התאבדויות בישראל - דרושה תוכנית לאומית

באחרונה פרסם קצין בריאות נפש ראשי את נתוני ההתאבדויות בצבא בעשר השנים האחרונות. מתברר שחלה ירידה משמעותית של כ-33% במספר החיילים המתאבדים בצבא: מממוצע של כ-34 מתאבדים בשנה בשנים 1994-2005, לממוצע של כ-23 מתאבדים בשנה בשנים 2006-2011. זהו הישג יוצא דופן.

אם נתוני השנה הנוכחית אינם חריגים, הרי שמגמת הירידה במספר ההתאבדויות בצבא לא רק נמשכת אלא אף מתחזקת בצורה משמעותית. בשנת 2012 התאבדו 14 חיילים, ירידה נוספת של 40% לעומת שלוש השנים הקודמות. מהיכרותי את המערכת הצבאית, כאב שכול לחייל שהתאבד, אני יכול להעיד שירידה זו בנתוני המתאבדים בצבא אינה מקרית.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

עוצר שבת בבית החולים / מתי אהרוניאן

ש"ס ויהדות התורה בחוץ - זה טוב לחרדים / שלומי צדקי

הנתונים הללו לא יסייעו לי באופן אישי, אך הם רק עשויים להקל על עשרות ואולי מאות משפחות אחרות, שלא ייאלצו לעבור את הנורא מכל. אולי אותן משפחות, בניגוד אליי, יידעו כעת את מה שאני לא ידעתי לפני כ-15 שנה, כאשר בני התאבד. הן יידעו שיש מה לעשות, שניתן למנוע התאבדות, יקבלו כלים להתמודדות עם קושי נפשי, ואולי יוכלו למנוע התאבדות יקירם.

14 שנים אני מסתובב בבסיסי הצבא ומשוחח עם חיילים ועם מפקדים. באמצעות הסיפור האישי של בני ערן ז"ל, אני מדבר איתם על מצוקות של חיילים ועל דרכים להתמודד עם תופעת ההתאבדות, כדי לעורר את רגישותם לנושא. אין ספק שהמודעות בצבא לתופעה גדולה, בעיקר כי מותר "לדבר על זה". הצבא עבר תהליכים עמוקים ביותר בשנים האחרונות מתוך מטרה נחושה להקטין את מספר החיילים המתאבדים.

האם הממשלה תשכיל לפעול כמו הצבא?

מספר המתאבדים במדינה גדול פי כמה ממספר החיילים המתאבדים. כ-500 בני אדם מתאבדים בישראל מדי שנה, אבל אין עדיין מודעות לכך שחייבים "לדבר על זה", וממשלת ישראל נמנעה לאשר תקציב מינימלי לתוכנית לאומית למניעת התאבדויות. אנחנו, המשפחות, חשנו בושה וחשש לחשוף את סיפורנו, והתקשנו למצוא כתובת להסתייע בה בנוגע לאפשרויות המניעה וגם בהתמודדות לאחר המקרה. לרבים מאיתנו התברר שיש דרכים למנוע את התאבדות יקירינו אם רק נדע לדבר על כך נכון.

בשנים האחרונות הוביל משרד הבריאות תוכנית פיילוט בנושא בשלושה יישובים: רמלה, רחובות וכפר כנא. התוכנית, שהופעלה במתכונת דומה לתוכניות מסוג זה שהופעלו בהצלחה רבה במדינות מערב שונות בעולם, הוכיחה בצורה משכנעת שבאיגום נכון של משאבים ומיקוד המאמצים בתחומי החינוך, בריאות הנפש והרווחה, ניתן לצמצם בצורה את מספר המתאבדים בישראל ב40%-60% בשנה.

למרות זאת, גם אחרי שוועדות הכנסת שדנו בנושא התרשמו עמוקות מהצורך בהרחבת הפיילוט לתוכנית לאומית - הכול נעצר. העלות של תוכנית לאומית למניעת התאבדות היא 40 מיליון שקלים, כעשירית מהתקציב של לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים כאשר הכוונה היא להחיל אותה בצורה מדורגת, כך שב-2013-14, יושקעו 12 מיליון שקלים בלבד. מניסיון ההפעלה של תוכנית דומה בצבא ותוכניות מסוג זה שהופעלו במדינות אחרות, אנחנו יודעים שהפעלת תוכנית לאומית תביא לכך שחייהם של מאות יינצלו ומאלפי משפחות ייחסכו הצער והכאב שבאובדן יקירם בהתאבדות.

מדינת ישראל נזעקת, ובצדק, לפעילות משמעותית בהורדת מספר ההרוגים בתאונות הדרכים. פעילות זו הניבה תוצאות - ירידה דרמטית במספר ההרוגים בכבישים. בהיעדר תוכנית לאומית למניעת התאבדויות נשאר מספר המתאבדים במדינה קבוע במשך 10 השנים האחרונות. עוד ועוד משפחות חוות את הכאב הנורא, את הסטיגמה והבושה הנלוות לשכול איום זה ואת חוסר האונים. עכשיו, עם הקמת הממשלה, אנו זועקים את זעקת המשפחות שיקיריהן התאבדו ודורשים לאשר את תקצוב התוכנית הלאומית שבכוחה להפחית באופן דרסטי את כמות המתאבדים.

ד"ר אבשלום אדרת, יו"ר עמותת "בשביל החיים", שיעדיה הם מניעת התאבדויות ותמיכה במשפחות שיקיריהן התאבדו.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il