איפה הכפיים? המוזיקה המזרחית חוזרת לגטו
הדור הצעיר של המוזיקה הים תיכונית נעלם, הלהיטים נשארים בחתונות ובערוצים המיוחדים בלבד, ובמת קיסריה חוזרת לשלמה ארצי. כך קרס הז'אנר המזרחי בישראל
לקובי פרץ יש להיט חדש, אולי הכי בולט בחודש האחרון בז'אנר המזרחי. קוראים לו "סה לה וי". בהופעות הקהל מגיב לשיר בריקודים סוערים, בחתונות, הוא מסמן את הרגע בו מרימים את החתן על הכתפיים, ואפילו בכמה תחנות רדיו הוא זכה ללא מעט השמעות. לפני פרץ, הפציע ליאור נרקיס עם הלהיט "שגעת טרפת". שיר מזרחי עשוי היטב, קליל, קצבי, עם שם קליט ולחן אנרגטי. גם הוא, כמו פרץ, זכה בדיוק לאותה הצלחה בכל אותם מקומות. אבל מי שאינו צורך מוזיקה מזרחית, בכלל מכיר את שני הלהיטים הללו?
עוד על מוזיקה מזרחית בערוץ המוזיקה של ynet:
- הלב על השולחן: אייל גולן משתבח עם הזמן
"הפרויקט של רביבו" היה ההצלחה הכי גדולה של הז'אנר המזרחי בשנה שחלפה. הרדיו פרגן, התקשורת אימצה והשטח בער. גם אתם שמתם לב שכבר אין באזז סביבם?
עד לפני כשנה היו מוציאים דודו אהרון, משה פרץ, ליאור נרקיס ומושיק עפיה שיר מידי חודש-חודשיים. לא היה מדור רכילות, מוסף סופשבוע או תוכנית טלוויזיה בה הם לא התראיינו. והיום? דממה מוחלטת.
לאן נעלם כל הדור הצעיר בז'אנר המזרחי? עידן יניב, אביהו שבת, לירון רמתי, נאור אורמיה, ג'ולייטה, שרית אביטן, נסרין, מאור אשוואל ועוד עשרות כוכבים צעירים שהקליטו והוציאו שירים - איפה הם היום?
ההיעלמות הזו מסמלת יותר מכל את הצפוי בקיץ 2013: הקיץ בו המוזיקה המזרחית לא תחזור למימדיה הקודמים, כמו שבכירי הז'אנר ביקשו להאמין. היא קרסה עד כדי כך שהפכה לתת ז'אנר בתעשיית המוזיקה בארץ - וכעת היא לא רלוונטית, לא מעניינת ובטח שלא פוגעת.
יום יבוא ויכתבו ספר על עלייתה ושקיעתה של המוזיקה המזרחית בישראל. הזינוק האדיר והקריסה הטוטאלית לא פחות. אני רק חושב שאף אחד לא האמין או שיער שזה יקרה בצורה כזו דרסטית וחסרת רחמים. האמנים המזרחיים, שמצצו כל הזדמנות שנקרתה בדרכם להופיע, הצליחו לגרום גם לאוהבי המוזיקה הזו לסלוד ממנה ובעיקר, לשבוע ממנה.
הקהל מיצה את קיסריה ונוקיה ולכן הקיץ הזה לא צפוי כיבוש חוזר של האמפי - ואולי מלבד אייל גולן, שלמה ארצי יכול לחזור ולהרגיש בו כמו בבית. לא נראה מודעות פרסום לפסטיבלים מזרחיים שיתקיימו באוניות פאר או בהפקות באילת או בפתח תקווה כמו בשנים קודמות כי האוניות שקעו במצולות וההפקות ספגו הפסדים כספיים אדירים. וגם, שימו לב שאנחנו כבר כמעט ולא שומעים שירים מזרחיים בתחנות הרדיו הכלליות, כמו גלגלצ, כפי שנהגו להשמיע עד לפני כמה חודשים.
ברחבות החתונות בלבד: קובי פרץ עם הלהיט "סה לה וי"
בסופו של דבר, הקיץ הזה מגיע אחרי חורף קשה במיוחד, בו כל מי שלא צריך להיות בתעשיית המוזיקה נופה ממנה. אלה עם הקול הנחמד אבל הלא מיוחד, אלה בלי האישיות, אלה בלי חותמת של איכות, אלה שמוכרים תהילת ריאליטי אבודה ואלה שמעולם לא עניינו אבל הצליחו לרכוב על ההצלחה של הז'אנר מבלי לספק את הסחורה.
בסופו של דבר זהו תהליך מבורך הממיין ומשאיר בסביבה רק מי שבאמת טוב, ובעל רפרטואר מבוסס. מה שגורם לוותיקים בז'אנר לחזור ולקבל את המקום הראוי להם. כמו יואב יצחק למשל, שרק בשבוע שעבר השאיר עשרות אנשים מאוכזבים מחוץ לאולם הרידינג 3, כיוון שלא נותרו כרטיסים למופע שלו. אחרי כל כך הרבה שנים, הקהל הבין שהאכילו אותו בבינוניות במקרה הטוב, והיום הוא דורש לא פחות ממצוינות. ועל זה נאמר, היה טוב וטוב שנגמר.
בישראל 2013 שוב חזרו אמני הז׳אנר המזרחי לגטו כשהפעם הם יכולים להאשים רק את עצמם. יש להם תחנת רדיו (לב המדינה) ערוץ טלוויזיה (25) ואתרי אינטרנט המיועדים אך ורק לסגנון מוזיקלי זה. בתאוות בצע הם בנו לעצמם גטו מוזיקלי ולא האמינו שיום אחד, זה כל מה שיישאר להם - והפעם, הם כבר לא יוכלו לבוא בטענות על קיפוח לאף ממסד.
I TOLD YOU SO
מי שהתריע על הסכנה בכניסה לגטאות הוא משורר הבית יוסי גיספן. הוא עכשיו יוכל לומר "אמרתי לכם" אבל את הנזק הוא יחווה גם על בשרו. בינתיים גיספן ממשיך במסעו לעבר סגנונות מוזיקה שאינם מזרחיים וחתום על "צל ישראלי", שירו החדש של טל שגב שיצא בימים אלה בסמוך ליום הזיכרון ומדבר על ההבדל שהמדינה עושה גם בשכול ועל החובה המוסרית שלה לחבק את כולם ללא אפליה בגלל צבע עור או אמונה דתית. בינתיים השיר קיבל משמעות אקטואלית מצמררת עם מקרה אי הנחת הזר בקבר חלל לא יהודי על ידי הרמטכ"ל בשבוע שעבר. חג עצמאות שמח.
