החיכוכים שמאחורי החיוכים
יש זמן לדבר עם איראן, יגיד אובמה. אבל הרבה פחות ממה שנדמה, יתעקש נתניהו. האמריקנים יזכירו: יש תוכנית תקיפה. הישראלים יענו: האיראנים לא מאמינים לכם. כולם רוצים להציג את הביקור כהצלחה, אך המחלוקות לא נעלמו. מה על השולחן?
אנשים מחוגו הקרוב של ברק אובמה משתדלים להנמיך ציפיות בציבור הישראלי והאמריקני. ערכו של הביקור הוא בעצם קיומו, הם אומרים כדי למנוע אפילו מראית עין של כישלון. אבל גם הם יודעים שזה זמן טוב לעשות עסקים עם ממשלת ישראל. נתניהו כבר אינו "קינג ביבי" אחרי התבוסה בבחירות והמו"מ הקואליציוני המבזה, בעוד אובמה חופשי ומשוחרר יחסית מלחצים בתקופת נשיאות שנייה ואחרונה. לכן די ברור שנתניהו יעשה מאמצים גדולים למחוק את משקעי העבר ולהעניק תנופה חדשה לתיאום האסטרטגי.
אובמה מגיע, כתבות אחרונות:
66% מהאמריקנים: אין סיכוי לשלום במזה"ת
פקקים סביב לה: ירושלים נערכת לביקור אובמה
מפגינים למען פולארד בי-ם: "אובמה, תציל אותו"
שלשום כתבנו על מה שארה"ב רוצה להשיג במזרח התיכון בטווח הקצר: להבטיח אספקת אנרגיה סדירה לשוק העולמי; להפסיק את קטל האזרחים, למנוע מרוץ חימוש גרעיני אזורי, ולמנוע התמוטטות אמנת תפוצת הנשק הגרעיני בעולם, כתוצאה מהצלחת פרויקט הגרעין הצבאי האיראני; למנוע התעצמות והתפשטות האיסלאם הרדיקלי כדי שלא יהווה איום ממשי על המשטרים האיסלאמיים המתונים הפרו-מערביים באזור ואיום על ישראל. מטרה חשובה לא פחות היא לשמר את השפעת ארה"ב באזור מול ניסיונות רוסיה לכרסם בה.
_wa.jpg "מתכוננים לבואו. מאמצים למחוק משקעי עבר (צילום: בני דויטש)")
בוושינגטון גם יודעים שארה"ב אינה יכולה להרים לבדה תיק כזה בתקופת "ימי הביניים" שטופת הדם שעוברת על האזור. הפתרון: גיבוש ציר מדינות סוניות מתונות יציבות, משקל נגד לציר הרדיקלי השיעי בהנהגת איראן שמנסה להשיג הגמוניה במזרח התיכון. המועמדות העיקריות לחברות בציר הפרו-מערבי הן המפרציות, טורקיה, ירדן ומצרים, ואולי גם מרוקו ואלג'יריה. הן יסייעו זו לזו בעתות משבר, ירסנו את קבוצות הג'יהאד העולמי הרצחניות, ישתפו פעולה ויתאמו בינן לבין עצמן ועם ארה"ב את מהלכיהן. זה כבר קורה למעשה בסוריה.
וושינגטון מעוניינת שישראל תהיה שותפה שקטה לציר הזה כדי שאפשר יהיה לנהל סוג של שיתוף פעולה בינה לבין שכניה מעל לשולחן, ובעיקר מתחתיו. זה עשוי להיות מועיל אם, למשל, ארה"ב או ישראל או שתיהן יחד יתקפו באיראן. לצורך השת"פ הזה אפשר להניח שאובמה יבקש מנתניהו לגלות איפוק ולהרגיע את הזירה הפלסטינית, ומאבו מאזן יבקש להימנע מפרובוקציות מדיניות ריקות שירגיזו את ישראל וילבו את התסיסה בשטחים.
ארה"ב גם רוצה שישראל תיזום מחוות כלפי הערבים והרשות הפלסטינית כדי להקל עליה להשתלב בפועל בציר המוסלמי הפרו-מערבי. למשל הכרזה על קבלת יוזמת השלום הערבית. מאותה סיבה גם יבקש אובמה מבני שיחו הישראלים, במחילה מכבודם, לסיים את הסכסוך עם טורקיה. למהלך האסטרטגי האמריקני הזה יש התחלה בשטח. יש כבר שיתוף פעולה מתהדק בין ארה"ב לגורמים נוספים באזור בנושא מניעת זליגת הנשק הכימי הסורי לגורמים לא רצויים. בנושא הסורי יש גם הסכמה ישראלית ואמריקנית בנוגע להכרח למנוע מאל-קאעידה להשתלט על סוריה.
להזיז את הקו האדום
עד כאן "האסטרטגיה הגדולה" שאובמה ישתדל לקדם בביקורו כאן. בתחום המעשי יהיו שלושה נושאים על השולחן: הגרעין האיראני, חידוש המאמצים להשיג הסדר לסכסוך הישראלי-פלסטיני וההתמודדות עם האיומים הצפוניים (סוריה ולבנון).
בנושא איראן הצטמצמה מעט המחלוקת בין ישראל לממשל. כבר אין ויכוח על הנתונים המודיעיניים המצביעים כי פרויקט הגרעין הצבאי נמצא בשלב מתקדם. יש גם הסכמה עקרונית שצריך למצות קודם את האמצעים הלא-צבאיים, וכי בידי המערב צריכה להיות אופציה צבאית אמינה שתופעל אם איראן תחצה קו אדום.
היכן בדיוק עובר הקו האדום? בעניין זה יש עדיין פער גדול בין התפישה האמריקנית לתפישה הישראלית. האמריקנים מדברים על "מניעת נשק גרעיני מאיראן" ובישראל מדברים שצריך למנוע מאיראן "יכולות" שיאפשרו לה לייצר נשק גרעיני.
במילים פשוטות: ארה"ב מדברת על בלימת איראן רגע לפני שהיא מתחילה לייצר בפועל ראש קרב גרעיני; אם אין ברירה, גם באמצעות מתקפה צבאית. ישראל דורשת לעצור את איראן הרבה לפני כן. לפני שאיראן צוברת כ-240 ק"ג של אורניום מועשר לרמה של 20 אחוזים ולפני שיש למדעניה יכולת להרכיב אבטיפוס אמין של מתקן נפץ גרעיני (עדיין לא נשק). כלומר לפני שאיראן נעשית מדינת-סף גרעינית.
האמריקנים סבורים שתעבור יותר משנה עד שאיראן תגיע למצב שבו היא תגיע ליכולת לייצר נשק גרעיני תוך שבועות מרגע שחמינאי ייתן את ההוראה. פירושו שיש זמן למצות את הלחץ על האייתוללות באמצעות סנקציות, סבבי מו"מ מדיני ואולי גם מבצעי סיכול ושיבוש חשאיים. אם אמצעים אלה לא יניבו עצירה של תוכנית הגרעין האיראנית עד קיץ 2014 לערך, ארה"ב תצטרך לשקול ולהיערך בשטח למבצע צבאי.
בישראל אומרים שצומת ההכרעה צריך להיות לא בעוד שנה אלא בקיץ או לכל המאוחר בסתיו הקרוב. כשלאיראן יהיה כבר מאגר זמין של אורניום מועשר לרמה של 20 אחוזים שיספיק להרכבת ראש נפץ גרעיני אחד.
לשים סוף לבלוף
סלע מחלוקת נוסף הוא עניין אמינות האופציה הצבאית האמריקנית. נתניהו ואנשיו יטענו כי אם האיראנים לא יהיו משוכנעים שלארה"ב יש תוכנית וכוונה ממשית לתקוף את מתקני הגרעין, הם לא ישעו את העשרת האורניום ואת פיתוח הנשק ואפילו לא יהיו מוכנים להגמיש את עמדותיהם במו"מ עם המעצמות (חמש חברות מועצת הביטחון וגרמניה, 5+1).
נגד זה יטענו אובמה ואנשיו, בצדק, שבפנטגון מוכנות כבר תוכניות תקיפה מפורטות ויעילות באיראן וכי שר הביטחון היוצא והרמטכ"ל גנץ מכירים אותן פחות או יותר.
אבל, יטענו הישראלים, האיראנים לא מאמינים לכם וחושבים שהדיבורים על האופציה הצבאית הם בלוף. הם חושבים כך אחרי מינויי ג'ון קרי לשר החוץ וצ'אק הייגל לשר ההגנה. שני האישים ידועים כמתנגדי התקפה באיראן. האיראנים גם שמו לב שהוצאתם אחת מנושאות המטוסים מהמפרץ הפרסי וכי אתם מקצצים בתקציב הביטחון. עובדה, יוסיפו הישראלים, המודיעין שלנו יודע בוודאות שהאיראנים אינם חוששים לפי שעה מתקיפה למרות האמירות החוזרות ונשנות שלכם ושלנו שכל האופציות על השולחן. תעשו משהו שימחיש להם שאתם רציניים. אחרת אין סיכוי שיתגמשו לפני או אחרי הבחירות באיראן ביוני. ייתכן שבעניין זה האמריקנים יעשו משהו אחרי הביקור כאן.
בעניין האיראני לאמריקנים תהיה דרישה ברורה מישראל: אל תפתיעו אותנו בפעולה צבאית עצמאית, תמשיכו לשמור על איפוק תקשורתי. כל פעם שפוליטיקאי או איש צבא ישראלי מאיים לתקוף את מתקני הגרעין, האיראנים לא מתרגשים אבל בשוק הנפט העולמי המחירים נוסקים. האיראנים מרוויחים וכלכלות אירופה סופגות מכה נוספת.
בלי סיכוי, עדיף בלי מו"מ
על העמדות האמריקניות בנושא הפלסטיני כבר אי אפשר לחדש הרבה. לאור ניסיונו בעבר אפשר להאמין לאובמה שהוא לא להוט לקפוץ למים הקרים של תיווך עקר בין אבו מאזן לנתניהו.
סביר להניח שאובמה ינסה לברר תחילה לא רק אם יש סיכוי לחדש את המו"מ, אלא בעיקר אם יש סיכוי שזה יביא לתוצאה כלשהי. אחרת עדיף בכלל לא להיכנס למו"מ כדי שלא ייווצרו בשטחים אכזבה ותסכול נוספים על אלה הקיימים. נתניהו ויעלון יציעו לאובמה שארה"ב תנסה לתווך הסכם ביניים שיאפשר התקדמות להסדר קבע מאוחר יותר. כששני הצדדים, אינשאללה, יהיו מוכנים לעשות את הפשרות הנחוצות.
רבים הסיכויים שאבו מאזן ימשיך להתעקש על הקפאת הבנייה בהתנחלויות כתנאי לכניסה לחדר הדיונים. סביר גם להניח על פי הרכב הממשלה החדשה שנתניהו ושריו לא ייענו. אולם קיימת הצעת דן מרידור, להקפאה רק מחוץ לגושי ההתיישבות. יאיר לפיד וציפי לבני עשויים בהחלט לרצות לקדם הצעה כזו, ולו רק כמחווה לנשיא מעצמת החסות שלנו. מעניין מה יקרה אם יעשו כן. זה יהיה מבחנם המדיני הראשון בממשלה שהרוב בה - כולל האח בנט - תומך נלהב במפעל ההתנחלות.
בכל מקרה אם אובמה ייווכח שאין סיכוי להתניע מו"מ אפקטיבי הוא יבקש בכל זאת מישראל מחוות וצעדים מרגיעים (בעניין האסירים למשל) ולהימנע מצעדים שידליקו את השטח. הוא גם ינסה כנראה לפתור את מצוקתו הכספית של אבו מאזן ויחזור הביתה לחשוב יחד עם קרי. בינתיים לא יהיו כיפופי ידיים, אבל בעתיד, נניח בעוד חצי שנה, ייתכן שארה"ב תבוא עם הצעת מסגרת להסכם שאותו תנסה לכפות על הצדדים.
לא הדוד סם
בכל מה שקשור לזירה הצפונית - סוריה, חיזבאללה ולבנון - אין מחלוקת בין ישראל לארה"ב. אין שחר לדיווח הבריטי כאילו ישראל ביקשה מהאמריקנים להפציץ בסוריה אם משטר אסד ינסה להעביר לחיזבאללה בלבנון מערכות נשק מודרניות שיגבילו את חופש הפעולה של צה"ל. כפי שכבר פורסם, צה"ל (בעיקר הזרוע האווירית) יודע לבצע מהלכים כאלה במהירות וביעילות כשצריך, ומותר להניח על סמך אירועים שונים בעבר הלא רחוק שבין ישראל לארה"ב קיימת הבנה שבשתיקה, שלישראל יש חופש פעולה בעניין זה. כך גם בעניין מניעת זליגה של נשק כימי לידיים לא אחראיות. ישראל היא הגורם המרכזי שיש לו המודיעין הנחוץ ויכולת מבצעית לפעול במהירות אפילו אם המערב יופתע.
יש גם הסכמה בין ארה"ב לישראל על זכותה של ישראל לסכל טרור גבול ברמת הגולן ובגבול לבנון ולדכא במהירות ובנחישות מתקפת ירי תלול מסלול של חיזבאללה על ריכוזי האזרחים בישראל.
אפשר להניח מראש שביקור הנשיא האמריקני בארץ הקודש ימותג בתקשורת כהצלחה גדולה. פשוט מפני שלאובמה, לנתניהו, ובמידה מסוימת גם לאבו מאזן יש עניין להיעזר זה בזה כדי לחפות על כישלונות והשפלות פוליטיים שהונחתו עליהם לאחרונה בזירה הביתית. אבל יהיה לביקור הזה גם חלק מעשי חשוב ביותר, שבו הנשיא האמריקני לא ישחק את תפקיד הדוד סם מחלק המתנות והצ'ופרים לילידים, אלא ידרוש שישראל והפלסטינים יסייעו לו ליישם את האסטרטגיה המזרח תיכונית החדשה של ממשלו.
לפנייה לכתב/ת 
