מורשת חסרת ברק

השבוע יעזוב אהוד ברק את הזירה הפוליטית לעולם. לא מדובר בפסק זמן כדי לרפד את חשבונו בבנק אלא בפרידה מוחלטת. כך הוא יכול לשחק עם נכדיו, לכתוב זכרונות או לשכלל את יכולתו לפרק שעונים. זה הזמן להעריך את תפקידו בפוליטיקה הישראלית.

ברק הצטרף לפוליטיקה בקיץ 1995, בתקופה האחרונה של שלטון יצחק רבין. מטרתו הייתה ברורה: להגיע לפסגה, להיות ראש הממשלה. כשמדובר בעצמו הוא תמיד חשב בגדול. תפקידו הראשון היה שר הפנים ורצח רבין שינה את מעמדו באופן דרמטי משתי בחינות: ראש הממשלה שמעון פרס מינה אותו לשר החוץ וכך הוקפץ ברק, שהיה טירון פוליטי, לצמרת הממשלה. הבחינה השנייה הייתה משמעותית יותר: בעקבות הזעזוע מהרצח ראו בו כתחליף ליצחק רבין.

טראומת הרצח יצרה כמיהה, שהייתה בעיקר לא-רציונלית, ליורש לנרצח, וברק היה הדמות המתאימה לכך: רמטכ"ל בעל מחשבה אנליטית. במהלך השנים התברר לנו עד כמה ההשוואה מופרכת ואפילו הזויה, אבל באותן השנים היא סייעה לו לכבוש את ראשות מפלגת העבודה המוכה - אחרי הרצח והניצחון של בנימין נתניהו בבחירות לראשות הממשלה במאי 1996.

ב-1999 נבחר ברק לראש הממשלה. ניצחונו היה גדול: הוא הביס ראש ממשלה מכהן (נתניהו) בנוק-אאוט - כמעט 60% מהמצביעים נתנו לו את קולם. הוא הגיע ללשכת ראש הממשלה ולדירת החלומות ברחוב בלפור ארבע שנים בלבד אחרי כניסתו לפוליטיקה כשהוא צעיר למדי (בן 57 ). ניצחונו נבע מתחושת הקבס העמוקה כלפי ראש ממשלה שהודיע לרב כדורי הישיש כי "השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים". הוא נבחר במידה רבה בגלל שנאת בנימין ולא בגלל אהבת אהוד.

בחירת ברק גרמה לתחושת אופוריה. רבבות הריעו לו בכיכר רבין: "זהו שחר של יום חדש. אהיה ראש הממשלה של כ-ו-ל-ם". אולם התחושה הפכה חיש קל לאכזבה מרה. תכונתו המרכזית התבלטה מיד: ראיית הזולת כאמצעי ואטימות לסובבים. נקודה זו באה לידי ביטוי כבר בהרכבת ממשלתו. הוא לא צירף את עוזי ברעם לממשלה ומינה את שלמה בן-עמי לשר לביטחון פנים, שנראה בתפקיד כמו בלרינה בזירת אגרוף. ברק נטרל אותם בגלל סיבה אחת: הצלחתם בבחירות המקדימות במפלגה. גם אחרי נצחונו לא היה לו אפילו פירור של נדיבות מנצחים.

יוזמתו העיקרית בכהונתו היה כינוס ועידת קמפ-דיוויד, פיאסקו אדיר שנבע בעיקר מיהירותו: הוא פירק את ממשלתו ונסע לוועידה בלי גיבוי פוליטי ויחסו כלפי בני שיחו הפלסטינים היה מזלזל ומתנשא. כהונתו בתפקיד הייתה קצרה מאוד - לא יותר משנה וחצי - אריאל שרון הביס אותו בבחירות לראשות הממשלה עם יד קשורה. מה ברק השאיר אחריו? דם, אש ואוטובוסים מתפוצצים - במקום שלום ואחווה, שהבטיח. הוא עצמו נטש את המערכה כדי "לעשות לביתו".

ב-2007 חזר לפוליטיקה הודות לכישלונו המהדהד של שר הביטחון עמיר פרץ. הוא נבחר ליו"ר מפלגת העבודה וצורף לממשלת אולמרט כשר הביטחון. אחרי תבוסת מפלגתו ב-2009, שהוא עצמו היה אחראי לה, ברק הודיע בלי למצמץ כי כוונתו היא "לשרת את העם באופוזיציה. במקביל זחל לממשלת נתניהו. למעשה, בממשלה זאת היה ברק קבלן-ביצועים של מי שהיה פקודו בסיירת - כמו שמעון פרס בממשלת שרון הראשונה. הוא ורק הוא העניק לנתניהו ארבע שנים מלאות של גלידת חינם. ב-2011 פילג את מפלגת העבודה והקים את מפלגתו המהוללת "עצמאות" וכך היה מוכן לשלם הכול עבור נזיד העדשים - עוד שנתיים בלשכת שר הביטחון. מה השאיר אחריו? בעיקר תחושת החמצה - אדם ברוך כישרונות שהיה מסוגל להיות מנהיג לאומי אבל העדיף להיות שוליית השרלטן.

פרופ' יחיעם ויץ, החוג להיסטוריה באוניברסיטת חיפה

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il