי הילדים והגברים בטכנולוגיה, בשיפוץ ובייצור. לא היו אז כמעט תפקידי ניהול של נשים, אפילו שגם אז דיברו על שוויון. מצד שני, אני מאוד נהנית מכך שבדור של היום נשים שואפות להיות בתפקידים שתורמים לחברה".

עבודה במטבח ובבתי הילדים. דורית גליל(צילום: עופר עמרם)

לקראת יום האישה הבינלאומי קיימו בדיור המוגן שבו מתגוררת גליל, שלא תואם בהכרח את העדפתה האישית. מנהל מגדלי הים התיכון בבת ים, שלמה גוטמן, סיפר כי "היום הזה קיבל בולטות מיוחדת ולקחו בו חלק נשות הבית. הן אזרו אומץ, עלו על הבמה, גילו פתיחות בתחרות יופי שבה הושג דגש על היופי הפנימי, קבלה של הגיל והעצמה נשית גם מעבר לגיל 80".

"אמא לא עבדה בשביל הכסף"

אורוזולה שטיין מגן יבנה תציין בעוד שלושה חודשים את יום הולדתה ה-100. שטיין נולדה בברלין ומספרת כי כבר בגיל צעיר הבחינה בשוני בין תפקידי הגברים לתפקידי הנשים. "אבא שלי עבד ואימא כמעט לא", אמרה שטיין. "היא הייתה מבלה עם חברות או עובדת במלאכת יד אבל לא בשביל הכסף אלא בשביל ליהנות מזה. אני ושתי האחיות שלי היינו לומדות משתי העוזרות את עבודת הבית ומאימא דברים על החיים".

"בקבוצה עשינו כולנו את כל המטלות". שטיין(צילום: אליעד לוי)

בגיל 20 עלתה שטיין לארץ ונמנתה עם קומונה חקלאית שהתיישבה סמוך לראשון לציון. מי שדחפה את המשפחה לעזוב את החיים הנוחים ולעבור לחיי החלוציות שלפני קום המדינה הייתה אמה. "היא הייתה משוגעת להתיישבות, היא לקחה את מרבית כספנו ורכשה בו חלקת אדמה ליד ראשון. חלק ניסו לעבוד בחקלאות וחלק ניסו לגדל חיות משק, אבל אף אחד לא הצליח. אימא מצאה אנשים שהיו צריכים תופרות והתחלנו לעבוד גם בזה".

שש קצינות בלבד בחיל הים. כרמי(צילום: אבי מועלם)

שטיין אומרת עוד בנוגע לשינויים שחלו במשך השנים כי "אי אפשר להשוות את היחס לנשים, מכיוון שבקבוצה עשינו כולנו את כל המטלות. בעיר היה יחס אחר לנשים. כשהגעתי לעיר לקנות דברי תפירה התייחסו אלינו כנשים עובדות, ככה היה גם כשהגעתי לגן יבנה ב-1946 לאחר שהתחתנתי. כשהייתי עם ילדיי קיבלתי יחס של אימא וכשטיפלתי במשק החי שהיה לנו בחצר, היו מתייחסים כמו לכל חבר לעבודה בלי שום הבדל".

"היום מתחתנים ומתגרשים, הכול חופשי"

הרצליה כרמי (82) מתגוררת כיום באחוזת ראשונים בראשון לציון. כאם לשניים וסבתה לחמישה נכדים ושני נינים, היא מספרת על ההבדלים בין נשים שצמחו עם המדינה לנשים

של היום. "עבדתי 37 שנה במנהל החינוך בעיריית תל-אביב והרגשתי שהיו לנו זכויות. הייתי מהקצינות הראשונות בחיל הים, אפשר היה להצביע, אבל הדבר היחיד שעולה אצלי זה שגם אז גברים קיבלו משכורת יותר גבוהה מנשים".

כרמי נישאה בגיל 22, והיום, התמונה לדבריה קצת שונה. "היום מתחתנים ומתגרשים, לא מבינים את סוד האהבה והחיזור, הכול יותר חופשי. אז הייתה תקופה סולידית, לא היינו מסתובבות בברים, לא היינו הולכות לאכול גלידה. לנשים היום חשובה הקריירה והלימודים ולהסתדר טוב וטוב שיש היום יותר נשים בכנסת וקצינות בצבא. כשהקימו את חיל הים היינו שש קצינות בלבד. בזמני נשים היו בטוחות יותר במקום העבודה שלהן, היום הרבה פחות".