ישראל לאמריקנים ב-1975: לא נייצר נשק גרעיני
מדיניות העמימות הייתה קיימת כבר בשנות ה-70, אבל במסמך שהעלתה ויקיליקס לרשת מתברר כי יגאל אלון הבטיח לסנאטור אמריקני: "לא נייצר גרעין". וגם: משה דיין רצה להעניק אזרחות ישראלית לתושבי בית לחם ורמאללה, ולמה השאה האיראני תמך ברבין לתפקיד מחליפהּ של גולדה בראשות הממשלה?
תחילתה של מדיניות העמימות, סופה של הברית עם איראן וגם מעלליו של יאסר ערפאת. כל אלו ועוד התפרסמו בכמה מ-1.7 מיליון "מסמכי קיסינג'ר", שוויקיליקס השיק אמש (יום ב') כמאגר דיגיטלי. תשדורות אלה הותרו לפרסום על ידי מחלקת המדינה כבר ב-2005, אבל עלייתם לרשת מאפשרת בקלות לחשוף פרטים לא ידועים מההיסטוריה העולמית (וגם הישראלית) מ-1973 עד 1976.
התעדכנו בחדשות גם בעמוד הפייסבוק
של ynet
עוד בערוץ החדשות של ynet:
האוצר לסטודנטים: נעלה את שכר הלימוד
סופדים לתאצ'ר: "הייתה ידידת ישראל והעם היהודי"
רבים מהמסמכים מתמקדים בנשק הגרעיני, שאין או יש לישראל. הכור בדימונה כבר לא היה סוד באותן שנים, אבל ישראל המשיכה - כמו היום - לא להודות בקיומן של פצצות אטום ברשותה. במאי 1975, בשיחה של הסנאטור הווארד בייקר עם ראש הממשלה דאז יצחק רבין ושר הביטחון באותה תקופה, שמעון פרס, העלה הסנאטור את ההשערה שישראל מפתחת גרעין.
לפי המברק האמריקני, רבין אמר לבייקר את מה שמאז הפך למנטרה הקבועה של ישראל: "אנחנו הבטחנו שלא נהיה הראשונים שיכניסו נשק גרעיני לאזור, ועמדנו במילתנו. אם ישראל תציג נשק כזה, רוסיה תעביר נשק גרעיני לערבים". פרס הסכים איתו ואמר שפרסום העובדה שלישראל נשק גרעיני תוביל למשבר עם האמריקנים. בתשובה לשאלה ישירה, הבהיר פרס כי ישראל "לא בנתה מתקן נשק גרעיני". הסנאטור שאל בתגובה מה זה אומר, ותשובה ברורה הוא לא קיבל.
כמה חודשים לפני כן, סנאטור צ'רלס מתיאס דיבר עם שר החוץ דאז יגאל אלון על אותו נושא, בשיחה פרטית - אבל התשובה של אלון הייתה שונה משמעותית. לפי המסמך האמריקני, אלון אמר לסנאטור כי לישראל יש יכולת לייצר נשק גרעיני, אבל הבהיר כי ישראל לא מחזיקה בנשק כזה כרגע, וגם אין לה כוונה לייצרו בעתיד.
נושא הגרעין נמצא על הפרק גם כיום, וכך גם הנושא הפלסטיני - שגם בו דובר אז. במברק שנכתב במאי 1973, כמה חודשים לפני מלחמת יום כיפור, נכתב כי משה דיין סבר שיש להעניק אזרחות ישראלית לתושבי רמאללה ובית לחם. "ההתנחלויות לא צריכות להיות בשטחי ערים ערביות, פרט לירושלים ולסביבותיה", ציטט גד יעקובי את דיין, ואמר כי שר הביטחון באותה תקופה סבור כי "ירושלים הגדולה" צריכה לכלול כאמור גם את רמאללה ובית לחם.
מאז המהפכה האיסלאמית איראן הפכה אולי לאויבת הגדולה של ישראל, אבל בשנות ה-70 המצב היה שונה לחלוטין - ולשאה הפרסי אף היה מועמד לראשות הממשלה בישראל. במברק סודי ששלח באפריל 1974 השגריר האמריקני בטהרן ריצ'רד הלמס, בעבר ראש ה-CIA, נכתב כי השאה הזכיר שנשיא מצרים אנואר סאדאת אמר ל"אנשיו" שהוא באמת התעצב לשמוע על שקרה לגולדה מאיר - סיום תפקידה על רקע ועדת אגרנט ומלחמת יום כיפור.
"זה הוביל את השאה להעיר על בעיית המנהיגות בישראל. המועמד שלו לראש ממשלה הוא בבירור יצחק רבין", כתב השגריר האמריקני בטהרן. "הוא חש שלרבין, כגיבור מלחמת 67', יש את הקשיחות, האינטליגנציה והידע על ארצות הברית, להיות סוג של מנהיג הנחוץ לישראל בנסיבות הקיימות". במברק נכתב כי השאה כינה את יגאל אלון - מועמד אחר להחלפת גולדה מאיר - כ"מבריק אבל חלש מדי", ונאמר כי לא הכיר את ראש העיר חיפה, יוסף אלמוגי.
השאה, על פי הלמס, סיים את דבריו בכך ש"אם אשאל, אני אמליץ על רבין". השגריר האמריקני הוסיף, למקרה שמישהו לא הבין, כי לא הייתה כוונה שהשאה יישאל לדעתו ולכן הנ"ל יכול להיחשב ל"חשיבה בקול רם". הוא סיים את המברק כך: "אני מעביר את זה, ובגלל שישראל תלויה באיראן לפחות בחצי מהנפט שלה, השאה נראה זכאי להביע את דעתו".
גם הנשיא הפלסטיני לעתיד יאסר ערפאת, שאז עוד היה ראש ארגון הטרור אש"ף, מוזכר ברבים מהמברקים. באחד מהם כתב שגריר ארה"ב בתוניסיה, טלקוט סילאי, כי הנשיא התוניסאי חביב בורגיבה אמר לו שיש לתוניסיה מידע שמלך ירדן חוסיין הורה על רצח בורגיבה - על רקע אכזבתו מדברי נשיא תוניסיה שירדן צריכה להיות מדינה פלסטינית.
בורגיבה אמר שערפאת, שאותו הנשיא התוניסאי פגש כשביקר את מועמר קדאפי בטריפולי, "אישר" במדויק את הדו"ח של המודיעין התוניסאי. ערפאת הצהיר שאם בורגיבה יירצח, פדאיונים יישלחו לפגוע במלך חוסיין. השגריר האמריקני הטיל ספק בנכונות המזימה הירדנית והסביר: "אני לא מאמין לשום דבר שערפאת אומר, וזה שהוא מאמין שיש מזימה כזו, רק משרת אותו".
לפנייה לכתב/ת 
