יורקים לבאר: התורה לא רוצה שתיגעלו מאף אחד
המאמר "התורה רוצה שתיגעלו מהומואים" לא מתכוון לשנות מאומה בהווה. הוא לא מבקר את אנשי הרוח של הדור, כי אם "מלכלך" על המקור. טענות מסוג אלה אינן מקדמות שום שיח תרבותי או דתי, אלא לוקות בחוסר יושר אינטלקטואלי מקומם
<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
עכשיו, רגע לפני שבריר השנייה האימפולסיבי, שבו אנו מחליטים אם אנחנו "בעד" או "נגד" איסורים מהסוג הזה, בואו נשהה רגע את התגובה האוטומטית, וננסה להסביר לעצמנו אילו ערכים מתנגשים פה ועל מה בעצם הוויכוח.
דברי אלוהים חיים משני צדי המתרס
אין ספק, שהשסע שבין דתיים לחילונים הוא אחד השסעים ההיסטוריים המרכזיים של החברה בישראל. שאלת היחס שבין הדת והמדינה היא רק אחד הביטויים שלו. הוויכוח עתיק היומין בין המחנות הזין אינספור מאמרים, נאומים, ספרים, החלטות והפגנות, ובזה אין חידוש.
בתוך הקונפליקט הזה, אם נעשה זום-אין ונגדיל את הרזולוציה, נזהה ויכוח נוסף סביב השאלה מהי הדת. כאן מדובר בוויכוח פנים-דתי בין השמרנים לליברלים,
גם כאן מתנהל ויכוח ארוך שנים, שלא פעם, מגיע לטונים גבוהים במיוחד. אלו מאשימים את יריביהם בקיפאון ובקיבעון, ואלו קובלים על ערעור האיזון בין הישן לחדש, איזון שנשמר, כך לטענתם, במשך אלפי שנים של יצירה יהודית.
בתווך הזה תמצאו ויכוחים על קריאת מגילה בידי נשים, על סנקציות נגד סרבני גט, על התקני 'גרמא' לשימוש בחשמל בשבת, על התנאים לקבלת גרים, על מעמדם של חד-מיניים בחברה ועוד שורה ארוכה של נושאים בוערים.
על לא מעט מהסוגיות האלו ניתן לומר שאלו וגם אלו דברי אלוהים חיים, כי שני הצדדים מאתגרים זה את זה, מעוררים מחשבה ומציבים "איפכא מסתברא" מול כל דוגמה והנחה קדומה. שניהם מבקשים עתיד תרבותי ומוסרי טוב יותר שיונק מעבר מפואר.
הערכה לאבות המייסדים
אבל מאמרים עם דם רע שנכתבים תחת הכותרת "התורה רוצה שתיגעלו מהומואים", או שמנתחים את המיזוגניה של אלוהים כפי שמשתקפת מפרשת סוטה – לא רק שאינם מקדמים שום שיח תרבותי או דתי, אלא שהם לוקים בחוסר יושר אינטלקטואלי מקומם. ונסביר.
נכון, מאז המאה ה-19, שבה פותחה ביקורת המקרא באוניברסיטאות גרמניות (על ידי יוליוס וֶלְהַאוּזֶן ואחרים) נוצר ענף הגותי שלם, הכופר במקור המוחלט של התורה ורואה בה אוסף של טקסטים אנושיים שעברו עריכות שונות בתקופות שונות.
בעולם של בחירה חופשית מותר לחשוב כך. אבל גם אתאיסט שבטוח שספר ויקרא חובר אי-שם בתקופת המלך יאשיהו בימי הבית הראשון, איננו יכול להתעלם מההקשר והקונטקסט ההיסטורי שבו התרבות מתפתחת.
שהרי לא צריך להיות היסטוריון בכדי לדעת שכל שיטה מוסרית או משפטית שקיימת בעולם התחילה מגרעין ראשוני קדום ועברה שינויים ותמורות עם השנים.
מי שקורא לדוגמה את הטקסטים המשפטיים הראשונים של ה"common law" יתקשה להבין איך הערכים הפרמיטיביים שמופיעים בו התפתחו במהלך הדורות למשפט המקובל הבריטי שזוכה היום להערכה בינלאומית רבה; ומי שילמד את הטקסטים המכוננים של המשפט הרומי הקדום יתקשה לזהות את המשפט הקונינטלי המודרני שצמח ממנו.
אבל למרות הפער העצום שבין המקור לתוצאה, לא תמצאו מלומדים בריטיים או גרמניים שמלכלכים על המקורות שלהם. להיפך, בכל דיון על יסודות השיטה, נקודת המוצא שלהם היא הערכה עמוקה לאבות המייסדים. יש להם ענווה אמיתית, מתוך הבנה שללא מפעל האדירים שנעשה בימי הקיסרות הרומית ובימי הביניים, הציוויליזציה שבה הם חיים לא הייתה מגיעה עד הלום.
להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם התורה היהודית מורכבת מתורה שבכתב ותורה שבעל-פה; מעקרונות מוסריים נצחיים, ומהתמודדות היסטורית של חכמינו עם אתגרי ההווה המשימות הדחופות של החיים. ולכן את "עין תחת עין" הם פירשו כחובה לפיצוי ממון, ועל "בן סורר ומורה" קבעו שלא היה ולא נברא.
מלכלכים על המקור
על רקע זה, מאמרים שטוענים דוגמת "התורה רוצה שתיגעלו מהומואים" לא מתכוונים לשנות מאומה בהווה. הם לא מבקרים את אנשי הרוח של הדור על הכרעותיהם היום, אלא מלכלכים על המקור – על התורה ועל האלוהים שבמרכזה.
זיהום האויר האינטלקטואלי הזה לא נעשה מתוך תמימות. מחוללי השיח העכור החדש מודעים היטב לקונטקסט ההיסטורי. הם מודעים להקשר החברתי והתרבותי שבו חיו נשים ועבדים והומוסקסואלים בימי קדם, ולכך שהתורה דיברה בלשון בני האדם שקיבלו אותה.
משליכי הרפש גם יודעים היטב מהי תורה שבעל פה, ומה הם מנגנוני ההתחדשות והצמיחה שנמצאים בתוך התורה עצמה. הם מכירים את קביעת חז"ל כי "מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נמסר למשה מסיני", ואת מנגנוני היצירה וההתחדשות שיצרו את חז"ל, את התנאים, האמוראים, הגאונים, הראשונים והאחרונים עד ימינו אלה.
אבל כנראה שאיזשהו קונפליקט זהותי לא פתור אצלם גורם להם להתנער מאחריות ולדרדר את השיח הציבורי שלנו למחוזות רעים.
ולכן התעלמות מהתהליך, מההתפתחות העולם והאדם, מהדינמיקה של התורה היהודית, גם כשהיא באה במסווה של ידענות – איננה עוד עמדה לגיטימית בשיח הדעות; זוהי איננה תפיסה שראויה להערכה, אלא מניפולציה של חוסר יושר אינטלקטואלי שתורמת רק לעוינות ולבורות.
כל מי שבאמת ובתמים מעוניין ליטול חלק בתרבות יהודית ישראלית מתחדשת, צריך לסלוד מהשיח הזה ולהוקיע אותו.
לפנייה לכתב/ת 
