"מד מן" 6, פרק 4: ופתאום הגיעו הסיקסטיז
השנה היא 1968, אבל רק עכשיו רוח הסיקסטיז משתלטת על עלילת "מד מן": מה שנחשב לחטא נעשה עכשיו בגלוי, הדור החדש מאיים להחליף את הישן ועל ההפקרות בניו יורק מעיבה המלחמה בווייטנאם. ודון? הוא נחשף במלוא צביעותו וכיעורו
מת'יו וויינר נקט בלא מעט מאמצים בפרק הרביעי של העונה (והאמת שזה הרגיש מעט מאולץ) כדי להראות לנו שהזמנים משתנים - דון ומייגן מקבלים הצעה מפורשת לאורגיה, החברה הנשואה של ג'ואן מתגפפת בפרהסיה במועדון מעושן (לצלילי "בוני וקלייד" של סרז' גינסבורג ובריז'יט בארדו השובבים) וסטן מדליק ג'וינט במשרד בלי להתבייש. גם המעיל המוזר של סטן והשפם של מייקל צועקים את זה.
ומול כל אלה, דון דרייפר החנוט בחליפה (וגם חבריו רוג'ר סטרלינג וברט קופר, בסצנה שבה הם מדברים על ניקסון וג'ונסון) נראה כל כך מיושן ושמרן. אילו רק נולד עשור אחרי. אבל הוא לא, והוא לא מבין מה קורה לנגד עיניו.
הרי במהלך שש העונות של מד מן ראינו את דון בוגד בנשותיו ללא נקיפות מצפון, אבל אצלו הכל נעשה במחשכים - כמו שהוא משקר לעולם לגבי זהותו ומשאיר מאחוריו את העבר (וגם את אחיו, שהתאבד מרוב צער). וכמו,
"תכננת לצחצח שיניים אחר כך?", הוא שואל-נוזף במייגן אחרי אותה סצנת אהבה על הסט. מרוב שקרים לעולם ולעצמו, נראה שהוא שכח לרגע את הבילויים האסורים שלו עם סילביה, שאחריהם הוא חוזר הביתה כאילו כלום לא קרה. כן, דון נחשף בפרק הזה במלוא צביעותו וכיעורו. עוד נחזור אליו בהמשך.
פעם מזכירה, תמיד מזכירה
בצד השני של המשרד, ג'ואן מגלה שהחיים כשותפה אינם מה שחלמה עליו. "הם עדיין מתייחסים אלי כמו מזכירה", היא מתלוננת בפני חברתה קייט, אחרי שעמיתיה בלמו את הניסיון שלה לפטר את המזכירה של הארי.
היא לא מגלה לקייט איך הגיעה למעמדה הבכיר בחברה (תזכורת: שכבה עם
הרב מ"יגואר"), אבל מתברר שבמשרד, כפי שגילה הארי בישיבת השותפים, מדובר בסוד גלוי למדי. האם גם הסוד לגבי האב האמיתי של בנה גלוי כל כך?
בניסיון לשקם את מעמדה, ג'ואן מאצילה סמכויות על המזכירה השחורה של דון, שהנוכחות הבולטת שלה בפרק הזה לא מקרית. המאבק לזכויות האזרח גאה בארצות הברית ב-1968, ואחד ממנהיגיו הבולטים, מרטין לותר קינג ג'וניור, נרצח. סביר להניח שנשמע על הרצח הזה באחד הפרקים הבאים.
בוקר טוב וייטנאם
שימו לב גם לאזכורים של המלחמה בווייטנאם. 1968 היתה השנה הקטלנית ביותר לאמריקנים במלחמה, עם כמעט 17 אלף הרוגים, כאשר יותר מחצי מיליון חיילים מארצות הברית מוצבים במדינה. וויינר משחק עם הניגוד הזה, בין המלחמה והמוות שבווייטנאם להפקרות ולחיים שבניו יורק, כמו שהוא משחק על הניגוד בין הדור הישן לדור החדש. הימור שלי? ג'ואן תקבל בהמשך העונה חדשות רעות לגבי בעלה לשעבר גרג, שהתעקש לחזור לווייטנאם בצעד שהוביל לסיום נישואיהם.
ואם כבר היסטוריה, ב-1968 נרצח רוברט קנדי וריצ'רד ניקסון ניצח בבחירות לנשיאות. סביר להניח שגם האירועים האלה יקבלו ביטוי בפרקים הבאים, כמו שמערכת הבחירות שבה ניצח ג'ון קנדי, ולאחר מכן הרצח שלו, הונצחו בעונות המוקדמות של הסדרה.
חייבים לציין גם את פגי, שהדמות שלה היא אולי הדוגמה הטובה ביותר לכך שהזמנים אכן משתנים. פגי מתגלה בפרק כמתחרה ראויה למנטור, דון. אפשר להתווכח איזה קמפיין לקטשופ היה יותר מוצלח - שלה או שלו - אבל היא ידעה לקלוע בדיוק לטעם של הלקוח ולהגיש את הרעיון שלה בצורה המשכנעת ביותר (דבר שלמדה, איך לא, מדון). הבחירה להסתיר מאיתנו את הדרך שבה נהגה הרעיון שהציגה "סטרלינג, קופר, דרייפר ופרייס" אינו מקרי, מן הסתם. האם דון עומד מאחוריו, או שהוא הרשה לעצמו להיגרר אחרי סטן?
אחרי שהניסיון להשיג את קטשופ היינץ נגמר במפלה (קטשופ ויתרו ומחלקת השעועית נוטשת במחאה על המהלך שנעשה מאחורי גבה), דון - שרואה איך הדור הצעיר קם על זה המבוגר - הולך לסט של מייגן כדי לריב איתה ואומר לה לא להגיע לארוחת ערב. הוא מוציא עליה גם את התסכול שהוא חש כלפי פגי, בת גילה. משם הוא הולך אל סילביה ומסובב את הצלב שעל צווארה לפני שהם שוכבים. שאף אחד, כולל אלוהים, לא יראה מה קורה שם.
לפנייה לכתב/ת 
