"איגור ומסע העגורים": נוער במגמת עלייה
הבמאי יבגני רומן יצר את סרט הילדים "איגור ומסע העגורים" - צעד אמיץ ולא שגרתי בנוף הקולנוע הישראלי. מלבד התעוזה, מדובר ביצירה מרגשת ואסתטית הנוגעת בחווית ההגירה בעיניים צעירות. אפילו הקלישאות לא גורעות ממנה - אפילו מוסיפות
סרטי ילדים ונוער אינם ז'אנר פופולארי בקולנוע הישראלי. אולי זהו היעדרה של מסורת מקומית בתחום זה (להבדיל מכמה ארצות אירופה כהולנד ודנמרק), ואולי זה משום שסרטי ילדים נחשבים "רציניים" פחות מסרטים המיועדים לקהל מבוגר. גם קהל היעד עצמו אינו נענה להם בדרך כלל, אף אם חלקם (ע"ע "אילי ובן") ראוי ביותר.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
על הרקע הזה יש להעריך את "איגור ומסע העגורים", סרטו של יבגני רומן. זוהי יצירה הגונה ביותר, שישנם בה כמה רגעים מקסימים ממש, והיא ההיפך הגמור מהציניות המסחרית והילדותיות שמאפיינים סרטים ומופעי חג הפונים לתלמידי בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים.
עוד עדכונים ומבצעים חמים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הסרט, לפי ספר מאת אקי שביט (שעובד לתסריט בידי דיתה גרי ואיתן לונדנר), מביא את סיפורו של איגור בן ה-11 (איתי שצ'רבק) המתגורר ברוסיה. הוריו גרושים, והסרט נפתח כאשר איגור שוהה בחברת אביו הצפר (השחקן הפולני תומאש סובצ'אק) העוקב בהתלהבות אחר קבוצת עגורים העתידה לנדוד מצפון רוסיה לאפריקה. איגור להוט להישאר עם האב, אך אמו (אולה שור סלקטר) מבשרת לו כי החליטה לעבור לישראל, בה הוצע לה תפקיד של מנצחת מקהלה בנהריה.
תהליך הקליטה של איגור בארץ אינו קל, והנחמה היחידה שלו היא הקשר עם אביו והעגורים באמצעות האינטרנט. במיוחד הוא מתעניין בגורלו של עגור בשם קארל שאיגור צפה בבקיעתו מהביצה,
ואשר עתיד לצאת למסע לאפריקה, דרך ישראל ותחנת הביניים באגם החולה. הרעיון שעולה במוחו של איגור הוא להשאיר את קארל בישראל, ובתוך כך לגרום גם לאביו להיוותר לצדו.
במקביל עוקב הסרט אחר מערכת היחסים שמתפתחת בין איגור ובת כיתתו השנונה ורד (כליל ארבל), שנרתמת לעזור לו לאתר את קארל ולהגשים את תוכניתו. "איגור ומסע העגורים" יוצר אנלוגיה בין הגיבור הצעיר לבין העגורים הנודדים, ובמיוחד בינו לבין קארל הגוזל, שסימן שאלה תלוי ועומד מעל יכולתו לשרוד לבדו את המסע הארוך אל ארצות החום. כמוהו, גם איגור צריך להתמודד בכוחות עצמו עם המצוקה הכרוכה בהגירה וההסתגלות לסביבה חדשה.
אין לבוא בטענות לסרטים מסוגו של "איגור ומסע העגורים" על שהם נדרשים לקלישאות ונוסחאות מוכרות. מה שנדמה חסר השראה בסרטים המיועדים לקהל מבוגר, הופך דווקא ליתרון כאשר מדובר בצופים צעירים המפתחים מיומנויות צפייה בסיסיות. אדרבא, הבחירה בעגורים דווקא - תוך כדי הצפייה נודדת המחשבה לא פעם אל "נילס הולגרסון ואווזי הבר" - נדרשת לדימוי שאינו שגור בקולנוע הישראלי, ומתבררת כמקורית ויפה.
הסרט, שהוא קו-פרודוקציה ישראלית, פולנית וגרמנית, מתרחש בחלקו ברוסיה (בפועל נערכו הצילומים בפולין), והסצינות שם גדושות ביופי חזותי רב. העובדה שאיגור, המתקשה למצוא את מקומו בבית הספר, בורח אל עולם העגורים באמצעות ציוריו, מאפשרת לבמאי רומן לשלב בסרט קטעי אנימציה פשוטים אך יפהפיים, שבהם הוא מדמיין את עצמו כאחד מהם.
יש להעריך את חוסר ההתחכמות של הסרט, שמצליח בדרכו העדינה אפילו לרגש. כאשר איגור מקבץ סביבו את בני כיתתו למבצע איתורו של קארל, קשה שלא להזדהות עמו. זאת, בזכות הופעתם המוצלחת באמת של שצ'רבק וארבל בתפקידים הראשיים. "איגור ומסע העגורים" מבקש לספר סיפור פשוט על הגירה, קשיי הסתגלות, ומשיכתו הקסומה והתמימה של ילד לעופות הנודדים - והוא עושה זאת בפשטות כובשת ואפקטיבית.
