האתגר: להפגיש בין מוח ישראלי למחשבה אסייתית

את השורשים של תרבויות מזרח אסיה ניתן לחפש בעבודה בשדות האורז, שבה יש דרך אחת לעשות את הדברים, שבה מחירו של כישלון הוא פטאלי, ושהעבודה בה מחייבת שקדנות, שימת לב פרטים ובעיקר עבודה קבוצתית עם שיתוף פעולה והיררכיה.  

את השורשים של תרבויות מזרח אסיה ניתן למצוא בתורתו של קונפוציוס שהטיף לחיים טקסיים שבהם יודע האדם בכל סיטואציה מול מי הוא ניצב, מה המידרג ביניהם ומתוך כך כיצד לנהוג, את מי לכבד וממי לדרוש.

מאמרים נוספים מאת טל רשף :

• מלזיה רוצה להתפתח. מתישהו היא תצטרך אותנו
• עולם חדש מופלא: על עסקים ישראליים בנפאל
• קריירה לישראלים בסין - זה אפשרי?
  

יש מקורות נוספים לתרבויות של סין ויפן, של וייטנאם ושל קוריאה, אשר לצד המשותף גם רב המבדיל ביניהן. אם לשרטט את המשותף להן בחטף, אלה תרבויות הניחנות במשמעת אישית הנדרשת מהיחיד, חובת שייכות לקבוצה, כיבוד של היררכיה, טקסים הנדרשים על מנת להתנהל בכל אלה, וחשש לצאת מהמסגרת, חשש מכישלון, חשש מלאבד פנים, ובכלל חשש לעשות את הדבר הלא נכון.

אלה ככלל תרבויות של שינון יותר מאשר של ניתוח, של שייכות יותר מאשר של ייחוד, של הליכה בתלם יותר מאשר של פריצת דרך. האם תכונות אלה יסייעו לתרבויות המזרח מול האתגרים של המחר?

בואו נתחיל מהמצב הקיים וממנו נמשיך אל מה שצפוי לקרות בהמשך. בעולם של ימינו הטכנולוגיה מאפשרת ביצוע פעולות שגרתיות ומאפשרת גישה מיידית למידע. כישורים פשוטים שנדרשו בעבר מהאדם, כמו נשיאת משאות או זכירת פרטים, הולכים ומאבדים את חשיבותם, המכונה והמחשב הרי יעשו זאת טוב יותר. העולם עומד להפוך ליותר ויותר טכנולוגי, מידעני ורובוטי ככל שיעבור הזמן, וזה שירחיק לכת בעולם של מחר הוא בעל היכולות שאין למחשב ולרובוט.

פסל של קונפוציוס בסין. האדם צריך ללמוד, תמיד(צילום: רויטרס)

הגישה הקונפוציאנית, העומדת ביסוד התרבות הסינית והתרבויות שהושפעו ממנה באסיה, חייבה כל אדם ללמוד ולשנן באופן מתמיד. הוא צריך היה לדעת כיצד לפנות אל אביו ואימו, איך להתנהג בחצר השליט, וכיצד לפקד על הכפופים לו. לכל אלה היו ספרים, היו כללים, ואת אלה היה צורך לקרוא, לשנן ולהכיר בעל פה.

היה בכך צורך עצום כיוון שבעת ניהול קיסרות בימים בהם, התקשורת התבצעה בידי רצים, ושליפת המידע התבצעה על ידי הצגת שאלה למנדרין המופקד על הנושא הנדון. היום למנהל יש מחשב נייד וסמארטפון, שבעזרתם הוא שולף כל מידע בכל מקום, מתעדכן בכל דבר בכל עת ומפעיל כל אדם, ותיאור זה רק עומד להשתכלל עוד יותר במשך הזמן. מה יהיה היתרון של תרבות שמכשירה את בניה לשינון וביצוע של שִגרות?

האנציקלופדיה המודפסת התחלפה בגוגל 

את הנקודה הזאת הניח על השולחן לאחרונה פרופ' אנדרס שלייכר, האחראי במסגרת ה-OECD על החינוך ועל מערכת בחינת הפיז"ה המפורסמת. במסגרת הנאום המרכזי שהוא נשא בכנס חינוך שהתקיים לאחרונה בירושלים, הוא אמר בין השאר: "היום השאלה היא איך אפשר להתמודד עם חלקי מידע שונים. אם בעבר לא ידעת תשובה לשאלה היית צריך לחפש את הערך באנציקלופדיה ולענות. היום התלמידים מחפשים בגוגל, מקבלים אלפי תשובות והם צריכים להתמודד עם סוגי מידע שונים".

שלייכר מנה את הכישורים הדרושים יותר ויותר בעולם המודרני: היכולת לעבוד בצוות, יצירתיות, פתרון בעיות, קבלת החלטות, חשיבה ביקורתית ולמידה עצמאית מתמדת. "המקצועות שדורשים היום כישורי שינון - נעלמים. השאלה אם אתה יודע לשנן משהו בבית הספר ולצפות שזה יציל אותך מתישהו בחייך, כבר פחות חשובה. מי שמצליח בחיים הוא לא זה שזוכר מה לימדו אותו בבית הספר, אלא זה שמצליח למנף את זה הלאה. העולם משתנה. הכישורים שהיו חשובים בעבר כבר לא כל כך חשובים היום".

חלק מהתכונות שידרשו על ידי האתגרים של המחר מצויות כאן אצלנו, בין מטולה לאילת, באותה מדינה שבה כל אדם ממציא את הגלגל, יודע כיצד לנהל את העולם, מתחמן, מעגל פינות ועל הדרך גם ממציא את הגלולה במצלמה, את הלוחמה האלקטרונית, ה-ICQ והדיסק-און-קי.

המרדנות תקשה עלינו 

לעולם של מחר יהיו בארץ ציון ירושלים שפע מקוריות ותעוזה מחשבתית, נכונות לחשוב מחוץ לקופסא ולחבר פיסות מידע באופן מקורי. העובדה שרובנו מתקשים להתמיד בשינון לא צפויה להוות בעיה, כפי שהבנו, וכך גם בנוגע לקושי הישראלי להתמיד בשגרות משעממות. זה בסדר, המכונה תעשה את כל אלה. עם זאת המרדנות והדינמיות הטבעיות של רובנו יהיו לנו לרועץ בעולם שבו מערכות תקשורת ומיחשוב יאפשרו לבוס ולשלטונות לדעת עלינו יותר, להגיע אלינו בכל מקום, ולפקח ביעילות רבה יותר על פעולותינו.

בארצות השוכנות לחופיו המערביים של האוקינוס השקט, המצב עומד להיות הפוך. ניתן להניח כי הם יתקשו יותר מאיתנו בפעולות של חיבור מידע והפקת תובנות מקוריות ופעולות פורצות דרך, כפי שהיה עד כה, אך כמו בעבר הם יתנהלו טוב מאיתנו במערכות ארגוניות, במערכות של היררכיה ופיקוח, כי הרי טכנולוגיה לא רק ממלאת חלק מתפקודי האדם, היא גם מפקחת ומפעילה אותו עצמו.

על הרצפה מונחת כפפה 

ובכן, מה הדרך הטובה ביותר להתמודד עם המחר? האם יש צורך לשנות את החינוך ואת התוצאות שלו? הנה שלוש דוגמאות להתמודדות שכזאת.

בישראל מנסים מזה שנים סוגים שונים של אופק חדש ותיגמול למורים על מנת להתגבר על חסרונות השיטה החינוכית שלנו ולשפר את תוצאות הפיז"ה. גם ביפן שמים את מערכת החינוך במוקד, וכבר בשנות ה-80, בימיו של ראש הממשלה יסוהירו נקסונה, הוחל במערכת רפורמות השמות פחות דגש על הישגים לימודיים ויותר על פיתוח דמיון, חשיבה וכישורים חברתיים.

בסין, לעומתה, מערכת בתי הספר ממשיכה בקו של העתקה ושינון, אך לאחר סיום הלימודים היא מעודדת את העובד הצעיר להיות יצירתי וחדשני בעזרת מערכת של תמריצים והסברה.

ומה התוצאות של כל אחת מהדרכים הללו? לגבי המצב בישראל אין צורך להכביר מילים, ימים יגידו עד כמה תצליח הממשלה החדשה לשנות את המצב. בארץ השמש העולה, בינתיים, התלמידים פועלים בקבוצות, עודרים בגינה ומקבלים שיעורי אמנות, אך כפי שמדווחים לנו העיתונים, הם חוזרים הביתה על מנת לשנן עד רדת הלילה, כי איש ביפן לא יצליח לחנך את האמא של הילד.

גם בסין לפחות לעת עתה אין תוצאות מרשימות אם בכלל, ומנהלי החממות הטכנולוגיות משקיעים במשיכת יזמים ומהנדסים ישראלים בעזרת תמריצים של כסף ואיכות חיים, אל החממות שלא ראו תוצאות מרשימות מהיזמים המקומיים. מי יודע, אולי התשובה אינה בהבאת יתרונותיו של האחד אל ביתו של האחר אלא בחלוקת תפקידים בין שני העולמות השונים הללו.

כבר היום הולכת ומבססת חלוקת תפקידים בין הקצה המזרחי של יבשת אסיה לבין הקצה המזרחי שלה, בין ישראל לבין תרבויות המזרח והאתגרים של המחר רק יגבירו את הצורך בכך. לידיעתם של החוקרים בפקולטות למינהל עסקים, על הרצפה מונחת כפפה: כיצד לפתח מערכות מושכלות אשר מחר ומחרתיים ישולבו בה היכולות הישראליות עם היכולות המזרח אסיאתיות, המשלימות זו את זו לכלל מערכת סינרגטית פוריה.

טל רשף הוא יועץ ומרצה לתרבויות ועסקים במזרח אסיה , מנהל את פורום אסיה-ישראל לעסקים, מחבר הספר "המדריך הישראלי לעסקים בסין"