חוק הפיקוח חל גם על חברת בנייה בשטחים?
ביהמ"ש אישר ייצוגית נגד חברת הבנייה קרית ספר, בטענה כי היא גובה דמי טיפול עבור אישורי זכויות בשיעור העולה על המחיר המרבי בחוק. התביעה אושרה למרות שהנכסים ממוקמים ביישובים שהקרקעות בהם לא נרשמות בטאבו
חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים וצו הפיקוח שהוצא מכוחו, קובעים את המחירים המרביים אשר רשאיות חברות בנייה, המנהלות מרשם פנימי של בעלי נכסים, לגבות בגין רישום משכנתא, העברת זכויות והנפקת אישורי זכויות לנכסי נדל"ן, נכסים שטרם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, או שאינם יכולים להירשם לעת עתה במרשם זה.
במקרה זה, ביקש בעל דירה במודיעין עילית, אותה רכש מחברת הבנייה קרית ספר (דיור מודיעין), למכור את הדירה. החברה, העוסקת במכירת נכסים באזור יהודה ושומרון אשר אינם ניתנים לרישום בטאבו, מנהלת מרשם פנימי של נכסיה באמצעות חברת עורכי הדין א. גן-צבי.
אלא שלטענת בעל הדירה, הוא נדרש לשלם דמי טיפול עבור הנפקת מסמכי הזכויות, בשיעור גבוה משמעותית ממחירי צו הפיקוח. החברה סירבה לדבריו להנפיקם ללא תשלום זה. לטענתו, פניותיו למשרדי הבינוי והשיכון והתמ"ת ולמבקר המדינה העלו חרס.
בעל הדירה סירב לשלם את המחירים המופקעים, והחליט להילחם בחברה. הוא הגיש נגדה ונגד חברת עורכי הדין בקשה לאישור תובענה ייצוגית, לבית המשפט המחוזי בירושלים באמצעות עוה"ד י' אלחרר ומ' שופל. בבקשה טען כי היה על החברה לעמוד במחירי החוק, כפי שעושות חברות בנייה אחרות באזור.
בתביעה מפורטים הסכומים שנגבו ביתר לטענתו, הסכום המרבי על העברת זכויות עומד על 300 שקל, ואילו המשיבים דרשו 0.3% מסכום הנכס, ששוויו למעלה מחצי מליון שקל; בגין התחייבות לרשום משכנתא גבו המשיבות 300 שקל, בעוד שהסכום המותר עומד על 146 שקלים; ועבור אישור הזכויות דרשו המשיבים 116 שקלים, כאשר הסכום המרבי עומד על 66 שקלים.
לטענתו, התנהלות זו עולה כדי הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט, כלפי כל מי שנאלץ לשלם למשיבים דמי טיפול. לפיכך, הוא ביקש כי בית המשפט יורה למשיבים לחדול מגביית היתר ולהשיב כספים לכל מי ששילם את הסכומים העודפים.
בא-כוח המשיבים, עו"ד א' פוזנר, טען בין היתר כי החוק והצו חלים רק על מקרקעין שניתן לרשום אותם בפנקסי המקרקעין. לדבריו מאחר שמדובר במקרקעין שלא ניתנים לרישום נכון לעכשיו, החוק אינו חל עליהם. עוד נטען כי מאחר שמדובר במקרקעין מיוחדים, החברה נדרשת לבצע פעולות שעלותן גבוהה מפעולות רגילות, וכי ניהול התובענה עלול לגרום לה - ובעקיפין לציבור הקונים - לנזקים כלכליים.
סיכוי סביר שהגבייה בניגוד לדין
השופטת גילה כנפי-שטייניץ אישרה את ניהול התביעה הייצוגית, בקובעה כי ישנה אפשרות סבירה שתוכרע לטובת קבוצת הקונים. השופטת קבעה כי לכאורה החוק והצו חלים על המשיבים, מאחר שגם אם זכויות בעלי נכסים ביהודה ושומרון לא יכולות עדיין להירשם בטאבו, נוכח המצב המדיני-משפטי באזור, אין חולק כי מדובר בזכויות "צופות פני רישום". כלומר, כאלו שמיועדות להירשם בטאבו.
"קבלת פרשנות המשיבים לפיה הצו מגביל את דמי הטיפול רק למקום בו הרישום אמור להתבצע בעתיד הנראה לעין, עלולה לסכל תכלית זו, לא רק באזור יהודה ושומרון, אלא גם בישראל, אשר גם בה, לעיתים קרובות, מבוצע הרישום שנים רבות לאחר השלמת הבניה", כתבה השופטת. היא גם דחתה את טענת המשיבים לנזקים כלכליים ולהוצאות גבוהות, בקובעה כי מרגע שצו הפיקוח חל עליהן אין מקום לטענות מעין אלה, מה גם שהן לא הוכחו בנתונים.
לבסוף קבעה השופטת כי נראה שהחברה גבתה לכאורה את דמי הטיפול תוך הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט, וכי הדרך הטובה והיעילה להכריע בסוגיה היא בדרך של תביעה ייצוגית, כיוון שבכך ייחסכו הליכים משפטיים יחידניים בין יתר הקונים ששילמו דמי טיפול גבוהים, מבלי לדעת כי הדבר מנוגד לדין.
המשיבים חויבו לשלם למבקש הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 50 אלף שקל.
דמי הטיפול גבוהים מהמותר? אל תשלמו
עו"ד ארז הימן, העוסק בתחום המקרקעין, מציע לציבור בעלי הנכסים המנוהלים על-ידי חברות משכנות, לפקוח עין ולהיות מודעים לזכויותיהם, שכן, עד היום, חברות רבות ממשיכות לנקוב בדמי טיפול בשיעור גבוה בהרבה מהמותר על פי דין. לדבריו, גם אם דמי הטיפול הגבוהים מצוינים מפורשות בהסכם עם החברות, הן אינן רשאיות לגבות אותו ו-או להתנות את מתן האישורים בתשלום העולה על המחיר המרבי אשר מתיר הדין.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
