רווחים לפני צרכים

פיליפינית בישראל הפכה לשם גנרי לעובדת זרה. לא מזמן שמעתי על מתווך נדל"ן שהציג בית לקונה פוטנציאלי, והתגאה בכך שבקומה התחתונה, ליד חדר הכביסה, יש חדר ייעודי לפיליפינית. שמעתי גם לא פעם נשים המתרעמות על כך שקרוביהם לא מסייעים להן בנקיון הבית "כאילו אני איזה פיליפינית".

עוד בערוץ הדעות:

הסיפור האמיתי מאחורי הכאת קשישים / ד"ר דנה פוגץ'

השוויון בנט-ל-פיד לא יעבור / עו"ד חאלד תיתי

פיליפינית הפכה לשם תואר לכל עובדת בתחום הסיעוד, לא משנה מאיזו מדינה. כבר שמענו על מעסיקים שמספרים שיש להם פיליפינית מהודו או פיליפינית מנפאל. מתוך כ-60 אלף מטפלות סיעוד המועסקות כיום

 בישראל, כמחצית הן מהפיליפינים. ככלל, לעובדות הסיעוד המגיעות מהפיליפינים יתרונות רבים בגינם הפכו הפיליפינים ליעד אטרקטיבי לייבוא מהגרי עבודה לענפי הסיעוד והטיפול בכל העולם ולא רק בישראל.

לעובדות הללו שליטה גבוהה בשפה האנגלית וידע טכנולוגי מספיק המאפשר להן גישה למקורות מידע רבים באמצעות האינטרנט ואמצעים נוספים, רמת השכלתן הממוצעת גבוהה ורבות מביניהן בעלות היכרות קודמת עם תחום הסיעוד.

אז אם הפיליפינית נחשבת ל"מותג" של תחום הסיעוד, למה בוחרות חברות כח האדם בישראל בשנים האחרונות להביא מספרים הולכים וגדלים של עובדות מנפאל, הודו וסרי לנקה? למה בעצם כל שנה מגיעות לישראל פחות ופחות פיליפיניות, למרות שהמעסיקים הסיעודיים מבקשים אותן במפורש?

אלפי דולרים דמי תיווך

על אף שהדבר מנוגד לאמנות בינלאומיות ולחוק הישראלי - עובדות סיעוד משלמות היום דמי תיווך גבוהים על מנת להגיע לעבוד בישראל. עובדות שמגיעות ממדינות דרום אסיה משלמות לחברות כח האדם תמורת עבודתן בישראל סכומים גבוהים בהרבה מאלו שמוכנות לשלם העובדות מהפיליפינים.

בסקר שערכנו בחודש שעבר, מצאנו כי עובדים ממדינות דרום אסיה שילמו בשנים 2011-2012 בממוצע דמי תיווך בגובה 9,500 דולר, הגבוהים בכ-3,000 דולר מדמי התיווך ששילמו באותן שנים העובדים שהגיעו לישראל מהפיליפינים, ובהתאם גדל חלקם של העובדים מדרום אסיה באוכלוסיית עובדי הסיעוד הזרים בישראל.

כתוצאה מהסכומים הגבוהים אותם משלמות העובדות הללו, כבר כמה שנים שמובאות לישראל עובדות שלמטופלים, למשפחותיהם ואף לעובדי חברות כח האדם עצמם, אין כמעט אפשרות לתקשר איתן. בסקר בדקנו בין היתר את הסיבות לסיום ההעסקה עבור המעסיק הראשון בישראל; מצאנו כי במקרים רבים פוטרו העובדות בשל חוסר יכולת של המטופל או של משפחתו לתקשר עם העובדת.

בנוסף, אחוז משמעותי מן המטפלות המגיעות לישראל מדרום אסיה הן נעדרות השכלה וידע בסיסי על רפואה וסיעוד בעולם המערבי, כך שאינן מסוגלות להעניק למטופלים טיפול טוב דיו. חלקן הגיעו מכפרים מרוחקים ונתקלו בכיסא גלגלים לראשונה בחייהן לאחר הגעתן לישראל. איננו טוענים שעובדות סיעוד פיליפיניות הינן בהכרח טובות ומוכשרות יותר מעובדות סיעוד ממדינות אחרות, אלא שהאינטרס הכלכלי של גביית דמי תיווך גבוהים ככל הניתן גובר על הרצון בטובת המטופלים וגורם להבאת כל עובדת שיש בידיה את האמצעים גם אם לא בהכרח את הכישורים.

ניצול העובד

בעייתיות נוספת בהבאתן של עובדות שאינן דוברות אנגלית וללא השכלה, היא כי הן חסרות יכולת לקרוא ולהבין את חוזה העבודה שניתן להן (בשפה האנגלית), ולבדוק את התאמתו להבטחות השווא הנשמעות לעתים קרובות מפי סוכני כח-האדם המגייסים אותן.

האחרונים מבטיחים שכר גבוה מזה שישולם בפועל, ואף תנאי עבודה קלים ונוחים מאלה שייאלצו לחוות. את העובדות הללו קל יותר לנצל ואף לשעבד, שכן אינן מודעות לזכויותיהן, והינן בעלות נגישות מצומצמת לאינטרנט ולאירגוני זכויות אדם. חברות כוח האדם, ולעתים אף המעסיקים, יעדיפו עובדת מוחלשת ומנוצלת שתסכים לשלם סכומים גבוהים ולא תעמוד על זכויותיה.

לפני כחודשיים פנתה למשרדי קו לעובד עובדת מסרי לנקה שהגיעה לישראל בינואר השנה, והושמה אצל מעסיק שלטענתה לא סיפק לה אוכל, לא איפשר לה שעות שינה מספקות והעבודה הפיזית היתה קשה מנשוא עבורה. כאשר פנתה לחברת כח האדם בבקשה למצוא מעסיק חלופי, השיבו לה כיאם תעזוב, תגורש מייד חזרה לסרי לנקה. הגדילה לעשות נציגת החברה כשאמרה לעובדת כי אם תפנה בתלונה ל"קו לעובד", תיעצר ותיכלא לשלוש שנים.

מיום שהחליטה מדינת ישראל להפריט את שירותי הבאת העובדים הזרים ולהעבירם לידי חברות כח אדם פרטיות, מהגרי עבודה שביקשו להגיע לישראל נדרשו לשלם סכומים גבוהים עבור

 דמי תיווך. בענף הסיעוד שילמו כל מהגרי העבודה, ועודם משלמים, סכומים הנעים בין 5,000-13,000 דולר תמורת אשרת עבודה. גביית דמי התיווך הגבוהים נעשתה תמיד בניגוד לחוק, אולם החוק כמעט לא נאכף.

על מנת למנוע את המשך ניצולן של העובדות, יש לחתום בהקדם הסכמים בילטרלים בין ישראל למדינות המוצא. כל עוד מדינת ישראל מתנערת מאחריות ומשאירה את גורל העובדות בידי חברות כח האדם - אותן חברות פרטיות המונעות מאינטרס כלכלי - לא רק שטובת העובדות אינה לנגד עיניהם, אלא אף טובתם של הקשישים והנכים הנזקקים לשירותי סיעוד נפגעת.