קשיים רגשיים: איך תגרמו לילד לפתוח את הלב

יותר ויותר הורים שומעים מהגננת או מהמורה של ילדם את המשפט: "לילד יש קשיים רגשיים". בדרך כלל למשפט הזה תתלווה גם הזמנה, לעתים הוראה, לקחת את הילד לטיפול. ואכן, טיפול הוא כלי חשוב ומקדם, לפעמים מציל חיים - מי כמוני יודעת. יחד עם זאת, יש גם הרבה דברים שאתם, ההורים, יכולים לעשות בבית, במסגרת המשפחתית היומיומית שלכם, שיעשו שינוי של ממש ויעזרו לילד שלכם להתמודד טוב יותר עם הקשיים הללו, כך שלא תצטרכו לעשות שימוש בעזרה חיצונית, או לפחות תקטינו את היקפה.

בכתבה הקודמת עסקנו בהתמודדות עם תסכול, דחיית סיפוקים, קבלת גבולות וסייגים, ויצירת מרחב מאפשר בו הילד שלכם יוכל לשפר חמש מיומנויות בסיסיות בחיים: עצמאות, שליטה, אחריות, בחירה ויוזמה.

הפעם נעסוק בתקשורת, כלי מרכזי בחיים בכלל ובמשפחה בפרט, שיסלול למענכם דרך ישירה לליבו של ילדכם ויעזור לכם להכיר מקרוב, באופן אינטימי ומעמיק, את מה שמעסיק אותו, מציק לו ומעמיס עליו.

זהו הכלי שיעזור לכם לייצר שיחה טובה עם הילד שלכם, גלויית לב ומשתפת, כי איך תוכלו לדעת כיצד לעזור לו אם אין לכם גישה למה שיושב לו על הלב?

אוגרים בבטן את המועקות

נתחיל בכך שנסכים על כך שגם לילדים יש מועקות. מוסכם? הנושאים המטרידים אותם אמנם שונים לגמרי משלנו, אך עדיין - מועקה היא מועקה. זה יכול להיות הלחץ שהם חווים בבוקר בבית במהלך ההתארגנות לגן או לבית הספר, האח שמעצבן, זה שאומרים להם כל הזמן מה לעשות, החבר שרב איתם, הגננת שלא הסכימה לתת להם את תפקיד התורן אפילו ש"המון זמן הם לא היו" וכו'.

בוודאי כשמדובר בקושי מתמשך כמו הסתגלות לאח חדש שנוסף למשפחה (וברגע אחד הפר את האיזון שהיה קיים עד אז ושינה את כל חוקי המשחק), מעבר לבית חדש או למסגרת לימודית חדשה, קשיי פרידה, ובטח מצבים משבריים כמו גירושין, מחלה, מוות.

כשאנו, המבוגרים, מוטרדים ממשהו אנחנו מחפשים הזדמנות "לפתוח שולחן" עם חבר, בן/בת זוג ולשפוך את הלב. חלקנו אף נעזרים בייעוץ מקצועי, טיפול, סדנה - כל מקום בו נוכל לשתף, לקטר ולפרוק את התחושות המעיקות האלה. והילדים? מה הם עושים עם כל המטען החורג הזה? לאיפה הם מנתבים אותו?

אז זהו - לשום מקום. ילדים לא מנהלים שיחות נפש. הכל נשאר בתוכם, לא מודע ולא מעובד, מה שמותיר אותם עם אבנים כבדות מאוד, המכבידות עליהם, גוזלות מהם המון אנרגיה ופוגעות ברמת הפניות, יכולת הלמידה וההתנהלות המותאמת לגילם.

מה שאנחנו נראה כלפי חוץ זה ילד המתקשה להתמודד עם אתגרים כמו לשבת יפה במפגש (או בשיעור), לחכות בסבלנות שהמשחק שהוא רוצה יתפנה, לקבל תשובה שלילית לבקשותיו, דעות שאינן תואמות את שלו, מרות של דמויות סמכות... ילד מוצף רגשית עם פתיל קצר המבטא את תחושותיו דרך ההתנהגות שלו, כי זו השפה של ילדים.

כשהם נכנסים בקלות רבה מדי למאבקי כוח, מתפרצים, נעלבים מכל דבר וכדומה, זו דרכם לומר לנו שקשה להם, שכבד להם על הנשמה. והמשקעים האלה מתווספים אף הם למאגר הגדול הקרוי "קשיים רגשיים".

משהו מתוך כל זה נשמע לכם מוכר? איך אתם מגיבים לזה בדרך כלל?

הרשו לי לנחש. בחלק לא מבוטל מהמקרים זה מעצבן ומקומם ומייצר תגובה

כעוסה וחסרת סבלנות. מאחורי הכעס מסתתרים שלל רגשות אנושיים העולים בנו בשנייה אחת: עלבון - "הוא לא שם עלי, לא סופר אותי, לא מכבד אותי מספיק"; אשמה - "זה הכל בגלל שפינקתי אותו יותר מדי, לא שמתי גבולות, נכשלתי כהורה..."; וגם דאגה - "מה יהיה איתו כשיהיה גדול יותר, בבית ספר, בצבא, בחיים בכלל?".

אלא שבשורה התחתונה, שימו לב, הילד שלכם לא קיבל עדיין מענה הולם למצוקתו. זו שלמעשה הניעה אותו מלכתחילה להתנהלות הבעייתית.

על מנת לשחרר את הילד מהמשקולת הזו, המורידה אותו למטה ומונעת ממנו להגיע להישגים טובים יותר, עלינו לפלס דרך ל"בפנוכו" של הילד שלנו ולעזור לו פשוט לנקז את כל מה שנמצא שם ומעיק עליו. זה מה שעושה שיחה טובה.

איך עושים את זה? הנה כמה כללים שיאירו ויסייעו:

1. עשו שימוש בתקשורת מודעת

כזו שאתם מתכננים מראש, החל מהעיתוי (בטח לא כשאתם עייפים או הילד באמצע התכנית האהובה עליו), דרך בחירת המילים וטון הדיבור. שימו לב לדבר קצר ולהשאיר לילד שלכם מקום להגיד משהו. אנחנו רוצים אותו כשותף אמיתי.

2. שפטו את ילדכם לכף זכות

צאו מתוך נקודת הנחה שהילד שלכם הוא ילד טוב וכאלה הם גם מניעיו. התנהגותו נובעת מקושי ואתם למעשה היחידים שהוא יכול לדבר איתם על זה. נסו לדמיין את עצמכם במצב דומה לשלו, זה יעזור לכם להיכנס לנעליו ולהבין אותו יותר. התייחסות כזו תגרום לו להרגיש מחוייב יותר, הוא לא ירצה לאכזב את הוריו שכל כך מאמינים בו, ובוודאי גם בטוח ומוגן יותר - הוא נמצא בסביבה אוהדת.

3. התחילו את השיחה במשהו טוב

זה יכול להיות התעניינות נקודתית במשהו שאנחנו יודעים שקרה היום, במילה טובה, מחמאה, כך שהילד שלנו ירגיש ש"פנינו לשלום". לא תמיד זה ברור. בדרך זו אנחנו מכשירים את הקרקע להמשך - מייצרים אווירה נעימה, נוטעים אמון וביטחון בליבו שאנחנו כאן בשבילו באמת.

4. שקפו לו את מה שאתם רואים

במשפט קצר, מדוייק ואמפאטי: "אני רואה שבימים האחרונים אין לך כל כך מצב רוח...". המשפט הזה מדבר על רגש ואם הוא מדוייק - הוא ייגע בעצב חשוף וייצר תגובה בצד השני. במשפט הזה אנו מעבירים לו מספר מסרים מאוד חשובים ומקרבים: אנחנו רואים אותך, מרגישים אותך, מבינים לליבך, נותנים לרגשות שלך מקום ולגיטימציה. אתה יקר וחשוב לנו. מי צריך יותר?

התכוננו לשמוע גם דברים קשים. כשהשיחה טובה היא אכן מנקזת משקעים, ולמשקעים יש לעתים ריח לא נעים - תלונות, מענות, האשמות, כעסים... כל מה שיושב לילד שלכם על הלב ומייצר בתוכו את אותה תסיסה רעלנית. התפקיד שלכם כאן הוא להקשיב ולא להתנצח. לא להתגונן ולא לענות. להכיל את כל העומס הזה ולתת לילד שלכם להוציא הכל ללא חשש. גם אם הוא טועה בהסתכלות ובפרשנות שלו את המציאות - עם רגשות אנחנו לא מתווכחים.

5. אל תחששו לפתוח נושאים רגישים ונפיצים

קנאה באח שנולד, מריבה עם חברה טובה, חשש לקראת מעבר למסגרת חינוכית חדשה... אתם לא מכניסים להם רעיונות לראש - הם כבר נמצאים שם. אולי בלתי מעובדים ולא מודעים, אך בהחלט "גובים שכר דירה" ומטרידים. עצם הדיבור עליהם בלבד עשוי לייצר תחושת הקלה ושחרור גדולים מאוד.

6. התייעצו איתו מה יכול לעזור לו

החזירו את הכוח והשליטה על חייו לידיים שלו, וכך הוא יחוש ביטחון רב יותר. מעבר לכך -

כל רעיון שיבוא ממנו, יהיה טוב פי כמה מרעיון שלנו, מעצם זה שהוא הגה אותו. הוא גם יחוש מחוייב יותר אליו - כך שהסיכוי שהוא יעשה בו שימוש יהיה גבוה יותר.

7. שתפו אותו גם בקשיים שלכם

רוצים שהילד שלכם יספר לכם מה מציק לו? ספרו אתם גם! כשהשיתוף הוא נורמה במשפחה, כשהקשיים והטרדות הן חלק מהקיום, לגיטימיים ומותרים ואפשר לדבר עליהם - יותר קל גם לילדים לעשות זאת. כמובן בהתאם לגיל וליכולות ובלי להעמיס יותר מדי.

ואם כל זה לא עוזר - מספר פגישות ייעוץ ממוקדות שלכם עם איש מקצוע שילווה אתכם בתהליך, יסייעו לכם לעזור לילדים שלכם. בדרך זו ההורים רוכשים כלים יעילים שנשארים איתם גם בהמשך והם אלה המחוללים את השינוי. אני בעד להחזיר את הכוח לידיים של ההורים! ואתם?

בהצלחה!

שלכם, אלי

הכותבת היא יועצת משפחתית, מנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן