"בדרכים": לנסוע בכיף על השוליים
הבמאי הברזילאי וולטר סאלס לקח על עצמו את המשימה לעבד את "בדרכים" של ג'ק קרואק לקולנוע - מהלך מתבקש ממנו נמנעו יוצרים רבים לפניו. התוצאה: סרט מהנה עם מחשבה מאחוריו, אפילו אם הוא אינו תמיד משקף את רוח התקופה
הספר "בדרכים" (1957) של מחולל דור הביט ג'ק קרואק הפך עם יציאתו לטקסט המקודש של הנון-קונפורמיזם האמריקאי בצורתו הבוהמיינית וההיפסטרית. זהו טקסט שנועד לעיבוד קולנועי, אך חמק ממנו למעלה מחצי מאה. המבנה האפיזודיאלי, כתיבה של חזרות ו-וריאציות בהשראת מוזיקת ג'אז, והפרספקטיבה אישית המעוצבת באמצעות סגנון זה - כל אלו הציבו בפני העיבוד אתגר הגובל בבלתי אפשרי.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
אפשר לנסות לאתר קווי דמיון בין השמרנות של שנות ה-50 והתקופה הנוכחית, אבל האמת היא שארצות הברית השתנתה, נופיה השתנו, והממד הרומנטי במרדנות הועם. גם הקולנוע האמריקני לא רק הושפע מהמקור, אלא גם הספיק מזמן לפלוט השפעות אלו למען אסתטיקה של בלוקבסטרים. הבמאי הברזילאי וולטר סאלס לקח על עצמו משימה כמעט בלתי אפשרית, ולמרות שהוא עומד בה בכבוד, והתוצאה בוודאי אינה כישלון, היא הצלחה מוגבלת בניסיונה לשחזר את הדופק והקצב של היצירה המקורית.
אמריקן ביט בוקס
העלילה, המתחילה ב-1947 ונמשכת עד תחילת שנות ה-50, עוסקת ביחסיהם של סופר צעיר בשם סאל פראדייס (סם ריילי) ועבריין מרדני וכריזמטי בשם דין מוריארטי (גארט הדלונד), שהפך את חייו לאמנות החופש שעליה סאל רוצה לכתוב.
במהלך הפרקים של עלילת הסרט סאל ינוע אל ומתוך המקומות בהם נמצא חברו, ובדרך כלל ינועו שניהם יחד. אליהם מצטרפת מרי-לו (קריסטן סטיוארט), חברתו הצעירה והמשוחררת מבחינה מינית של מוריארטי, שנוכחותה בחייו ובנדודיו תשולב עם נשותיו האחרות והמתחלפות ובראשן קאמיל (קירסטן דאנסט).
קרואק עצמו היה חובב קולנוע מושבע, וראה חשיבות עליונה לעבד את הספר לסרט, גם מבחינת שאיפותיו לעצמאות כלכלית ואמנותית, וגם מבחינת חדשנותו התמאטית והסגנונית. כבר בשנה בה הספר יצא לאור הוא כתב למרלון ברנדו וניסה לשכנע אותו להצטרף לפרויקט. הוא ייעד לברנדו את דמותו מוריארטי (המבוססת על דמות חברו של קרואק - דין קאסידי) והציע את עצמו לתפקיד המרכזי השני של סאל - אלטר אגו של עצמו.
הוא הצהיר בפני ברנדו כי הוא יכול לעצב את המבנה החופשי של הספר בדרך שתתאים יותר לתסריט קולנועי. אבל כוונתו לא היתה לקולנוע רגיל אלא לתרגום הסגנון הספרותי לקולנוע חופשי יותר, מאובן פחות - קולנוע של סיטואציות.
ברנדו לא טרח לענות לקרואק והעיבוד הקולנועי שעליו חלם הסופר לא השתמש. אך התפיסה הסגנונית והתמות של חופש ותנועה, הרפתקה וסכנה, בריחה ממסגרת וחזרה מעגלית וקצרת מועד לגבולותיה - כל אלו הדהדו בקולנוע גם ללא עיבוד זה. החל משתי הגרסאות של "צללים" של ג'ון קסאווטס (1957, 1959), סרטיו המוקדמים של ז'אן-לוק גודאר, ובהמשך סרטי המסע הבולטים של הקולנוע האמריקאי החדש "בוני וקלייד (1967), "אדם בעקבות גורלו" (1969) ו-"Two-Lane Blacktop" מ-1971.
במשך שנים התגלגל הפרויקט בין ניסיונות שונים לפצח את העיבוד הקולנועי של הקלאסיקה הספרותית. ב-1979 פרנסיס פורד קופולה קנה את הזכויות, ובמשך שנים (בעזרתם של חמישה תסריטאים מתחלפים),
ניסה לעשות זאת. לא נזכה לראות את העיבוד של קופולה עם בראד פיט בתפקיד מוריארטי, או את זה של ג'ואל שומאכר (בהפקת קופולה) עם קולין פארל. אך בשנת 2012, בחלוף 55 שנים ממועד יציאת הספר, הצליח סאלס לסיים מלאכה של שמונה שנים, שהובילה לעיבוד הקולנועי הראשון של "בדרכים".
לסאלס יש רקורד ועניין מוכח בסרטי מסע. הוא ביים שלושה כאלה, והבולט שבהם "דרום אמריקה באופנוע" (2004), על המסע האידיאולוגי המכונן של צ'ה גווארה, הוא זה שמשך את תשומת ליבו של קופולה. התנאי של סאלס היה צילום של סרט תיעודי שיאפשר לו לראיין אנשים מהמעגל החברתי והתרבותי של דור הביט שעדיין נותרו בחיים, ולהתחקות באופן מדוקדק אחרי מסלולי המסע המתווים בספר. החומרים שאותם אסף שימשו את התסריטאי חוסה ריברה בכתיבת התסריט.
בנוסף סאלס הסתמך לא רק על הספר כפי שפורסם, אלא גם על כתב היד המקורי (הנמצא בבעלותו של בעלי קבוצת הפוטבול אינדיאנפוליס קולטס, ג'ים אירסיי, אותו רכש ב-2.4 מיליון דולר ב-2001).
זוהי מגילה באורך של כארבעים מטר ששומרת על השמות המקוריים של האנשים שאיתם התרועע קרואק, ומכילה תיאור מפורש יותר של האקטים הטרנסגרסיביים (חופש מיני, הומוסקסואליות, סמים) שנכנסו, לכן, גם לעלילת הסרט.
השפעה חשובה נוספת של כתב היד על הסרט היא בפתיחה המציגה את האירועים ככאלו שהתרחשו זמן קצר לאחר מות אביו של הגיבור - פתיחה המקנה מניע סמלי לתחילת הנדודים שאינו קיים בגרסה הקלאסית של הספר.
הבחירות של סאלס וריברה מעניינות, הצילום יפה, הדלונד הוא מוריארטי כריזמטי, ואפילו סטיוארט מזכירה שפעם היתה שחקנית (הסרט צולם ב-2010). כל אלו הופכים את הסרט לראוי לצפייה, גם אם הוא, אולי באופן בלתי נמנע, מחוץ לזמן וההקשר שנתן למקור את ערכו הרב.
