זן והמצויינות היפנית: גם בעולם העסקים

בשנת 1972, כ-27 שנה לאחר כניעתה של יפן לארה"ב, נמצא ונתפס חייל יפני מזוקן ולבוש בלויים באי גואם בידי דייגים מקומיים. שמו היה שואיצ'י יוקואי והוא היה סמל בצבא הקיסרי היפני במלחמת העולם השניה.

הוא לא העלה בדעתו להיכנע לאורך כל השנים שקדמו לכך, שכן מהיעדר אמצעי קשר הוא לא שמע על הכרזת הכניעה בידי הקיסר ב-1945, וכששב ליפן אף מילמל לכתבים "אני נבוך מכך ששבתי בחיים".

כתבות נוספות של טל רשף בנושא יפן :

• המודל של יפן, העתיד של סין
• רומן עם סוף טוב? השוק היפני והחברות ישראליות
• יפן והטבע התנגשו – זה יסתיים בצמיחה כלכלית
  

העובדה שהוא נתפס בסופו של דבר, כאשר הוא עייף וסובל מתת תזונה ומתקשה להיאבק, הייתה מבחינתו סיבה לבושה, היא פגעה בשלמותו של השירות הצבאי שלו. כן, מדובר בשלמות, כל דבר צריך להיות מושלם.

הסמל יוקואי לא היה היחיד להיתפס, חיילים יפנים רבים הסתתרו והתגלו טיפין טיפין בג'ונגלים לאורך השנים של לאחר המלחמה. הוא לא ביטא בכך דרך חיים אישית אלא את הדרך היפנית לעשות את הדברים. יש דרך אחת לעשות אותם ועליה להיות מושלמת, בין אם מדובר באמן יצירת חרבות המלטש חרב מורסאמה, בין אם מדובר בגיישה המקיימת את טקס התה למען הלקוח השוהה בחדרה, או בתלמיד המתכונן לבחינת הגמר.

גן יפני. הזן נוגע בכל תחומי החיים(צילום: shutterstock)

בדרישה למושלמות יש דרך אחת לעשות את הדברים, התוצאות חייבות להיות ללא רבב ואין מקום לכישלון. אולי זה חלק ממה שמקשה על הרפתקנות טכנולוגית, ואולי זאת אחת הסיבות לכך שיפן מעוניינת למשוך חברות טכנולוגיה ישראליות שכן "הון סיכון" וסטארטאפ" לא עולים עם זה בקנה אחד.

קשה לאתר ברחבי העולם תרבות שבה הדרישה למושלמות כה מרכזית כמו בתרבות יפן. בבסיסה של הגישה הזאת עומד הזן, דרך חיים שהתפתחה במקור בסין מתוך דרך הבודהיזם, ההודית במקורה, נדדה לקוריאה ואחריה ליפן ושם תפסה לה מעמד מרכזי בתרבות כפי שלא היה לה באף אחת מהתחנות הקודמות בהן התפתחה. יפן לקחת את הזן, אימצה אותו אל חיקה והפכה אותו לבסיס העומד מאחורי החשיבה וההתנהלות, המכתיב לחיילים כיצד להילחם, ולמנהלים כיצד לנהל פרוייקטים.

עשייה, לא פרישות

אם הדרך הבודהיסטית מכוונת את האדם לחפש את האמת והשלווה בתוך עצמו, הרי שהזן היפני על זרמיו השונים הולך עם ציווי זה הלאה ומציב שני עקרונות מרכזיים: האחד הוא להתמקד פנימה במדיטציה בכל רגע נתון והשני הוא לחיות חיים של עשייה, לא של פרישות. הדרך המועדפת לעשות מדיטציה היא אמנם בישיבה ובעיניים עצומות, אך מדיטציה על פי הזן ניתנת להיעשות גם תוך כדי שירה, חיתוך ירקות או אף ליטוש חרב. כל מעשה יומיומי הוא הזדמנות למדיטציה.

איש הזן מקפיד על כל תנועה ותנועה שלו, הוא עושה כל צעד וכל תנועה בצורה מוקפדת ביותר כאשר הוא שואף לעבר חוויה של אסתטיקה, חוויה של פעולות שהן כמו צליליו של כלי מכוונן היטב. הוא מתנתק ממחשבותיו ככל יכולתו ומתמקד פנימה, מתמקד בהוויה שלו ולא בתוצאות מעשיו. דבר זה מוביל לעשייה שאין גבול להקפדה שבה, לעולם לא יגיע איש הזן למצב בו הוא השיג את מטרותיו ויכול לנוח. תמיד ניתן לשאוף לעשות זאת טוב יותר כי העיקר הרי הוא בחוויה של ההקפדה, ולא בעמידה ביעדים חיצוניים.

רוח זאת מלווה את יפן מזה מאות רבות של שנים, והיא הפכה לחלק מהתרבות, היא חילחלה לכל פינה בחיי האדם היפני, גם אצל אלה שלא זכו לחינוך זן. המושלמות שבעשיה היא מטרה בפני עצמה, ויפן מביאה איתה את הרוח הזאת אל האתגרים של התקופה המודרנית.

מהצונאמי ועד מבחן באוניברסיטה

שואיצ'י יוקואי לקח את דרישת המושלמות אל תוך הציות לצו הלחימה שהוא קיבל. אוכלוסיית יפן התמודדה בדרך זאת עם אסון הצונאמי, והסטודנט באוניברסיטה לוקח זאת אל תוך ההתכוננות שלו לבחינות. מאז שהיה ילד הוא יודע שאין אפשרות ללמוד יותר מדי, תמיד ניתן להשתדל יותר, ובניגוד לנזיר הוא הרי לא זכה לחינוך זן, והוא שונה ממנו בכך שהוא מעוניין בתוצאות של ההתנהלות הזאת, להיות תמיד מספר אחד.

הציווי הבלתי אפשרי של המושלמות מביא חברות יפניות לפעול בדרך שמנהלים מערביים מתקשים להשתלב בה. המושלמות צריכה להתקיים כמובן באיכות המוצר, אבל היא צריכה להתקיים גם בדרך היצור שלו ואף בדרך קבלת ההחלטות. פרוייקט בחברה יפנית חייב להיעשות בדרך המושלמת ביותר שניתן, הכל חייב להיות מתוכנן מראש, על כל עובד ומנהל לדעת במדוייק מה נדרש ממנו ומה הדרך לעשות זאת. אפילו ההחלטות של המנהלים חייבות להילקח בדרך מושלמת, בקונצנזוס של כולם.

חברה ישראלית או אף אמריקאית תמהר להקים את הפרוייקט, תסיים זאת בזמן קצר ותתמודד אחר כך עם הקשיים תוך כדי ביצוע. החברה היפנית לעומתן תקדיש זמן ארוך בצורה בלתי רגילה ליצור הסכמה בקרב כל המנהלים, לבנות דרך מושלמת שעונה על צרכי הכל והמתוכננת לפרטי פרטים. כן, זה יקח זמן רב אך הביצוע לעומת זאת יהיה חלק ובדרך כלל נטול כשלים וקשיים כי איש לא יתקע מקלות בגלגלים וכל אדם ידע היטב את מקומו ותפקידו.

זר לא יבין זאת. זה המעוניין לעבוד עם יפנים חייב לקבל מושג על הדרך בה הזן בא לידי ביטוי בחשיבה ובהתנהלות היפנית בכל רגע נתון.

השאיפה למושלמות דורשת איכות גבוהה ביותר מהספק בעת הזמנת מוצר או שירות. על המשלוח להגיע בדיוק במועד שסוכם, על השירות להיות ללא דופי, על איש הקשר להיות מחוייב ללקוח בכל רגע ובמידה המקסימלית, וכמובן שאיכות המוצר צריכה להיות ללא רבב. השוק היפני דורש תוכנות ללא באגים, מארזי ירקות בדיוק במשקל שצויין ולוחות שחם שאין בהם ולו שריטה אחת קטנה.

השאיפה למושלמות יוצרת פרקי זמן ארוכים מאוד בכל היערכות. חברה יפנית תיקח לעצמה שהות ארוכה לפני שתחליט להתקשר עם ספק, להקים פס יצור או לשכור מנהל חדש. ההשתהות הזאת מקשה על כניסתן של חברות ישראליות למדינה, היא יכולה למרוט את עצביו של המנהל הישראלי חסר הסבלנות, אך אם הוא השכיל להמתין היא תהיה לו לעזר, כי בדיוק מסיבה זאת תתקשה החברה היפנית להחליף אותו בבוא הזמן בספק אחר, גם אם זה יציע תנאים טובים יותר, כי ביפן, כמו באסיה בכלל, הדרך אל ההצלחה בעסקים עוברת דרך ההבנה הבין-תרבותית.